החלטה
1.הבנק התובע [להלן: "הבנק"] תבע את הנתבעים 1-5 ב"סדר דין מקוצר" בגין חובה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") לבנק, בחשבון אותו ניהלה אשר היה לדביטורי. הנתבע 4 (להלן: "המבקש") מבקש רשות להתגונן בשמו, בשם החברה ובשם הנתבעת מס' 5, כמי שחתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לפיה ערב לסילוק חובות החברה [ראה נספחים 8 ,9 לכתב התביעה].
2.הנתבעים מס' 2 ו-3 [להלן: המבקשים], ערבו לחברה בערבות מתמדת המוגבלת בסכום עד לסך 750 אש"ח לסילוק חובותיה והתחייבויותיה של החברה לבנק [ראה נספח 7 לכתב התביעה]. המבקשים הינם בעלי עניין בחברה ולפיכך אינם בגדר "ערבים יחידים" כמשמעות המונח בחוק הערבות, תשכ"ז-1967 על תיקוניו.
המבקש אינו מתכחש לחובה של החברה או להיותו ערב לחובות החברה כלפי הבנק.
3.המבקש טוען בתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן, נשוא החלטה זו, כי החברה והנתבעת מס' 5 [להלן: "החברות"] עסקו בביצוע פרויקטים גדולים בתחום הבניה. מאופי פעילותן של החברות תזרים המזומנים שלהן היה תלוי בהתקדמות הפרויקטים בהתאם לשלבי ביצועם. מאחר ופעילותן העסקיות של החברות היו שלובות זו בזו ניתן להן אשראי משותף ע"י הבנק אשר עמד על סך של 1,300,000 ₪.
4.לטענת המבקש במהלך חודש מרץ 2010 דרש הבנק לצמצם את אשראי החברות ל- 600 ש"ח.
5.על כן, לטענת המבקש, הבנק שינה את מסגרת האשראי של החברה באופן חד צדדי ופתאומי בצורה קיצונית, הנוגדת את הוראות המפקח על הבנקים ובלי קשר לפעילותן העסקית.
6.בעקבות דרישת הבנק לצמצום האשראי, הציג המבקש לבנק, דו"חות כספיים אשר פרטו את פעילות החברות, בנוסף לדו"חות רווח והפסד אשר הצביעו על רווחים עתידיים מפרויקטים אשר התנהלו אותה עת בפועל ע"י החברות. המבקש פנה לבנק, בבקשה להתאים את רמת האשראי לתזרים המזומנים של החברות, על מנת לאפשר את המשך פעילותן עד לסיום הפרויקטים, בכדי לצמצם נזקים מחד ולהבריא את החברות מאידך.
7.לטענת המבקש, על אף העובדה כי הדו"חות הצביעו על רווחים עתידיים [ראה נספחים 1,2,3, לתצהירו של המבקש], סרב הבנק להתאים את גובה האשראי לתזרים המזומנים, כפי שהוצג בדו"חות הכספיים[ראה נספחים מס' 1-15 לתצהירו]. זאת לטענתו, בניגוד להוראות המפקח על הבנקים.
8.מנגד טוען הבנק, כי לא רק שלא צמצם את אשראי החברה באופן מידי כפי טענת המבקש, אלא שצמצום האשראי, נעשה על פי לוח סילוקין אשר תואם עם המבקש ואף נדחה לבקשת המבקש, מספר פעמים [ראה מייל אשר נשלח מיואב בן טוב מנהל לקוחות מסחריים מבנק לאומי מיום 06.09.10 המצורף לנספח 13 לתצהירו של המבקש]. זאת ועוד, טוען הבנק כי בחקירתו הנגדית של המבקש נאמר על ידו, כי "הבנק לא הפחית אותם באופן מידי" [ראה פרוטוקול מיום 01.12.10 עמוד 2 שורה 27].
9.הוראותיו של המפקח על הבנקים לעניין יישום מסגרות אשראי מיום 21.06.06, מורים לבנקים כי הדרך הנאותה להפחית את היקף האשראי הניתן ללקוח היא בהודעה מראש ללקוח, תוך זמן ראוי להיערכות הלקוח.
10.עוד לעניין הפחתת היקף האשראי נאמר ע"י כבוד השופט מלצר בפסק הדין ע"א 10201/06 Tonedoor Ltd נ' בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ מיום 20.07.11 כי:
"הטענה לפיה בנק מחויב לעיתים להשהות את ביצוע החלטתו שלא להעמיד ללקוח אשראי נוסף, או להפסיק את קו האשראי הנתון – היא מורכבת ומעוררת שאלות רבות. הפסיקה הכירה בזכותו העקרונית של בנק להימנע מלהעניק ללקוח אשראי, או מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, משיקולים לגיטימיים שנועדו לאפשר לבנק להבטיח את החזר כספיו, דוגמת חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח (ראו: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 684 (1983); ע"א 6914/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 18.2.2010) (להלן: עניין בנק לאומי)).
...כאשר מבקש הבנק לפתע להעמיד את מלוא האשראי לפירעון, מהלך כזה פגיעתו בלקוח עלולה להיות ניכרת, ולא מן הנמנע שנוכח חובות הזהירות והאמון של הבנק כלפי לקוחו יימצא בנסיבות מסוימות, שאין זה המקום לפרטן, כי על הבנק לבצע מהלך שכזה באורח זהיר ומידתי במיוחד, לרבות מבחינת עיתוי המהלך, הכל – בהתאם לרקע העניין הפרטני (עיינו: מיכל רובינשטיין ובעז אוקון "הבנק כסוכנות חברתית" ספר שמגר (כרך ג'), 819, 832 (2003); Hudson The Law of Finance 875-878 (2009))".
11.מהאמור לעיל עולה כי החלטה בעניין צמצום אשראי או הפסקתו חייבת להיעשות בזהירות הראויה, תוך ניסיון להקטין את הנזקים הצפויים לצדדים.
12.אשר על כן על אף אמירתו של המבקש בפרוטוקול מיום 01.12.10, לאור נספחים 1-15 אשר צורפו לתצהירו של המבקש, אני מוצאת כי בשלב זה של הדיון יש לאפשר למבקש להתגונן בטענתו, לעניין התנהלותו של הבנק בצמצום האשראי.
13.עוד טוען המבקש בבקשתו למתן רשות להתגונן כי לכאורה, התנהלות הבנק כפי שפורטה לעיל היא שהכשילה עסקת רכישה של החברות.
14.לטענת המבקש והמבקשים, בחודש יוני 2010 פנה אל המבקש אדם, אשר הציע לרכוש את מחצית הזכויות בחברות בסכום של 250 אש"ח ובטוחות בסך של 500 אש"ח לכל חברה. פניה זו אף התקדמה עד לכדי החלפת טיוטות בין הצדדים [ראה נספח 19 –א ו-19 ב' לתצהירו של המבקש]. אולם לגישתם, לאחר שאותו רוכש פוטנציאלי בדק שוב את התנהלות החברה מול בנק לאומי בחודשים שקדמו להתקשרות, חזר בו והחליט שלא לרכוש את הזכויות בחברה.
15.טענה זו אין בה ממש, מעבר לאמירה סתמית וכוללנית לא נמצא כל פירוט בתצהירו של המבקש הקושר את התנהלות הבנק לכישלון עסקת הרכישה.
16.כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג4 עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. ׂפד"י מו2 עמ' 273 בעמ' 278; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302; "פס"ד אלפי"].