החלטה
זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר ע"י המשיב ,ובגין יתרת חוב על פי ספריו, ושלצרכי אגרה הועמדה ע"ס 600,000 ₪.
לטענת המשיב (להלן: "הבנק"), ביום 26.10.96, חתם המבקש 1 על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבונות/פקדונות בחשבון. ביום 13.2.05 חתמה הנתבעת 2 (להלן: "החברה") כערבה על "ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום". בהתאם לתנאי ניהול החשבון, רשאי הבנק בכל עת לדרוש סילוק היתרה, שתגיע אותה עת בחשבון, והמבקשים התחייבו לשלם לבנק באופן מיידי את היתרה הנדרשת בהתאם להסכם. הבנק פנה למבקשים לשלם את החוב אך לא עשו כן.
המבקש 1, טוען כי נפתחו בבנק שני חשבונות, ח-ן מט"י (חשבון עו"ש פרטי), וח-ן מט"ח.
לטענתו, הבנק מבקש לתבוע את החוב בחשבון מט"י, אולם מצרף לכתב התביעה אסמכתאות ביחס לח-ן מט"ח. כן צורפו מסמכים חלקיים וחסרים, שאינם משקפים את כל הפעולות שבוצעו בחשבון, ואת היתרות שבו מיום פתיחת החשבון, ובחלקם חתימות המבקש חסרות. המסמכים מצביעים על השורה התחתונה של החוב, אך אינם מסבירים את אופן היווצרותו, כן התדפיסים אינם מתאימים לסכום התביעה.
נטען כי התביעה הוגשה בגין ח-ן מט"י בלבד, ככל שקיים, ואינו מוסבר ולא מגיע כדי הסכומים הנטענים.
נטען כי ביום 21.12.06, חתמו הצדדים על הסכם סילוק תביעות הדדי, לרבות בכל הנוגע ליתרות החוב, בגין חשבון מט"י המתנהל על שמו של המבקש, כאשר יתרת החוב לאותה עת עמדה ע"ס 33,265 ש"ח בלבד, ויתרת החוב בגין הלוואה דולרית בחשבון המט"ח עמדה ע"ס 127,523 $, ושאינה קשורה לח-ן מט"י, לאחר 20 יום ממועד החתימה סילק המבקש את יתרת החוב בח-ן מט"י, כך שלא יכולה להיות מחלוקת שיתרת החוב שולמה זה מכבר. כן בהתאם למוסכם, כנגד ההלוואה הדולרית הועמדו שתי הלוואות, ובמהלך שנת 2007 הועבר סך מצטבר של 420,000 $ שכאמור כיסה את יתרות החוב.
המבקשים טענו לדחיית התביעה על הסף וכן למחיקת כותרת הבקשות נדחו בהחלטת יום 22.12.11.
הבנק בסיכומיו טוען כי ההבחנה שמנסה המבקש לעשות בין ח-ן המט"ח לעו"ש היא מלאכותית, מדובר באותו חשבון, כשהח-ן ממוספרים באופן שהסיומת מבדילה בין המט"ח למט"י, אך מדובר באותו חשבון. לעניין הסכם הפשרה, צוין כי למבקשים היו חובות של למעלה מ-2 מיליון דולר ומתוכם חוב אישי של 400,000$ , והראיה שהוצגה ע"י המבקש, תשובת הבנק לפניית המבקש, ולא ברור מדוע לא צרף את הפנייה שלו עצמו, וכאשר עולה מהמכתב כי הסכומים שהועברו נזקפו לחובת החברה ולא לכיסוי החשבון הפרטי (מט"י) , ובסכום של 395,000 $ ולא כפי שטוען המבקש. נטען כי אמנם לטענת המבקש הועברו סכומים לבנק, אך לא הציג כל ראיה לפרעון החוב בח-ן מט"י, עוד נטען כי מדובר בטענות בע"פ כנגד מסמכים בכתב, המסמכים שהוצגו סותרים את טענותיו והודאתו בחוב, ומבלי לפרט כמה החוב לשיטתו, ואינן מצדיקות מתן הרשות.
הלכה ידועה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם יתברר כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" מקום בו ישנה הגנה אפשרית אף אם היא קלושה, ייאפשר בית המשפט לנתבע להציגה.
ראה: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון והסיכומים אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן בכפוף להפקדת עירבון כלהלן:
מדובר בטענות הגנה שעל פניו קלושות , אך עדיין אפשריות ואין מקום לדחותן , כבר בשלב זה כהגנת בדים. מאידך נוכח היותן דחוקות ביותר , יש מקום לחייב בהפקדת ערבון.
טענות הבנק לענין סוגי החשבונות והיתרות הסופיות והמעודכנות למועד התביעה , וכאשר בשלב זה צורפו רק מסמכי שורה אחרונה, להם מתנגדים המבקשים , תוך הסתמכות על הסדר פשרה, שנטען שקויים, מצדיק לכאורה הבירור נדרש.
יחד עם זאת, הטענות בעניין פירעון החוב נשוא ההסדר, לא מפורטות דיין, וחסרות תשתית עובדתית לכאורית מוצקה. מעיון בהסכם הפשרה, עולה כי כולל הסדר חוב, ביחס למספר חשבונות, הן של החברה והן של המבקש (פרטי). טענת המבקש, כי החוב בחשבון הפרטי סולק, וכי העביר לבנק במהלך שנת 2007, סך מצטבר של 420,000 $, הינה כללית ואינה מפורטת די. המבקש צרף לתצהירו את תגובת הבנק (נספח ב') אליה מצורפת טבלה, ובה מפורטים מועדי התשלום והסכומים ששולמו בכל מועד, ובסך מצטבר של 395,279.93 $, אולם בטבלה לא מפורט בגין מה נזקפו אותם תשלומים, האם התשלום היה לכיסוי חוב אישי או החוב של החברה, האם התשלום נזקף לטובת יתרת חוב באחד החשבונות או לטובת תשלום אחת ההלוואות שנטל המבקש.
בנוסף, מתגובת המשיב עולה, כי הסכום שהמבקש טוען ששולם, נזקף לטובת חשבון החברה, וכי עדיין קיימת יתרת חוב שהמבקש, למעשה מודה בה. אי צירוף פנייתו שלו בעניין, פועל לחובת המבקשים, ועפ"י הכלל, שמסמך שאמור להיות בידי בעל דין, כפי המקרה כאן, פניית המבקש, ואינו מצרפו, אלא רק תשובה לו, חזקה שפועל לחובתו, וכאשר אין כל הסבר בעניין. עוד עולה מן החומר והדיון, ותגובת הבנק כי קיימות יתרות נוספות השנויות במחלוקת, שגם לגביהן לא ניתן הסבר מספק, וכאשר הנטל על המבקשים, באשר בעקרון מדובר בטענת פרעון, דהיינו הודאה והדחה.
התוצאה מן האמור, שהבקשה למתן רשות להתגונן מתקבלת , ובכפוף להפקדת עירבון במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד ,שנקבעת בנסיבות כאן על סך 150,000 ₪ ,ותופקד ע"י המבקשים, בתוך 45 יום מקבלתם החלטה זו. בהיעדר הפקדת ערובה במועד. תידחה הבקשה.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים
ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.