בנק למסחר בע"מ- נ' אזולאי ויוי ואח'

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעתו של הבנק למסחר (להלן: "הבנק") לתשלום חוב בסך 1,477,089 ₪ שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהתנהל אצלו. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מכח ערבותו המוגבלת בסכום לחובותיה של הנתבעת. הנתבע נדרש לשלם מכח ערבותו סך של 1,059,031 ₪.

2.הנתבעים הם בני זוג. חשבון הבנק נשוא התביעה שימש את הנתבע לצורך ניהול עסק של הלוואות חוץ בנקאיות, אך החשבון היה רשום על שם בת זוגו, הנתבעת.

3.הנתבעים טענו להגנתם מספר טענות הגנה מרכזיות, שעיקרן, ניסיון לערער את מהימנות ספרי הבנק המצביעים על החוב נשוא התביעה, בעקבות המעילה של פקידת הבנק אתי אלון, שהביאה את הבנק להליכי פירוק. כך למשל, הם טענו כי הפקידו לחשבון שיקים מעותדים של צדדים שלישיים, בסכום כולל של 1,368,745 ₪, ולא ידוע להם מה עלה בגורלם; כי שני שיקים, בסכום כולל של 195,520 ₪, שהופקדו לחשבון, אינם מופיעים בדפי החשבון; כי כספי תוכנית חסכון בסך 50,000 ₪ וכן פקדון שקלי בסך 200,000 ₪ נעלמו מן החשבון; כי בוצעו בחשבון שתי פעולות, בסכומים של 90,000 ₪ ו- 125,000 ₪, שלא על ידי הנתבעים וכי ערבותו של הנתבע מוגבלת לסכום של 500,000 ₪ בלבד.

4.במסגרת הגשת התצהירים הרחיבו הנתבעים את החזית, והעלו טענות הגנה חדשות, שזכרן לא בא בכתב ההגנה. כך למשל, הם טענו כי הבנק פעל באיחור לגביית שיקים של צדדים שלישיים שהופקדו לחשבון, דבר שגרם להם נזק, שכן בשל האיחור כבר לא היה ניתן לגבות את השיקים; עוד טענו הנתבעים לראשונה נגד חיוב בסך 36,000 ₪ בגין שיק שחולל בחשבון; הנתבעים גם טענו לאי התאמה בין תאריכי הפרעון הנקובים של השיקים שהופקדו לחשבון, לבין תאריכי הפרעון המופיעים בדף החשבון; עוד טענו הנתבעים כי הבנק פעל בניגוד לנוהל הבנקאי.

הבנק התנגד להרחבת החזית, ובצדק. לפיכך, אין מקום להיזקק לטענות חדשות אלה.

5.יצויין כי הבנק הגיב במסגרת תצהיריו באופן פרטני על כל אחת מן הדוגמאות שהביאו הנתבעים להמחשת טענותיהם, והראה כי אין בהן כל ממש. כך למשל, הטענה בדבר העלמות שיקים מעותדים של צדדים שלישיים בסכום כולל של 1,368,745 ₪, שהופקדו לחשבון, הופרכה בס' 13 לתצהירו של מילוא אנגל, המצהיר מטעם הבנק (להלן: "אנגל"), שפירט אחד לאחד כיצד השיקים הללו הופקדו לחשבון אך חוללו באי פרעון, וכיצד פעל הבנק נגד מושכיהם בנסיון לגבות את סכומי השיקים. הוא הדין בטענה שעניינה שני שיקים, בסכום כולל של 195,520 ₪, שהופקדו לחשבון, אך אינם משתקפים בדפי החשבון. גם טענה זו הופרכה על ידי אנגל, בס' 14 לתצהירו, שהציג את דפי החשבון המתעדים את ההפקדות הנ"ל, לרבות השיבושים שנפלו בתיאור העובדתי שהציגו הנתבעים (למעשה, לא מדובר בשני שיקים, אלא באסופה של שבעה שיקים).

