בנק לאומי לישראל בע"מ סניף שדרות נ' בן חמו

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי התובע, בנק, על נזק שנטען שנגרם לבנק מכך שהנתבע חזר בו מהסכמותיו החוזיות לשעבד לטובת הבנק שניים מנכסיו וסירב לחתום על מסמכים שנדרשו לשם כך. נטען כי נגרם לבנק נזק. נטען כי אילו קיים הנתבע את התחייבויותיו החוזיות היה בידי התובע נכסים לממש ולהקטין את החוב. התביעה הועמדה על 403,630 ₪ נכון ליום 23/08/07.

הרקע להגשת התביעה הוא שאחותו של הנתבע, ה"ה שושנה לוגסי (להלן: "החייבת ") קיבלה מהבנק אשראי במספר הזדמנויות בשתי חשבונות וכאשר החוב בשני חשבונות עבר את המיליון ₪ הגיש הבנק נגדה תביעה [ת.א. 8169/01 ביהמ"ש השלום בבאר שבע (להלן: "תביעת הבנק נגד החייבת")]. בנוסף, במועד הקודם להסכם שבמחלוקת הבנק גבה מהערב שלה, אביה, סכומים שונים בסכום כולל של 400,000 ₪ והערב תבע על כך את הבנק בביהמ"ש השלום באשדוד (ת.א. 1004/02) (להלן: "תביעת האב"). בתביעת הבנק נגד החייבת נחתם ביום 14/09/03 הסכם פשרה בין התובע לחייבת, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10/12/03 (להלן: "הסכם הפשרה") (מוצג ת/1). על פי הסכם הפשרה עמד החוב נשוא התביעה על סך של 1,205,063 ₪ נכון ליום 30/06/03 כולל ריבית אך לא כולל הוצאות משפט ולפני התייחסות לתוכן הסכם הפשרה. החייבת העיקרית הפרה את התחייבותה החוזית ולמועד שהתובע פתח נגדה תיק הוצאה לפועל גדל החוב שעמד נכון ליום 19/08/07, על סך של 3,072,332 ₪.

2. החיובים החוזיים של הנתבע על פי הסכם הפשרה נקבעו בסעיפים 12, ו– 14 להסכם הפשרה, והם החיובים הבאים:

"12. הערב – 2 אחיה של החייבת ישעבד לטובת הבנק, לצורך קיומו של הסדר זה ע"י החייבת, בשעבוד ראשון ספציפי משאית מסוג וולבו דגם 4X8, שנת 1998, שמספרה – 2140915, וכן ישעבד לטובת הבנק בשעבוד ראשון ספציפי נכס הרשום על שמו והידוע כחנות מס' 2 בפרויקט "מרכז רם" בשדרות, גוש 1885 חלקה 43 (בחלק) מגרש 922 תוכנית מפורטת מס' /21במ161/, בשכונת בן גוריון באשדוד. "

"14. החייבת ו/ או הערב 2, בנוגע לבטוחות שפורטו בסעיפים 12, 13 דלעיל;

14.1 ימציאו את כל המסמכים הנדרשים מטעמם לרישום השעבודים ע"ש הבנק.

14.2 מתחייבים להסיר כל עיקול ו/או שיעבוד קודם הקיים על הנכסים ששועבדו כאמור לעיל, בתוך 30 יום ממועד חתימת הסכם זה, לשם רישום השעבודים.

14.3 הערב 2 מתחייב לחתום, לצורך כך, על כל המסמכים הדרושים לערבותו להלוואה ו/או להסדר זה ו/ או לרישום השעבודים כאמור, וזאת לא יאוחר מ- 14 יום מיום שיודיע לו הבנק כי המסמכים שנדרשים לשם כך הוכנו לחתימתו.

14.4 החייבת מתחייבת לחתום, לצורך כך, על כל המסמכים הדרושים להלוואה ו/או להסדר זה ו/או לרישום השעבודים כאמור, וזאת לא יאוחר מ- 14 יום מיום שיודיע לה הבנק כי המסמכים שנדרשים לשם כך הוכנו לחתימתה. "

כן נקבע בסעיף 14.5 כי הפרה של ההתחייבויות האמורות בסעיף 14 תהווה הפרה יסודית.

להסכם הפשרה היה צד גם אביה של החייבת שלא היה צד בתביעת הבנק נגד החייבת ותיקו לא צורף לתיק האמור, והיו בו הסכמות בהתייחס לתביעת האב ולערבות האב לחוב נשוא הסכם הפשרה.

במאמר מוסגר אציין כי בדיעבד, הבנק והאב הגיעו בשנת 2006 להסדר שונה מתוקף הסכם הפשרה שהאב חתום עליו, בתביעת האב כאשר הוסבר לבית המשפט שם כי הסכם הפשרה לא יצא לפועל .

בנוסף, הוסכם להוסיף לחוב החייבת שנתבע בתביעת הבנק נגד החייבת גם את חובות ילדיה והם הוספו כערבים בגובה החוב של כל אחד. ההסכם הפשרה גם הסדיר מחדש את תשלום החוב של החייבת, והתייחס לתשלום שלה על חשבון של 35,000 ₪ וכן לקיחת הלוואה חדשה, לאחר העמדה של הלוואה קודמת לפירעון מידי.

