בנק הפועלים סניף פתח תקוה נ' בן חור

החלטה

המבקש, הוא הנתבע [להלן: "הנתבע"], בתביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" ע"י הבנק התובע (להלן:"הבנק") בגין חובותיו של הנתבע לבנק בחשבון עו"ש אשר נוהל אצל הבנק ובגין הלוואות שנטל ולא נפרעו, כפי שמפורט בכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר נשוא החלטה זו.

בתצהירו אין הנתבע מכחיש את חובו, או את גובה החוב נשוא התביעה.

הנתבע טוען כי ביום 23.05.07 לקח הלוואה בסך של -.25,000 ₪ לכיסוי יתרת החובה שהצטברה לה במהלך השנים בחשבונו [להלן: "ההלוואה הראשונה"].

כמו כן הסכים הבנק להעמיד לרשותו הלוואה נוספת בסך של -.50,000 ₪, [להלן: "ההלוואה השנייה"] לשם פתיחת עסק עצמאי, בית קפה, אשר תשמש ליווי פיננסי להשקעה בבית הקפה, בהתאם להצגת תוכנית השקעות מפורטת ותזרים מזומנים שהוצגה לנציג הבנק.

לטענתו של הנתבע, הבנק לא העמיד את ההלוואה השנייה כפי שהתחייב בפניו בעקבות תוכנית ההשקעות שהגיש; בכך, לגישתו, סיכל הבנק את התוכנית העסקית שאושרה על ידו; כתוצאה מהתנהלות זו של הבנק "מסגרת האשראי" של הנתבע זינקה שוב כלפי מעלה [ כלשונו בסעיף 9 לתצהיר ]; היות והנתבע היה בטוח כי ההלוואה תאושר לו, בהסתמך על אישור התוכנית העסקית ע"י הבנק, פעל לקידום הקמת בית הקפה: הזמין סחורות ושירותים מספקים שונים והתחייב כספית כלפי צדדי ג'.

כאשר הנתבע הבין כי הבנק הפר לכאורה את המוסכם ביניהם וכי הבנק לא נותן לו את הליווי הפיננסי שהובטח לו וכי אין באפשרותו לשרוד מבחינה כלכלית, לקח הנתבע שתי הלוואות נוספות באמצעות "פועלים ישיר" בסך של -.5,000 ₪ כל אחת .

אין חולק על כך שכל ההלוואות הנ"ל לא נפרעו במועדיהן.

הנתבע טוען לאורך כל תצהירו כי הבנק לא נתן לו את ההלוואה השנייה בגובה של 50,000 ₪, אך מודה כי אכן קיבל מהבנק הלוואות בסך כולל של-.75,000 ₪ [ ראה עמוד 2 שורה 20 בחקירה הנגדית ] אותן לא פרע.

הנתבע אינו מכחיש כי לווה כספים מהבנק אותם לא פרע אולם לגישתו אין עליו לשלם את חובו לבנק וזאת בשל "העוולות" לכאורה שעוול הבנק כלפיו במסגרת ניהול חשבונו וכל זאת בשל סירובו של הבנק להמשיך ולאשר לו הלוואות נוספות על בסיס התוכנית העיסקית אותה הגיש לבנק.

בסירובו של הבנק לאשר לו הלוואות נוספות רואה הנתבע התנהלות בחוסר תום לב של הבנק כלפיו, הפרת חובת הנאמנות של הבנק, הפרת חובת הזהירות של הבנק כלפיו וכד' .

לא מצאתי צורך להתייחס לכל טענה לגופה הואיל ותצהיר המבקש אינו מפרט דבר באשר למסקנות שיש להסיק מאותן עוולות שאולי בוצעו ואולי לא בוצעו ע"י הבנק.

כוונתי היא לכך שטענות המבקש מוגדרות ברגיל בהליכי "סדר דין מקוצר" כטענות קיזוז, היינו טענות הבאות כנגד התביעה לקיזוז נזקים שנגרמו על ידי הבנק לנתבע עקב פעולותיו הנ"ל.

לבד מעצם הטענה עצמה, שלא נטענה כטענת קיזוז בשמה, לא נמצא כל פירוט כאמור בתצהיר המבקש שיש בו כדי לתמוך בה, בוודאי לא לעניין הנזק שנגרם למבקש, באופן שיתמוך בבקשת הרשות להתגונן ומכאן קצרה הדרך לקביעה שאין מקום לתת את הרשות המבוקשת; על מנת שטענת קיזוז תוכל להוות הגנה לכאורה במסגרת רשות להתגונן עליה להיות מפורשת, מפורטת ומנוסחת במדויק וכוללת את כל הפרטים הדרושים כפי ניסוחו של כתב תביעה [ ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מ2 עמ' 765; ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729; ע"א 2702/92 אהרון גינזבורג נ. יוסף בן יוסף, פד"י מז1 עמ' 540; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז5 עמ' 133; ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק( ואח' נ. בנק ה מזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 ].

לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 2,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"א, 09 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.