לפיכך, בסיכומיהם, זנחו הנתבעים חלק מטענותיהם המקוריות, ומיקדו את טענותיהם בארבע טענות עיקריות: הטענה הראשונה היא שמסמכי הבנק אינם מהימנים; הטענה השניה היא שהבנק חרג מנהלים בנקאיים ונהג בחוסר תום לב; הטענה השלישית היא שהבנק התרשל בכך שאיפשר את המעילה, שפגמה באמינות מערכת המיחשוב שלו; הטענה האחרונה היא שערבותו של הנתבע מוגבלת לסכום של 500,000 ₪.

נדון בטענות אלה כסדרן.

הטענה בדבר חוסר מהימנות של מסמכי הבנק

6.הנתבעים טענו כי חשבונם עמד חשוף מבלי שתהא בידם האפשרות לפקח על התנועות שבו. לדידם, דפי החשבון המשוחזרים שהציג הבנק מגלים כי בוצעו בחשבון תנועות בלתי מוסברות או חסרות שחר. לדבריהם, דפי החשבון אינם אמינים שכן לא הופקו בזמן אמת ואתי אלון, הפקידה שמעלה בכספי הבנק, "שיחקה" בספרי הבנק. כך למשל, הנתבע גילה בדפי החשבון משיכת 1,000 ₪ באמצעות כספומט, למרות שבפועל לא היתה משיכה כזו. בנוסף, הנתבעת הפקידה עם פתיחת החשבון סך של 200,000 ₪, אלא שסכום זה נעלם מן החשבון. כמו כן, בחשבון הופיעה פעולה של מכירת שיק בנקאי בסך 90,000 ₪ ביום 25.3.2002, שלא היתה מעולם, וביום 31.3.2002 החשבון חוייב בסך 125,000 ₪ בגין ביטול הפקדת שיק, למרות שהנתבעים לא ביצעו פעולה זו. גם תאריכי הפרעון של השיקים שהופקדו לחשבון, אינם זהים לתאריכי הפרעון שנרשמו על גבם.

7.לא מצאתי כל ממש בטענות הנתבעים בענין מהימנות דפי החשבון שלהם. כעולה מתצהירו של אנגל, במסגרת הליך גילוי המסמכים הציע הבנק להעמיד לרשות הנתבעים אסמכתא לגבי כל פעולה בדפי החשבון הנראית להם חשודה. הנתבעים אכן ניצלו אפשרות זו, ופירטו בפני הבנק את כל החיובים שנראו בעיניהם חשודים. הבנק בתגובה מסר לנתבעים אסמכתאות והסברים בדבר אותם חיובים (ראה נספחים ד'- ו' לתצהירו של אנגל). הסבריו של הבנק לא נסתרו ולא הופרכו על ידי הנתבעים.

זאת ועוד, דפי החשבון עמדו לרשותם של הנתבעים בזמן אמת (ראה עדותה של הנתבעת, בע' 234 לפרוטוקול ועדותו של הנתבע בע' 258 לפרוטוקול), עוד בטרם נתגלתה המעילה, וחזקה על הנתבעים שהיו מבחינים בהעלמותם של סכומי עתק מתוך החשבון, אם אכן תופעה כזו היתה מתרחשת. ודוק: הנתבע איננו לקוח תמים ונבער מדעת, אלא מי שניהל עסק משגשג של מתן הלוואות חוץ בנקאיות, תוך שהוא מחזיק כרטסת לקוחות, מנהל ספרים כחוק ונעזר ברואה חשבון (ראה עדותו בע' 240- 244 לפרוטוקול).

