בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כסאונה

החלטה

1.ביום 19.1.11 הגיש התובע כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

2.ביום 1.3.11 עתר התובע למן פסק דין כנגד הנתבע וזאת בהעדר הגנה.

ביום 10.3.11 ניתן פסק הדין.

3.ביום 9.8.11, כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש הנתבע בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן עיכוב ביצוע.

הנתבע מנמק את אי הגשת הבקשה לרשות להגן במועד באירועים משפחתיים קשים שאירעו לפני הגשת התביעה. בין היתר, מציין הנתבע כי אשתו חלתה במחלת הסרטן ונמצאת בטיפולים רפואיים. כמו כן, לפני כ-שלוש שנים נפטר בנו ממחלת הסרטן. עקב אירועים אלה הוא חדל לתפקד בחיי היום יום ומצבו הנפשי התדרדר. כתוצאה מכך אף לקה בהתקף לב.

בנסיבות אלה אין המדובר, לטענתו, בזלזול או בהתעלמות מדעת מההליך המשפטי.

הנימוקים הנ"ל די בהם, לגירסת ב"כ הנתבע, כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

לגוף התביעה טוען הנתבע כי בעת שחתם על כתב הערבות הבין מנציג התובע כי הערבות הינה עד לסך של 20,000 ₪ וכי לו ידע כי המדובר בסכום גבוה יותר היה מסרב לחתום.

עוד מוסיף כי הוטעה על ידי התובע כי במכתבו אליו מיום 12.9.10 נאמר לו כי חובו של החייב העיקרי כלפי התובע עומד ע"ס של 11,027 ₪ בלבד.

כמו כן, טוען הוא כי בעת החתימה על כתב הערבות לא נמסר לו על סכום הערבות וכי הסכום מולא לאחר חתימתו.

4.ב"כ התובע מתנגד לבקשה. לגירסתו, כתב התביעה והאזהרה מלשכת ההוצאה לפועל נמסרו כדין לידי הנתבע, בין בעצמו ובין באמצעות אשתו, וכי המדובר באיחור ניכר מבלי שהנתבע הצביע על טעם מיוחד.

אף לגוף התביעה טוען ב"כ התובע כי אין בפיו כל הגנה.

לעניין המכתב מיום 12.9.10 בו צוין סכום כביכול נמוך, נטען כי המדובר בטעות דפוס וכי אין ספק כי המדובר בסכום של 110,276 ₪ חוב.

5.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

על פי ההלכה הקיימת, בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, על בית המשפט לבחון קיומו של טעם מיוחד לקבלת הבקשה .שנית, ככל שבית המשפט משתכנע כי הנתבע הצביע על טעם מיוחד יבחן את סיכויי הבקשה.

דרישת טעם מיוחד מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים אשר נקבעו בחוק או בתקנות ללא הצדקה ראוי תוך פגיעה בתכליות המועדים, הקפדה על מועדים בהליך השיפוטי היא כיום כורח המציאות.

אכן, בנסיבות מתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין שכנגד.

ככלל, נקבע בהלכה הפסוקה כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת מועד שהוחמץ.

בנסיבות המקרה שבפני לא שוכנעתי כי הנתבע הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד