בנק מסד ראשון לציון 46164 נ' חביב

פסק דין

בפני בקשת רשות להגן בפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע לתשלום הסך של 103,913 ₪. סכום המגלם יתרת חוב בסך של כ 76,000 ₪ - שהצטברה בחשבון העו"ש של הנתבע לצד יתרות חוב בגין הלוואות אשר לטענת התובע הפר הנתבע את תנאיהן בסך כולל של 20.047 ₪ ולצד ריביות על סכומים אלה, למן מועד החיוב האחרון על פי הסכמי הבנק ועד תאריך הגשת התביעה.

המבקש הגיש בקשת רשות להגן לאחר שניתנו לו מספר ארכות . בפועל , הגם שהתביעה הוגשה באוגוסט 2011 הוגשה הבר"ל רק באוקטובר 2013, לאחר החלטת כבוד הרשם גבאי אשר הורה לבא כח המשיב להמציא לבא כח המבקש לבקשתו מסמכים שיבהירו אופן היווצרות החוב הנתבע , לרבות דפי חשבון וסולמות ריבית שאין חולק שהומצאו בפועל לבא כח המבקש.

לשון אחרת , את בקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש יש לקרוא ולדון בה בשים לב לעובדה שכל דפי החשבון למן פתיחתו לצד מסמכים נוספים הומצאו על ידי המשיב לבא כח המבקש.

טענות המבקש בבר"ל :

1. הבנק לקח סיכון מחושב ,ואיפשר למבקש שפתח עסק לראשונה בחייו – מסגרת אשראי ראשונה בהיקף של 30000 ₪.

לטענת המבקש , לאחר תקופה קצרה של מסגרת אשראי ללא ערבים ובטחונות, עשה לו הבנק "תרגיל" איפשר לו להגדיל את יתרות החובה שלו על דרך הגדלת מסגרת אשראי בידיעה שאין לו יכולת או אפשרות לפרוע את החוב לבנק- אעיר כי טענה זו נטענה סתמית לחלוטין . הן לעניין ידיעת הבנק אודות יכולתו או העדר יכולתו הכלכלית של המבקש והן בהתייחס לכלל נסיבות ניהול עיסקו.

המבקש לא טרח בעניין זה, להמציא אסמכתאות לעניין רווחיות עיסקו או שמא אי רווחיות לתקופה הנטענת, היקף מחזורו העיסקי או כל נתון אחר שיש בו להעיד על אופן ניהול עיסקי המבקש , רווחיו וכו או שמא לרוע מזלו- שיש בהם להעיד על כשליו העיסקיים.

לגרסת המבקש ,כעבור זמן נוסף , באפריל 2007 הגדיל הבנק לעשות ונתן לו הלוואה בסך 70אש"ח לצורך "הרחבת פעילות עיסקית" -בידיעה שהכסף ינותב לכיסוי יתרת חובו לבנק ולא לטובת העסק שהיה בקריסה לטענתו - שוב טענה סתמית לחלוטין! .

המבקש לא הצביע על נתונים מהם יכול או אמור היה הבנק או בנקאי סביר להיוודע , להסיק או להניח ש"העסק בקריסה".

– המבקש גם לא מצא לנכון להפנות לדפי חשבון הבנק שלו בתקופה הרלבנטית, לפעולות או היבטים, מהם ניתן היה להסיק מסקנה ברמת סבירות מקצועית כי עיסקו בקריסה כטענתו.

לטענת המבקש טמן לו המשיב "מלכודת דבש" משוללת הגיון עסקי, שכן מיום פתיחת החשבון בשנת 2003 בקירוב רק הגדיל לו הבנק את מסגרות האשראי וגבה ריביות גבוהות .

בהקשר זה נמנע המבקש מלהצביע על היקף פעילות עיסקו גם בהשוואה לשנת 2003 – שנת פתיחת העסק , ושמא גדל העסק , התרחב , והגדיל את פעילותו ורווחיותו ?

לטענת המבקש הפר הבנק את חובת תום הלב , האמון המוגבר והזהירות בהן הוא מחוייב והחלות עליו כסוכנות חברתית ,במתן הלוואה נוספת למבקש, תוך דרישת ערב והכל בידיעה שהכסף לא ילך להרחבת פעילות עסקית אלא לכיסוי חובו.

המבקש ממשיך ומלין על הבנק המשיב וטוען כי למרות ידיעת הבנק כי הוא חסר כושר פירעון , נתן לו הלוואה נוספת בסך של 20,000₪ לכיסוי חוב והכל על דרך הגדלת החוב באמצעות הגדלת מסגרת האשראי בידיעה ברורה שאין באפשרותו לפרוע את החוב.

2.טענה נוספת שהעלה המבקש היא שהסכם תנאי החשבון עליו סומך כתב התביעה אינו ההסכם עליו חתם בפתיחת החשבון שכן לטענתו בפתיחת החשבון חתם על כל אחד מעמודי החשבון ואילו לכתב התביעה צורף הסכם שנחתם בעמוד האחרון בלבד.- המבקש לא צירף העתק הסכם שונה שיש בו לתמוך בטענתו זו וגם טענה זו העלה סתמית לחלוטין.

3.עוד טען סתמית להתניית שירות בשירות ועשיית עושר ולא במשפט מבלי לפרט איזה שירות הותנה באיזה שירות ועיקר עיקריים איזה נזק או הפסד נגרמו לו בעקבות ההתנייה הנטענת, בבחינת טענת קיזוז ברת טיעון וחישוב שלא חושבה ולא פורטה כלל.

3.מהלך הדיון

המבקש נחקר על תצהירו חקירה נגדית קצרה מאוד.

מחקירתו למדתי כי עד שנת 2003 היה שכיר . את עסקו ניהל באמצעות שני חשבונות בנק. האחד בבנק לאומי, שתבע אותו לאחרונה גם כן , והשני – אצל המשיב.