בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כוכב ברקת בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה :

1.לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים נגד תביעת המשיב – בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, בגין חוב בסך 2,910,591.58 ₪ (נכון ליום 30.6.09), שחבה המבקשת מס' 1 – כוכב ברקת בע"מ - בשמה הקודם: צ.ב.א.י. החזקות בע"מ (להלן: "החברה"), לבנק. המשיבים 2 ו- 3 (להלן: הערבים"), שהינם "בעלי ענין" בחברה, ערבו לחובות החברה לבנק, על פי כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

טענות המבקשים :

2.המבקשים אינם חולקים על גובה החוב הנתבע בתביעה או על ערבותם, אולם הם טוענים, כי יש להם טענות הגנה טובות שעיקרן – אפשרותו וחובתו של הבנק לגבות את החוב בדרך אחרת, בטרם יפנה אליהם.

ראשית טוענים המבקשים, כי הבנק הסתיר מביהמ"ש מסמך מהותי, שהינו הסכם מיום 19.11.2007 (להלן: "ההסכם"), שנערך ונחתם בין הבנק לבין החברה (בשמה הקודם) ובין צדדים נוספים שהינם חברה נוספת בשם M.B.M ACQUISITION (להלן: " חברת M.B.M") ובעלי השליטה בה – ה"ה יאיר בן שמה ודוד מימון. לגופו של ענין טוענים הם כי, בהתאם להסכם, על הבנק לפעול תחילה למימוש מניות (כפי שיפורט להלן) ואם יפעל כך – יוכל לגבות את מלוא החוב.

על פי ההסכם, במסגרת מכירת 3,299,570 מניות רגילות, בנות 1 ע.נ. כ"א (להלן: "המניות), של חברה אחרת – חברה ציבורית בשם ליטו גרופ בע"מ (להלן: "ליטו גרופ"), המהוות 44.04% מההון המונפק והנפרע של ליטו גרופ, שנמכרו ע"י החברה לחברת M.B.M, לקחה על עצמה חברת M.B.M חלק מחובות החברה לבנק בגובה של 2,329,873.73 ₪ (נכון ליום 30.9.2007). בנוסף, בעקבות ההסכם, ועל פי הוראותיו, העבירה חברת M.B.M 8.5 מליון ₪ לחשבון החברה בבנק.

המבקשים מפנים, בעיקר, להתחייבותה של חברת M.B.M בסעיף 5.ז. להסכם, שם התחייבה למשכן לטובת הבנק את כל המניות וזאת – להבטחת חובותיה והתחייבויותיה היא כלפי הבנק וכן להבטחת חובותיה והתחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, בסכומים המפורטים בהסכם.

כן מפנים הם לסעיף 6.א. להסכם, בו הסכימו הצדדים כי החברה: "... תיוותר אחראית לסילוק מלוא חובותיה והתחייבויותיה כלפי הבנק, קרי (לאחר ביצוע האמור בסעיף 5 לעיל) יתרת החובה שתיוותר בחשבון צבאי (החברה) ...".

לטענת המבקשים, הוסתר ההסכם מביהמ"ש במכוון, בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בימ"ש. לדבריהם, מדובר במסמך מהותי מאחר שעל פיו רשאי הבנק לדרוש מהם את פרעון החוב רק לאחר שהוא יפעל כאמור בסעיף 5 להסכם, היינו – לאחר שיפעל למימוש המשכון על המניות ואין כל מחלוקת שהוא לא עשה כן. לטענתה, הבנק פעל בחוסר תום לב גם בכך שנמנע מלתבוע את חברת M.B.M והגיש את התביעה רק נגדם. המבקשים טוענים, כי די בעצם העלמת המסמך ובחוסר תום הלב בו פעל הבנק, כדי להצדיק היענות לבקשתם למתן רשות להתגונן.

מוסיפים המבקשים וטוענים, כי שווי המניות גדול משווי החוב הנתבע וכי על פי ההסכם יכול הבנק למכור הן את מניות החברה והן את מניותיה של חברת M.B.M בליטו גרופ, יחדיו וכי מכירה זו בוודאי תניב תמורה העולה על סכום החוב ומכל מקום – יש לאפשר לה להוכיח כי כך הדבר.

טענות הבנק :

3.הבנק טוען, מנגד, כי יש לדחות את הבקשה בהעדר פירוט כנדרש בתקנות בבקשות מסוג זה, באשר הבקשה לא נתמכה בחוו"ד חשבונאית כלשהי והטענות האמורות בה לא כומתו.

הבנק טוען, שהוא מעולם לא התחייב לפעול תחילה למימוש המשכון על המניות ואף לא התחייב, שהוא לא יהיה רשאי לדרוש מהערבים פרעון החוב בטרם יעשה כן. לשיטתו, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם ואף סותרת את האמור בסעיף 8 להסכם, המתיר לבנק לנקוט "בכל הליך משפטי כפי שיראה מלפניו", על מנת לגבות את מלוא החוב.

עוד טוען הבנק, כי שווי המניות לא הוכח וכי הטענה לפיה השווי גדול מהחוב אף נסתרה בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעמו, שנערכה בישיבה שהתקיימה ביום 13.7.10 וכן במסמכים ובדוחות מהימנים שהוגשו, מהם עולה שמצבה של ליטו גרופ הינו בכי רע ולכן לא טרח הבנק כלל לפעול למימוש המניות.

לענין אי צירוף ההסכם לתובענה מפנה הבנק לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וטוען, כי לשם עמידה בתנאי תקנה זו אין הוא חייב להמציא מסמכים המוכיחים את התביעה כולה ומאחר שדי בכך שבמסמכים שהומצאו כדי להוות ראשית ראיה, כנדרש בתביעות המוגשות בסד"ד מקוצר, הוא לא היה חייב להמציא את כל ההסכמים שנעשו בינו לבין המבקשים.

הבנק מסכים שחברת M.B.M חייבת לו סכומים נכבדים מאד, העולים על סכום חובותיה של החברה לבנק ושעומדת לו זכות תביעה נגדה, אולם טוען שהואיל והיא אישיות משפטית נפרדת והואיל ובהתאם להסכם (כפי שהוא מתפרש על ידו), חובותיה של חברת M.B.M לבנק שונים מאלה של החברה, לא היה עליו לתבעה בקשר עם חובותיה של החברה.

דיון ומסקנות :

4.די באשר נאמר לעיל כדי להראות שההסכם הינו בהחלט מסמך מהותי, רלבנטי ביותר להערכת התובענה ולדיון בה. בנסיבות אלה ראוי היה שהבנק יצרפו לתובענה, או לפחות יציין את קיומו בכתב התובענה או, למצער, ברשימה המצורפת אליו (כמצוות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

ההסבר שניתן ע"י ב"כ הבנק לאי צירוף המסמך, לאו הסבר הוא. אין כל קשר בין צירוף מסמכים המבססים את עילת התביעה, כנדרש בתקנה 202 לתקנות ובין החובה לצרף מסמך מהותי, במיוחד כאשר מדובר במסמך המהווה חלק אינטגראלי ומהותי בתשתית התביעה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במסמך שהינו בעל פוטנציאל כרסום בעילת התביעה, כמו במקרה דנא. חובת תום הלב, החלה באופן מוגבר על בנק כלפי לקוחותיו [ראו, למשל: ע"א 11120/07 - דינה שמחוני ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' . (לא פורסם, 28.12.2009) ופסקי הדין הנזכרים שם], מחייבת צירוף המסמך, גם אם יש די במסמכים אחרים שצורפו לתובענה, כדי למלא אחר דרישת תקנה 202 לתקנות.