אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מזרחי טפחות בעמ נ' גברון

בנק מזרחי טפחות בעמ נ' גברון

תאריך פרסום : 23/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום תל אביב - יפו
28928-10-12
16/07/2013
בפני השופט:
אריה ביטון

- נגד -
התובע:
הנרי גברון
הנתבע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

1.בפניי התנגדות לביצוע שטר, שהגיש המבקש כנגד שיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בידי המשיב.

טענות הצדדים

2.לטענת המבקש, אשר הינו יהלומן ותיק, הצד הקרוב לשטר הינו טוני בן דוד (להלן: "בן דוד"), חבר בורסת אבני חן, אשר במשך שנים ארוכות ניהל חשבונות יהלומים, שמותר לנהלם רק לשם מסחר ביהלומים, בבנק המזרחי, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות תאגידים בשליטתו. לאחרונה, נחשף בפשיטות משטרתיות בבורסה, כי במשך השנים ניהל בן דוד באמצעות חשבונותיו בבנק המזרחי, בנק פיראטי בחסותו ובידיעתו של המשיב, תחת הסוואה של כשרות וחוקיות. את השיק נשוא התביעה, על סך 65,065 דולר, משך המבקש לבקשת בן דוד, לטובת חברת "רומדיאם" שבשליטתו, בתום חודש פברואר 2012, כשמועדו דחוי ליום 13/06/13, זאת לאחר שבן דוד פנה אליו וביקש ממנו שיקים לצורך התגלגלות בחשבון הבנק שלו על-מנת שיוכל לקבל אשראי מהבנק, כאשר נגד מסירת השיק מסר בן דוד למבקש התחייבויות ושיקים בסכום זהה, שכולם חוללו באי פירעון.

3.מוסיף המבקש וטוען, כי משך הוא לפקודת בן דוד שיקים רבים, וכאשר התחיל חשדו של המבקש להתערער, ביקש הוא מבן דוד התחייבות בכתב לכיסוי התחייבויות שהיו לו, ובסמוך לאחר חתימתו על התחייבויות אלה נעלם בן דוד ולא ניתן היה לאתרו. סך כל החובות של בן דוד למבקש עולה על 1,600,000 דולר. לטענת המבקש, המשיב פעל בחוסר תום לב מאחר וידע כי קנייננו של בן דוד פגום ועצם עיניו, וכן, על הבנק להוכיח שנתן ערך בעד השיקים, ועד שלא יוכיח זאת, דין תביעתו להידחות.

דיון והכרעה

4.בהתאם להלכה הפסוקה, יש לתת לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולא בדוחק, מפני התביעה. בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט בוחן את מהימנות האמור בתצהירו של המבקש, ואין הוא בודק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו. עם זאת, חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שערי בית משפט בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע, כי בית המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא בבחינת הגנת בדים [ראו: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, 722 (1988)].

5.במסגרת בקשת ההתנגדות, העלה המבקש טענה באשר לאי אחיזה כשורה של המשיב בשטר. אולם, לטענה זו אין מקום במסגרת הדיון בהתנגדות, שכן, בשלב זה לא נבחנת שאלת מעמדו של התובע השטרי כ"אוחז כשורה", אלא רק השאלה אם הראה המבקש הגנה אפשרית מפני התביעה. שאלת האחיזה כשורה תוכרע על-ידי בית המשפט שידון בעניין לגופו רק לאחר שתינתן למבקש הרשות להתגונן, ככל שזו אכן תינתן לו (ראו: דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006), 235-236).

6.במקרה שבפניי, מגיש התביעה לביצוע השטר, דהיינו המשיב, הינו צד שלישי, ובהתאם לפסיקה, נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי לשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על-ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. ההסבר לכך הוא כי הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. לאחר מכן, צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר (ראו: ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גליק, פ"ד כ(4) 63, 67). במקרה דנן, העלה המבקש טענת כישלון תמורה כהגנה כלפי השטר נשוא התביעה, שנחתם על ידיו ונאחז בידי צד שלישי שתבע אותו. במצב דברים שכזה, יש להבדיל בין מקרה שבו סוחר השטר לפני מועד ביצוע העסקה שבקשר אליה ניתן השטר, לבין מקרה שבו סוחר השטר לאחר אותו מועד. אם סוחר השטר לפני המועד, אין מקום לדבר על פגם בסיחור, מכיוון שאז אין כלל כישלון תמורה. אולם, אם סוחר השטר לאחר אותו מועד, המשמעות היא כי העסקה הגלומה בשטר לא בוצעה, וניתן במקרה כזה לדבר על פגם בזכות הקניין של מי שסיחר את השטר לתובע-האוחז, שהוא הצד השלישי בענייננו.

