בנק מסד בע"מ נ' עבדאללה

החלטה

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש ביום 20.3.05 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו.

בתצהיר התומך בבקשתו לביטול פסה"ד טוען המבקש כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה, וכי לראשונה נודע לו עליה עת קיבל ביום 6.1.09 הודעה לתשלום פקודת מאסר במסגרת תיק ההוצל"פ.

בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה לנתבע לפיו נמסרו מסמכי התביעה ביום 27.1.05 לבן דודו סאיד, אשר סרב לחתום.

על אישור המסירה עצמו צויינה כתובת המבקש: לוחמי הגטאות 48/11 עכו, אך בתצהיר המוסר צויין כי המסירה בוצעה ברח' נוי דוד 58/6 עכו.

בחקירתו הנגדית התברר כי המבקש מחליף כתובות חדשות לבקרים. ואלה דבריו: "אני גר בכפר אבו סנאן מ – 2003. לפני זה גרתי בעכו צפון ברח' חטיבת גולני 36 בעכו. גרתי שם משנת 2002 עד 2003. בתחילת 2005 גרתי בכפר אבו סנאן. ברח' לוחמי הגטאות 48/11 עכו גרתי ב – 1999 עד שנת 2000 בערך. ברח' דוד נוי בעכו לא גרתי אף פעם".

ב"כ המבקש לא זימן את מבצע המסירה לחקירה על תצהירו. אם רצה להזים את הצהרתו של המוסר כי ביצע את מסירת מסמכי התביעה ברח' דוד נוי, היה עליו לזמן אותו, שהרי אינו בעל דין. (ר' תקנה 522 (ב) לתסד"א). ב"כ המבקש בחר אפוא שלא להתעמת עם הדוור המוסר.

המבקש ציין בתצהירו כי אין לו בן דוד בשם סאיד, וכי "מסירה לבן דוד אינה מהווה מסירה לבן משפחה, כלל ועיקר". המבקש נמנע מלציין אם בן דודו מתגורר עמו, וכמו כן נמנע מלציין מפורשות היכן התגורר הוא עצמו במועד מסירת מסמכי התביעה.

יצויין כי בעוד שתצהיר המבקש שותק בכל הנוגע לכתובתו של המבקש ביום 27.1.05, הרי שבחקירתו הנגדית ידע לציין כתובות שונות בהן התגורר, תוך שהוא מקפיד להדגיש: "ברח' דוד נוי בעכו לא גרתי אף פעם".

דברי המבקש באשר לקבלת מסמכי התביעה אינם מעוררים אמון כלל ועיקר. עם זאת, ומחמת הספק, אני מחליטה לבטל את פסה"ד.

לגופו של עניין, המבקש נתבע ע"י הבנק בשל ערבותו, (יחד עם ערב נוסף שגם נגדו ניתן פס"ד בהעדר, אך הוא לא הגיש בקשה לביטולו), לחייבים עיקריים, להם ערב, בהתאם לכתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.כתב התחייבות וערבות למסגרת אשראי מיום 27.8.96.

2.פס"ד שניתן נגד החייבים העיקריים ביום 23.6.02.

3.החלטת ראש הוצל"פ מיום 19.4.04 על מיצוי הליכים נגד החייבים העיקריים.

4.תדפיס פירוט יתרת הלוואה לערב.

5.אישור הבנק על גובה הריבית.

המבקש טוען בתצהירו כי החתימה המתנוססת על כתב הערבות אינה חתימתו, וכי לאחר גילוי דבר הזיוף "עתיד אנוכי להגיש תלונה במשטרה". לדבריו, בתקופה הרלבנטית לכתב הערבות, בשנת 1996 היה מסוכסך עם החייבים העיקריים, שלא שילמו לו את משכורתו כאשר עבד אצלם. הוא גם טען כי נתבע בעבר על יסוד ערבותו כביכול לאחד מהם בגין שטרות חוב, ונתקבלה טענתו שאינו חתום כערב.

בנוסף טוען המבקש כי המשיב לא עדכן אותו ביחס לחובות ו/או לאי תשלום החוב ע"י החייבים – העיקריים.

בחקירתו הנגדית של המבקש התברר כי למרות הצהרתו שהוא מתכוון להגיש תלונה במשטרה, הוא לא עשה זאת. לדבריו נמנע ממנו להביא לעדות את החייב העיקרי, שכן לא הצליח לאתרו.