החלטה
ביום 16.07.2013 הוגשה בקשת הרשות להתגונן, ונקבעה לדיון ביום 16.10.2013. לדיון שנקבע, התייצב ב"כ התובע, שקיבל לעיונו בקשה לדחיית דיון שהוגשה בבוקרו של היום, וטען לדחיית הבקשה לגופה, בשל העדר הגנה לכאורית בתצהיר הבר"ל.
נתנה לנתבעת זכות תגובה בכתב לטענות התובע לדחייה לגופו, ובתוך 15 יום.
ביום 27.10.2013, הגישה הנתבעת בקשה בכתב להמצאת מסמכי הלוואה שנזכרו בתביעה. ביום 29.10.2013, הוחלט כי בהעדר תשובה עניינית, לגופו שנדרשה, אלא בקשה למסמכי הלוואה, שלא הוכחשה, אלא אושרה בבר"ל, ובהעדר הגנה לכאורית, מפורטת כנדרש נגד החבות, לדחות הבר"ל, וניתן פסק דין בהתאם. מונחת כעת בפניי בקשה לביטול ההחלטה הדוחה את הבר"ל.
לאחר עיון בבקשת הביטול, תגובה ותשובה לה, אני מחליט בדוחק ומן ההיבט הפורמאלי, מכיוון שאכן, החלטת יום 29.10.2013, ניתנה בטרם חלוף המועד לתגובה, בהחלטת יום 16.10.2013 וכמובהר בהחלטתי מיום 25.11.2013, לבטל החלטה מיום 29.10.2013, זאת מחובת הצדק ועקב הפגם הדיוני האמור.
יחד עם זאת, כעת מונחת בפניי בקשת הביטול, שהיא הטענות לגופן ותשובה בעניין, אני מחליט לגופם של דברים, לדחות את בקשת הבר"ל המקורית, ובהמשך לדיון 16.10.13 והטענות לגופן, בעקבותיו. להבדיל מהפגם הדיוני שצויין לעיל, איני רואה מקום לגופו, לשנות תוצאת החלטה מיום 29.10.2013.
את טענות הצדדים לעניין הבר"ל שנקבע לדיון, התבקשה דחייתו, ונתנה אפשרות תגובה בעניין, שמונחת בפניי כעת, יש לבחון על פי הבקשה המקורית, ולא על פי טענות עובדתיות חדשות שעלו בבקשת הביטול, ומהוות שינוי חזית עובדתי, שנעדר כל הסבר מספק. בסיכומו של דבר, אין בפני ביהמ"ש, ועל פי הבר"ל המקורי שהוגש בתיק, כל טענת הגנה ראויה כנגד החבות, אומנם במסגרת זכות תגובה שניתנה, הנתבעת העלתה כעת טענות חדשות, ואולם איני רואה מקום להזדקק לטענות אלו, לא בהיבט הדיוני, ונוכח העובדה, שאין מקום להעלותן, במסגרת זכות התשובה שניתנה, ואמורה להצטמצם ב-ד' אמות הטענות שנתחמו בבר"ל שהיה קבוע לדיון, ולא התבקשה עד לדיון בו, שום בקשה בעניין מסמכים, ו/או תיקונו. הדבר דומה לבעל דין, המסכם בסיום ישיבת בר"ל ,ומבקש להעלות טענות חדשות, שזכרן לא בא בבקשה וללא נימוק מספק בעניין.
כן אין מקום לגופו, לאפשר בשלב זה העלאת טענות ביחס להלוואה, משבבר"ל אין טענה בהקשר זה, נהפוך הוא, קיימת הודאה מפורשת בחוב הקשור בהלוואה, סעיפים 3-8 לבר"ל.
ככל שלמבקשת טענות, בהקשר של הטרדה שציינה בבקשת הביטול, רשאית כמובן, לפעול בעניין כפי שתמצא לנכון, ואולם אין בכך, ובמועד העלאת הטענה, להוות הגנה לגופו, ביחס לחבות כאן ונוכח ההודאה בחוב.
סוף דבר, החלטתי מיום 29.10.2013, ופסיקתא שנחתמה מכוחה, מבוטלת לנוכח הפגם הדיוני שצויין. לגופו, ולאחר עיון בבקשת הביטול והטענות לגופן, אני מחליט כעת לדחות את הבר"ל שהוגש, ומהטעמים שצויינו כאן, ובהחלטת יום 29.10.2013.
התובע זכאי לפסק דין לפי התביעה בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכר טרחה בגין התביעה לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, ובנוסף בגין הדיון בבר"ל, ובקשה זו , תשלם הנתבעת לתובע הוצאות דיון, בסך 3,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
מן הראוי שימוצה שיח להסדר פרעון מוסכם בין הצדדים, ולצורך מיצויו וחיסכון בהוצאות נוספות ,מורה על עיכוב ביצוע החיוב למשך 30 יום מהיום.
ניתן להגיש פסיקתא חדשה לחתימה על פי החלטה זו.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.