בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' מצבעת אלרום בע"מ ואח'

החלטה

1. בקשת רשות להתגונן של נתבעים 2-4 (להלן: "המבקשים"), כנגד תובענה כספית על סך 397,198 ₪, אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר על-ידי התובע – המשיב, בנק מזרחי טפחות, סניף א.ת. חולון (להלן: "הבנק"), בשל ערבויות עליהן חתמו המבקשים, לאבטחת חובות הנתבעת 1 (להלן: "החברה").

2.על-פי כתב התביעה, ביום 30.1.08 פתחה החברה חשבון בבנק.

ביום 30.1.08 חתם המבקש 2 (להלן: "לירן"), על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב (נספח ב' לכתב התביעה).

ביום 6.10.08 חתם המבקש 3 (להלן: "צבי"), על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב, עד לסך 650,000 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה).

ביום 16.2.09 חתמה המבקשת 4 (להלן: "לביאה"), על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב, עד לסך 750,000 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה).

ביום 6.7.10 נטלה החברה הלוואה בבנק בסך 430,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"). ההלוואה הועמדה לפירעון מיידי לאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה לבנק. סכום התביעה הינו יתרת החובה בחשבון החברה נכון ליום 7.2.10.

4.לבקשת הרשות להתגונן צורפו תצהירי המבקשים ותצהיר מטעם איתן מורן (להלן: "איתן"). כן הוגשו מטעמם, ברשות בית המשפט, תצהירים משלימים. המבקשים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות המבקשים:

5. לירן רשום כבעל המניות בחברה. אך למעשה, מי שניהל את החברה בפועל הינו אביו, איתן. איתן גייס את בנו לירן, על מנת שיוכל להקים חברה, לפתוח חשבון בנק ולחתום על הוראות לביצוע פעולות, זאת מאחר ואיתן הוגדר "מוגבל באמצעים" בחשבונותיו הפרטיים; לירן שימש 'חותמת גומי' וחתם על מסמכים המוציאים אל הפועל החלטות אשר התקבלו על ידי אביו, איתן.

הבנק התנהל מול איתן באופן שוטף והיה עימו בקשר ישיר ואישי. התנהלותו של הבנק היתה רשלנית, תוף שיתוף פעולה שלא כדין עם איתן, אף שאיתן לא הוגדר כמורשה חתימה או כמיופה כוח. בכך פגע הבנק בחובותיו כלפי הערב. מיום חתימת הערבות על ידי לירן ועד להמצאת כתב התביעה, לא נעשתה פניה ולא נשלחה התראה מהבנק ללירן, לרבות במועד בו חל פיגור בתשלומי ההלוואה.

6.צבי ולביאה הינם אחיו של איתן ואין להם כל קשר לחברה החייבת. צבי חתם על כתב הערבות לבקשת איתן. לאחר שחתם על כתב הערבות, הודיע לו איתן, כי בשל הליכי הוצאה לפועל אשר מתנהלים נגדו, הודיע הבנק כי לא יוכל לשמש ערב לחובות החברה בבנק; איתן הודיע לצבי, כי לביאה חתמה על כתב ערבות וכי לאור חתימתה, פטר אותו הבנק מערבותו. לטענתו, לאחרחתימתה של לביאה במקומו, אין עוד תוקף לכתב הערבות עליו חתם הוא. הבנק אף לא פנה לצבי בקשר עם ערבותו בכל המועדים מיום חתימת הערבות.

7.לביאה, אחותו של איתן חתמה על כתב הערבות לבקשת איתן. מיום חתימת הערבות ועד ליום הגשת התביעה לא פנה הבנק ללביאה בקשר עם ערבותה, והיא לא היתה מודעת לקיומם של חובות לבנק.

8.על אף שהמבקשים מסרו כתובות מגוריהם, לא ידע אותם הבנק בטרם הגשת התביעה, אודות אי מילוי התחייבויות החברה כלפיו. כפי שעולה מדפי החשבון (נספחים א'-ב' לתצהירים המשלימים), במשך תקופה של שנתיים לא עמדה החברה בהתחייבויותיה. בתוך כך, החזיר הבנק שיקים במספר מועדים ואף הוציא התראה "מושך ללא כיסוי" בגין החזרת שיקים ללא כיסוי. אילו ידעו המבקשים במועד, כי החברה אינה עומדת בהתחייבויותיה, יכולים היו לפעול לפירעון החוב ולהביא לשחררם מהערבות. מכאן ולפי סעיף 26(א) לחוק הערבות, יש לפטור את המבקשים מערבותם בגין אי קיום חובות הבנק. גם לאחר פגישה בין נציגי הבנק לעורך הדין של החברה שלאחריה שלח ב"כ החברה מכתב בו הודיע לבנק כי החברה אינה בעלת כושר פרעון, לא מצא הבנק לנכון להתריע בפני הערבים והמשיך להתנהל מול איתן אף שאינו ערב ואינו מיופה כוח בחשבון.

9.בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הערבות היה על הבנק להודיע לערבים כי החייב לא קיים חיובו תוך 90 ימים מהמועד בו היה עליו לקיימו. משלא עשה כן, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך. כך, לא ידע הבנק את המבקשים אודות הפרעון המוקדם של ההלוואה, אי לכך ובהתאם לסעיף 26(ד)(1) לחוק הערבות, אין המבקשים חייבים בפירעון המוקדם.

ביום 7.7.10, העניק הבנק לחברה הלוואה חדשה לפריסת החוב, גם אודות הלוואה זו לא ידע הבנק את הערבים אף שהיקף האובליגו באותו מועד עמד על 578,000 ₪.

10.עם קבלת כתב התביעה, פנו לביאה וצבי בכתב לב"כ הבנק בניסיון להגיע להסדרתשלומים. הצעתם נדחתה על ידי הבנק.

דיון והכרעה

11.מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).

12.הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).