בנק מזרחי טפחות בע"מ המחלקה לטיפול משפטי נ' כהן ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים לביטול העיקולים אשר הטילה המשיבה, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 1402632116, שנפתח כתובענה על סכום קצוב, על הסך של 23,602 ₪, ואשר בעניינה הגישו המבקשים, באיחור, התנגדות, בצירוף בקשה להארכת המועד.

כידוע, ההלכה שנקבעה בעניין הליך מסוג זה היא כי: "למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות.".(החלטתו של כב' הש' רובינשטיין ברע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ (פורסם בפדאו"ר) (ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקשים, אמנם, לא הגישו תצהיר אשר יתמוך בעובדות הנטענות בבקשתם, אך תצהיר שכזה הוגש לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, אף על פי שאיננו כולל את כל העובדות הצריכות לעניין.

אינני מקבל את טענתו של ב"כ המשיב בעניין זה, כי יש להתעלם כליל מן התצהיר אשר הוגש בתמיכה להתנגדות או לבקשה להארכת המועד, שכן באנלוגיה, יש לזכור כי, בעת דיון בבקשה בכתב: "אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים, אשר הונחו לפני בית המשפט, אין צורך בתצהיר".

(א'. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 476).

העובדות שעולות מן התצהיר (ואף ב"כ המשיב לא טען שאינן נכונות) הן כי המבקשים לא עמדו בתשלומי הסכם הלוואת ההסדר שנכרתה בינם ובין המשיב, במשך שני תשלומים (המצטברים כדי כ- 1,300 ש"ח) והמשיב העמיד, בשל כך, את כל יתרת ההלוואה לפרעון מיידי ואף הגיש את התובענה על סכום קצוב, על מלוא הסכום האמור.

עוד אין חולק כי לאחר הפרה זו, המשיכו המבקשים לעמוד בתשלומי ההחזר בגין ההלוואה ואילו המשיב סירב לכל הסדר אחר אשר הציעו, מלבד תשלום מלוא הסכום.

המשיב הגיש תגובה לבקשת המבקשים לביטול העיקולים, אך לא תמך את תגובתו בתצהיר.

כאן המקום לציין, כי המשיב אף לא צירף לכתב התביעה את מלוא המסמכים המעידים על תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ובמיוחד את חלקיו המעידים על התנאים בהם הוא רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי (האם נדרשת דרישה בכתב? האם די באי-כיבוד תשלום אחד? שני תשלומים? שלושה?).

אם לא די בכך הרי שבכתב התביעה נכתב, באופן סתמי, כי המשיב "תובע את פירעון מיידי של ההלוואה ושל כל חוב בחשבון ולפי תנאי החשבון", ללא פירוט מינימלי של הסיבות והתנאים לפירעון מיידי זה (שעל פי הניסוח הלקוי בכתב התביעה אף טרם בוצע והוא רק "נתבע").

כזכור, לאור הלכת רע"א 7815/09 על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות.

מהן אותן הגנות? אלה הן השיקולים המפורטים בתקנות שרק בהצטברן יש להותיר את העיקולים על כנם.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.