בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף מרכז עסקים השרון נ' חאג' יחיא

החלטה

המבקש עתר להארכת המועד להגשת בקשה להכריז על החייב פושט רגל.

הבקשה אמורה להיות מבוססת על העילה הקבועה בסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל, דהיינו כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל, בכך שלא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל תוך 7 ימים לאחר שהומצאה לו.

התראת פשיטת הרגל הומצאה לחייב ביום 24.7.13.

לבקשת החייב ניתנה לו ארכה להגשת ההתנגדות עד 25.8.13, אך באותו מועד הודיע כי הוא מבקש למחוק את בקשתו למתן הארכה וכי אין לו התנגדות למתן צו כינוס נכסים נגדו.

במצב הדברים הנ"ל היה על הנושה להגיש את הבקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזת החייב פושט רגל עד 31.10.13 (7 ימים לאחר מסירת ההתראה), אך רק ביום 6.1.14 (למעלה מחודשיים לאחר מכן) הגיש את בקשתו להארכת המועד. מאותה בקשה עולה כי רק ביום 20.10.13 העביר הנושה לכנ"ר את שובר התשלום הנדרש, כי התברר שהתשלום הועבר לבנק לא נכון, ורק לאחר תיקון המעוות על ידי הנושה, התקבל ביום 2.12.13 אישור הכנ"ר להגשת הבקשה.

אישור זה לא היה תקין, לטענת הנושה, שכן ניתן על שם החייב ולא על שם הנושה, ולפיכך המזכירות סירבה לקבל את הבקשה.

רק בתחילת ינואר 2014 פנה הנושה לכנ"ר במכתב נוסף. אישור (כנראה תקין) של הכנ"ר התקבל ביום 29.1.14.

החייב התנגד לבקשת הנושה. טען כי מדובר בתאגיד בנקאי, וכי לא הייתה מניעה לכך שהנושה יגיש בקשתו לפשיטת רגל תוך שלושת החודשים שלאחר מעשה פשיטת הרגל של החייב.

הנושה השיב בתשובתו לתגובה כי מדובר בפגם פורמלי לפי סעיף 238(א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר אינו פוסל את ההליך, וכי אין מניעה להארכת המועד.

דיון והכרעה

כאמור בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל, לא יוכל נושה להגיש בקשה לפשיטת רגל נגד חייב, אלא אם כן "מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חדשים לפני הגשתה".

התנאי האמור לעיל הוא תנאי מהותי. המחוקק לא קבע כי יש להגיש את הבקשה לפשיטת רגל תוך 3 חודשים לאחר מעשה פשיטת הרגל, או אז יכול וניתן לשקול הארכת מועד זה, ככל שיתבקש הדבר, אלא קבע תנאי להגשת הבקשה, והוא כי מעשה פשיטת הרגל אירע תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה. הדבר דומה לקביעת תקופת התיישנות, כאשר לא ניתן לבקש להאריך את תקופת ההתיישנות (אלא אם כן מוארכת היא לפי הוראות מיוחדות הקבועות בחוק ההתיישנות).

סעיף 238(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי שום הליך לא ייפסל מפאת פגם בצורתו או שיבוש, אלא אם כן גרמו הם לעיוות דין מהותי, אינו רלבנטי לענייננו, שכן כאמור התנאי של מועד מעשה פשיטת הרגל הוא תנאי מהותי [ר' פש"ר (חי') 94/05 יקואל נ' פניני (9.11.05)].

מקובלות עלי בעניין זה קביעות בתי המשפט בהחלטות הבאות: פש"ר (ת"א) 1970/00 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהריר ייצור יהלומים סעיפים 29-30 (3.2.02) פש"ר (ת"א) 1515/04 ד"ר במירה נ' גרינברג סעיף 7(ב) (15.5.04); פש"ר (חי') 38149-05-11 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (13.7.11).

בהחלטות אלה נקבע כי התנאי האמור הוא תנאי מהותי, הן מאחר שחלוף הזמן יכול לשנות את מצבו של החייב, והן מאחר שהשתהות הנושה יכולה ללמד על כך שלדעתו של הנושה אין מעשה פשיטת הרגל של החייב מהווה סיכון רציני ליכולתו של הנושה להיפרע ממנו. נימוקים אלה מקובלים עלי.

הדעה האחרת לפיה ניתן להאריך את המועד להגשת בקשת פשיטת הרגל בשל טעמים מיוחדים אינה מקובלת עלי, מאחר שאין מדובר במועד שניתן להאריכו, אלא בתנאי מהותי.

בפש"ר (חי') 9187-01-13 צוקלו נ' כנ"ר (4.4.13) נקבע כי סעיף 186(3) לפקודת פשיטת הרגל מאפשר הארכת מועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל. ואולם, הסעיף הנ"ל מאפשר הארכת מועד, מקום בו הפקודה מגבילה את הזמן לעשות מעשה או דבר. בענייננו, ניתן להגיש את הבקשה בכל עת, אך קיים תנאי לפיו מעשה פשיטת הרגל נשוא הבקשה אירע תוך 3 חודשים לפני הגשתה, כלומר, אין כאן עניין של הארכת מועד להגשת הבקשה, אלא יש לקיים את התנאי הקבוע בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל.

זאת ועוד, גם אם ניתן היה להאריך את המועד מטעמים מיוחדים, לא התקיימו אלה בענייננו. הנושה צבר מחדלים רבים בטיפולו בקבלת אישור הכנ"ר להגשת הבקשה, הן מבחינת התשלום והן בשל אי בדיקת האישור לכשניתן. לא רק זאת אלא שהנושה השתהה רבות בטרם העביר לכנ"ר את האישור על ביצוע התשלום, וזאת סמוך מאד לסיום תקופת שלושת החודשים.

הנושה הוא תאגיד בנקאי שיש לו את כל המידע הדרוש בעניין זה, והאיחור היה איחור משמעותי, של חודשים ולא איחור של ימים.