בנק מרכנתיל דיסקונט סניף ג'דיד נ' הארון

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהעדר התייצבות ב"כ התובע לדיון שנערך ביום 3.5.2009.

התביעה העיקרית הוגשה בסדר דין מקוצר, על סכום של 144,000 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון הנתבע.

ביום 17.3.2008 הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי יינתן פסק דין חלקי על סך של 109,000 ₪, וכי תינתן לנתבע רשות להתגונן על יתרת הסכום. כן הוסכם שהיה והצדדים לא יגיעו להסכמה תוך 60 ימים, התובע יגיש פסיקתא לחתימת בית המשפט על הסכום הנ"ל בצירוף הריביות על פי כתב התביעה. למרות שהצדדים לא הגיעו להסכמה, התובע לא טרח להגיש לבית המשפט פסיקתא כאמור. ההסכם בין הצדדים קיבל תוקף של החלטה ע"י בית המשפט ובהמשך התיק נקבע לשמיעה בפני.

ביום 17.4.2008 נקבע כי התובע יגיש תצהירים תוך 30 יום והנתבע יגיש את תצהיריו 30 יום לאחר קבלת תצהירי התובע.

התובע לא הגיש את תצהיריו. ביום 24.2.09 נערכה ישיבת קדם משפט. מטעם התובע הופיע מתמחה, מר תומר גולדברג. בישיבה נקבע כי על הצדדים להגיש את התצהירים בהתאם להחלטה מיום 17.4.2008. כמו כן נקבע קדם משפט נוסף ליום 3.5.2009.

למרות האמור לעיל ב"כ התובע לא התייצב לדיון ביום 3.5.09 ולפיכך בית המשפט נתן פסק דין הדוחה את התביעה כנגד הנתבע.

ביום 25.6.2009, הוגשה ע"י ב"כ התובע בקשה לביטול פסק דין. לטענתה, "התיק נפל בין הכיסאות". זאת לאחר שימים ספורים לאחר התייצבות המתמחה לדיון ביום 24.2.09, עברה אמה של ב"כ התובע אירוע לב קשה, נכנסה לתרדמת לתקופה של חודשיים ונפטרה. בתקופה זו נאלצה ב"כ התובע להעדר מהמשרד לתקופה ממושכת.

לטענת ב"כ תובע יש לבטל את פסק הדין משיקולי צדק.

הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו התובע הגיש בקשה זו לאחר 39 יום ודי בכך בכדי להביא לדחייתה. עוד מוסיף נתבע, כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק הואיל ופסק הדין ניתן כדין, לאחר שהתובע זומן לדיון כדין. בנוסף טוען הנתבע, כי התובע גורם למחדלים מתמשכים שגורמים לו נזק ובכלל זה, תצהירי התובע אשר היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 17.5.2009, לא הוגשו עד ליום מתן פסק הדין.

דיון

10.אין חולק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. התובע מאשר כי פסק הדין הומצא לידיו עוד ביום 17.5.2009. לא ברור מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 25.6.2009. בעניין זה ב"כ התובע לא מפרטת דבר.

11.על חשיבותן של מסגרות הזמן שנקבעו בדין עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נ"ה (4) 198)., כדלהלן :

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב..."

12.כן ראה בר"ע (תל-אביב-יפו) 2411/02 - בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רינה מיכאלי . תק-מח 2003(2), 30353

"מן האמור בתקנות לעיל עולה בבירור, כי המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הן מתוך חובת הצדק והן מתוך שיקול דעת בית המשפט, הינו 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.

יוצא אפוא, כי מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להדרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא היתה המצאה כדיו הינה כי פסק הדין "פגום".

אולם, על המבקש ביטול פסק הדין מחובת הצדק, להגיש בקשתו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו, ולהוכיח כי אכן נפל פגם בהמצאת כתב התביעה.

גם טענתה של המשיבה כי מועד המצאת פסק הדין איננו רלוונטי לעניינה היות וכאמור הפגם נפל בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין ולפיכך, חובת הביטול הינה תוצאה מתבקשת ללא כל שיקול דעת, איננה מקובלת עלי.

אומנם נכונה הטענה כי כאשר ניתן פסק דין שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אומנם הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטל פסק דין שכזה מתוך חובת הצדק, ואין לו בכגון דא כל שיקול דעת, אולם ע"מ לבטל פסק דין שכזה, יש לדרוש את ביטולו, ודרישה שכזו יש להפנות לבית המשפט תוך שלושים ימים מיום שהומצאה למבקש ההחלטה.