בנוסף לאמור לעיל, הוסכם כי החייבת תשעבד לטובת הבנק חנות שפרטיה בסעיף 13 להסכם הפשרה וכן נקבע בהסכם הפשרה גם כי הנתבע, אחיה של החייבת ישעבד לטובת הבנק חנות ומשאית (סעיף 12 להסכם).

3. הנתבע חלק על כך שהוא חתם על הסכם הפשרה או כי הסכים לשעבד את החנות המפורטת בסכם הפשרה לטובת החוב נשוא הסכם הפשרה. הוא חלק על כך שהוא ידע את היקף החוב של החייבת והעיד כי לא התעניין בו והיקפו (עמ' 69 לפרוטוקול מול שורות 24-25 ). הוא חלק על כך שהוא הסכים להיות ערב לחשבון כנטען בכתב התביעה. הוא הסכים שהוא רצה לסייע לחייבת על ידי שיעבוד משאית שלו עד לסכום של 200,000 ₪. כפי שאפרט להלן, ההסכם לא יצא לפועל בגלל שהחייבת הבינה מהמסמכים הבנקאיים שהנתבע חתם עליהם כי הוא מוחתם כערב ועל כך היא לא הסכימה כי סברה שהבנק בדרכי עורמה מוסיף את הנתבע כערב ללא הגבלה הגם שהוא לא הסכים לכך (עמ' 53 לפרוטוקול מול שורות 10-11).

בהנחה כי הבנה זו היא ההתחייבות הנטענת בתביעה טען הנתבע גם את טענות ההגנה הנוספות בהתייחס לעילת היות הנתבע ערב שהן הבאות:

שהבנק הסתיר מהנתבע כי הוא החזיר לאב, המכונה בהסכם הפשרה "ערב 1" , את מלוא ערבותו (סעיף 40 לסיכומי עו"ד אביטן בא כוח הנתבע). שכן ביום 09.10.06 נחתם בין התובע לבין האב חוזה שקבע כי התגלעו ביניהם חילוקי דעות באשר לפרשנות הסכם הפשרה. עותק החוזה צורף לכתב ההגנה כנספח ה' ונספח 12 לתצהיר הנתבע. על פי האמור בהסכם הוסכם כי הוא ישאר סודי בין הצדדים (סעיף 5 להסכם האב) (להלן: "הסכם עם האב"). עו"ד ליאור חברון ייצג שם את האב כפי שהוא ייצג את החייבת בתביעה נשוא הסכם הפשרה. על פי תוכן הסכם האב הבנק, התובע בתיק זה, התחייב לשלם לאב סך של 420,000 ₪ לסילוק סופי של התביעה (סעיף 2 להסכם האב). הצדדים הגבילו את החוזה ותחולתו לתביעה שביניהם ופעולות הנובעות ו/ או הנגזרות ממנה וכנגד האב ויתר על כל טענה ו/ או תביעה בקשר לחילוט כספים ו/ או התביעה כלפי הבנק או מי מעובדיו (סעיפים 6 – 7 להסכם האב).

עו"ד אביטן מוסיף וטוען, בהתבסס על תוכן האמור בדיון בתביעת האב ובהסכם האב כי גם עולה ממנו שהסכם הפשרה לא מחייב (עדות נציג הבנק' בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 15/505 ת.א. 1004/02 בית המשפט השלום אשדוד , מוצג נ/6 ( ה"ש 124 לסיכומי עו"ד אביטן, בא כוח הנתבע). כמו כן נטען ע"י בא כוח הנתבע כי הבנק נתן לחייבת הלוואה על סך של 200,000 ₪. נטען כי בשני אלה, ההלוואה והשבת הסכום שמומש מהאב לאב, הערב של החייבת לפני חתימת הסכם הפשרה, הורע מצבו של הנתבע (סעיף 91 לסיכומי ב"כ הנתבע) וכן, הופרו זכויותיו (סעיף 92 לסיכומיו), נגרם לו נזק (סעיף 93 לסיכומיו). כן נטענו טענות הגנה נוספות שעומדות לערב על פי הדין. בסיכומי התשובה טען בא כוח התובע, עו"ד אלישע כהן כי הפרק המשפטי בסיכומי חברו לגבי זכויות הערב אינן רלבנטיות לתיק זה, ולא הונחה להן תשתית ראייתית. הוא גם שלל את המסקנה של חברו כי הסכם הפשרה לא מחייב.

4.הנסיבות שהביאו לנסיגת הנתבע מהסכמתו לפחות לשיטתו לשעבד נכס לטובת הבנק בהקשר לחוב החייבת היו הבנתו מאחותו שהיא נסוגה מהעסקה (עמ' 85 לפרוטוקול ). החייבת העידה כי התערבה והפסיקה את התהליך המוסכם בגלל שראתה שאחיה מוחתם כערב ולא כמשעבד.