7.המבקש טוען בסיכומיו, כי מהעובדות שהובאו בפני בית המשפט, אין לדעת מתי בדיוק נמסר השיק נשוא הבקשה מהמבקש לבן דוד, ומתי בן דוד סיחר אותו למשיב, וכן אין לדעת מה היו תנאי ההסכמה אשר חלו על מסירת השיק בין בן דוד לבין המשיב. מוסיף המבקש וטוען, כי לאחר הדיון בהתנגדות צירף המשיב אסמכתאות מהן מנסה להוכיח המשיב כי בן דוד סיחר את השיק לבנק ביום בו השיק הופקד בבנק, קרי 27/2/12. אולם, לטענת המבקש, כי אין על בית המשפט להיזקק לראיות אלה, וכי די בכך כדי להוות טעם למתן רשות להגן, שכן בהתאם להלכה הפסוקה, בשלב ההתנגדות אין נזקקים לראיות כלשהן מטעם התובע.

8.מאידך, טוען המשיב בסיכומיו, כי טענת המבקש בדבר כשלון תמורה לוקה בחוסר פירוט בסיסי, ועל כן דין טענתו להידחות. לא מצאתי לקבל טענה זו, שכן תצהירו של המבקש מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו. אולם, מוסיף המשיב בסיכומיו וטוען, כי המבקש מסר את השיק לבן דוד בתום חודש פברואר 2012, כאשר זהו המועד בו סוחר השיק לבנק, וכן, כפי העולה מתצהיר המבקש, בן דוד התחייב לפרוע את השיק יומיים לפני מועד הפירעון, קרי בחודש יוני 2012, ומכאן, אין חולק כי סיחור השיק למשיב קדם רבות למועד ביצוע העסקה וכשלון התמורה. בעניין זה, אף אם אקבל את טענת המבקש כי אין לקבל את האסמכתאות שצירף המשיב לאחר הדיון בהתנגדות, הרי שיש לקבל את טענת המשיב, שלא נסתרה בחקירת המבקש, כי בן דוד נעלם בחודש אפריל 2012, מבלי שניתן לאתרו, ועל כן, ברי כי סיחור השיק למשיב בוצע עד למועד זה. מכאן, אין לומר כי היה כשלון תמורה ואין פגם בקנינו של המשיב [ראו: ע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, טז 595 (1962)].

9.יתר על כן, מצאתי לקבל את טענת המשיב, לפיה מאחר ובמקרה דנן מדובר על עסקת גלגול שיקים, במסגרתה מסר המבקש את השיק נשוא התביעה לבן דוד לשם קבלת אשראי ובתמורה מסר לו בן דוד התחייבויות ושיקים בסכום זהה, הדבר מהווה תמורה, על אף שחוללו הם באי פירעון, שכן מדובר על מסמך סחיר שניתן לתבוע בגינו. מצב דברים זה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, לפיה במצב בו שניים החליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו על-מנת להשאיל לו את שמו, כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן בעד ערך, שכן כל שטר משמש תמורה בת ערך לשטר שכנגד. מכאן, במקרה בו השטר שכנגד לא נפרע, ניתן לתבוע על פיו, אולם, אין בכך משום הגנה של חוסר תמורה [ראו: ע"א 523/64 נחמן רייף נ' יצחק בורנשטיין, יט 605-606 (1965)]. בנסיבות אלה, משניתנה על ידי בן דוד, שהינו הצד הקרוב לעסקה, תמורה למבקש בגין השיק נשוא התביעה, הרי שאין למבקש טענת הגנה שטרית ראויה כנגד הצד הקרוב לו לעסקת היסוד, ומשכך, לא יכול המבקש להעלות טענה בדבר היעדר זכות של הצד השלישי, דהיינו של המשיב, לפעול לגביית השיק.

סוף דבר

10.לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית ההתנגדות.

11.הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.

12.המבקש ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