בנק מזרחי טפחות בעמ נ' פלדמן

החלטה

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף.

אין חולק כי בשנת 2000 הגיש התובע (להלן: "הבנק") תביעה כספית כנגד הנתבעת, הגב' פלדמן (להלן: "פלדמן") בדרישה לשלם חוב שהצטבר בכל הנוגע להלוואה שנטלה מאת הבנק החייבת העיקרית.

לאחר הליכים שאין צורך לפרט לגביהם, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו מעמדה של פלדמן בכל הנוגע להלוואה יהא מעמד של ערב ולא מעמד של לווה.

ככל הנראה לגבי ההלוואה שני החייבים העיקריים היו שניים אחרים, כאשר מסעיף 10 לתגובת הבנק (סעיף אשר לא נסתר) אנו למדים שהלווה הראשונה נפטרה בשנת 2003 וכנגד הלווה השניה ניתן צו כינוס בשנת 2009.

בשנת 2010 הוגשה התובענה הנוכחית כנגד פלדמן לגבי יתרת חוב שנשארה בכל הנוגע להלוואה. פלדמן טוענת שיש לסלק את התביעה על הסף, הן בשל התיישנות והן בשל מעשה בית דין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

לגבי טענת ההתיישנות – הרי שכיוון שפלדמן הוכרה כערבה, לא צריך היה ולא ניתן היה לפנות אליה כל עוד ניתן היה למצות את ההליכים אל מול החייבים העיקריים. רק לאחר שלא ניתן היה עוד לפנות ללווים העיקריים (לאור צו הכינוס בשנת 2009) – או אז התגבשה האפשרות לפנות אל פלדמן והתביעה שהוגשה בשנת 2010 לא התיישנה ואפנה בהקשר זה לרע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט, מאגר נבו (2010).

לגבי טענת מעשה בית דין – הרי שאף את הטענה הזו יש לדחות, שכן, התביעה הקודמת הוגשה כנגד פלדמן כחייבת עיקרית ובסוף ההליך הושגה פשרה לפיה היא לא מהווה חייבת, אלא ערבה. אין פסק דין בכל הנוגע לטענות שעשויות להיות מופנות כלפיה כערבה.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

ההוצאות ייפסקו בסוף ההליך העיקרי.

אני קובעת ישיבת קד"מ ליום 5/6/11 בשעה 10:00.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.