8.הטענה בדבר משיכת 1,000 ₪ שנתגלתה כביכול בדרך מקרה על ידי הנתבע, למרות שבפועל הכסף לא נמשך, היא טענת סרק המהווה הרחבת חזית, שכן לא רק שלא הועלתה על ידי הנתבעים בכתב ההגנה, אלא שהיא אף לא הועלתה בתצהיריהם. הפעם הראשונה בה הועלתה הטענה היתה בעת שהנתבעת נחקרה על תצהירה. אינני נותן כל אמון בטענה כבושה זו. אגב, לכל היותר הטענה מוכיחה כי בניגוד לטענת הנתבעים, לפיה לא בדקו את דפי החשבון שהבנק שלח להם, הרי שבפועל דפי החשבון נבדקו על ידי הנתבע, שאם לא כן, כיצד שם ליבו לחיוב "החשוד"?

9.הטענה בדבר הפקדת 200,000 ₪ לחשבון, סכום שנעלם לאחר מכן, היא טענת סרק. הטענה לא פורטה על ידי הנתבעים, לא בכתב ההגנה וגם לא בתצהיריהם. היא היתה ונותרה טענה סתמית, שאינה מגובה באסמכתא כלשהי. הטענה גם בלתי משכנעת על פניה, שכן האדם הסביר אמור להבחין כי נעלם מחשבונו סכום עתק של 200,000 ₪, במיוחד כאשר מדובר בסכום שהופקד מיד עם פתיחת החשבון. זאת ועוד, בחקירתה טענה הנתבעת כי הסכום הופקד ביום פתיחת החשבון, קרי, ביום 17.1.2001, ואילו הנתבע העיד כי הסכום הופקד ביום שהוקמה מסגרת האשראי (7.2.2002), קודם שחזר בו ואימץ את גרסתה של הנתבעת. כמו כן, לראשונה בעת חקירתה, טענה הנתבעת כי בעת ביצוע ההפקדה, היתה ברשותה קבלה שקיבלה מהבנק, אלא שזו לא נשמרה על ידה. כאשר הנתבעת נשאלה מדוע דבר קיומה של הקבלה האבודה לא נזכר בתצהיר גילוי המסמכים, מסרה תשובות סותרות (ע' 237- 238 לפרוטוקול).

כעולה מעדותו של אנגל, הלכה למעשה, ביום פתיחת החשבון הפקידה הנתבעת לחשבון סכום של 32,940 ₪ בלבד. סכום זה נמשך על ידה ביום 22.1.2001.

10.באשר לשיק הבנקאי בסך 90,000 ₪, שבגין משיכתו חוייב החשבון ביום 25.3.2002, הרי שגם כאן התברר כי אין כל ממש בטענות הנתבעים: כעולה מס' 16(א) לתצהירו של אנגל, מדובר בשיק שנמסר לנתבעת לבקשתה והיא אף אישרה בחתימתה את קבלת השיק (ראה נספח כ"ט לתצהירו של אנגל). אפילו הנתבעת נאלצה להודות כי מדובר בחתימתה (ראה הודאתה, בע' 234 לפרוטוקול).

11.הנתבעים טענו כי ביום 31.3.2002 החשבון חוייב בסך 125,000 ₪ בגין ביטול הפקדת שיק, למרות שהם לא ביצעו פעולה זו. דא עקא, מס' 16(ב) לתצהירו של אנגל, עולה כי מדובר בשיק שהוחזר לנתבעת, לבקשתה, לאחר שזו הפקידה במקומו ביום 1.4.2002 שיק אחר.

12.באשר לטענה לפיה תאריכי הפרעון של השיקים שהופקדו לחשבון, אינם זהים לתאריכי הפרעון שנרשמו על גבם, הרי שמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית ולכן אין להיזקק לה. חרף זאת, ולמעלה מן הצורך, אציין כי נמסר הסבר מניח את הדעת על ידי אנגל בענין זה. התברר כי לאחר שהבנק קרס, סרבו הבנקים בתחילה לקבל למסלקה הבין- בנקאית את השיקים שהציג הבנק למסחר לגבייה עד שהענין הוסדר במועד מאוחר יותר. עקב כך, השיקים הוצגו פעם נוספת לפרעון במועד מאוחר, וכאשר נפרעו, ניתן להם יום ערך של המועד המקורי בו היו אמורים להפרע (ע' 90- 91 לפרוטוקול).