אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים חיפה סניף ככר פריז 12736 נ' סלום ואח'

בנק הפועלים חיפה סניף ככר פריז 12736 נ' סלום ואח'

תאריך פרסום : 15/07/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
28667-12-12
01/07/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים חיפה סניף ככר פריז 12736
הנתבע:
1. מחמוד סלום
2. חאולה סלום

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדם.

התובענה, תובענה כספית ע"ס 80,374 ₪, בגין יתרת חוב אשר נצברה בחשבון בנק מס' 331042 אשר נוהל על ידי הנתבעים אצל התובע. יתרת החוב נובעת מיתרת חוב בחשבון העו"ש, וחלק הארי של החוב נובע יתרה בלתי מסולקת בשתי הלוואות אשר הוענקו במסגרת הפעילות בחשבון הבנק.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, ובמסגרתה העלו טענות הגנה אשר לא ניתן לכנותן אלא כתמוהות. הנתבעים מודים כי נטלו את ההלוואות וצברו יתרת חוב. יתר על כן, הנתבעים מפרטים בהקשר זה, כי אחת ההלוואות ניטלה על מנת לנסות ולהציל את עסקו של הנתבע מס' 1 אשר היה מצוי בקריסה, ולאחר שקרס העסק בצורה סופית, נקלעו הנתבעים לקשיים כלכליים. הנתבעים מפרטים ומודים כי פיגרו בהחזרת ההלוואות, וכי אין ביכולתם לסלק את הפיגור אף כעת.

טענת ההגנה העיקרית (לגבי יתר הטענות הנוספות, אתייחס בנפרד) הינה כי דרישת התובע שיסולק כל הפיגור כתנאי להסדר החובות, מהווה הפרת חובת תום הלב המוטלת על התובע – ובגין העובדה כי דרש התובע את מלוא הפיגור, סבורים הנתבעים כי אינם חייבים לו דבר (!). טענה זאת, אין בה יותר מאשר הגנת בדים כהגדרתה בפסיקת בתי המשפט, ומיותר לחלוטין כי הבקשה הוגשה כלל, כאשר זאת הינה הטענה, שאין מקום לקבלה.

אציין כי הנתבעים, הלכה למעשה, מודים בחוב ובעובדה כי החוב נובע מהלוואה אשר הוענקה להם לבקשתם בשל מצבם הכלכלי, אולם סבורים הם שהיעתרות לבקשתם, ופריסת / הסדרת החיוב אשר היה קיים, מהווה פעולה בחוסר תום לב.

למקרא הבקשה למתן רשות להתגונן, עולה כי לא מועלות כל טענות הגנה במסגרת הבקשה, שיש בהן ממש. הנתבעים מגולל סיפור אישי לא-פשוט, אשר מתאר תלאות רבות מאוד, אשר עברו במספר לא מבוטל של מישורים, ואולם אין בכל אלו כדי לאיין את זכותו של התובע על פי כתב התביעה. משמעות הדבר הינה, שגם אם יוכח כל האמור וכל הנקוב והמפורט בבקשה, לא יהא בכך כדי לשמש כהגנה בפני התביעה, ככל שנתייחס לטענה אשר הועלתה.

הנתבעים מודים, הלכה למעשה, בחיוב, בנטילת ההלוואה וביתרת החוב, כל טענתם מתמצה בכך כי לדעתם התובע נהג בחוסר תום לב עת שדרש את סילוק הפיגור אשר נוצר. בכך אין הגנה בפני זכותו של התובע לגבות את המגיע לו על פי ההסכם, אלא להיפך, יש הודאה מוחלטת בחוב.

עוד אתייחס ליתר הטענות אשר הועלו בבקשה למתן רשות להתגונן. הנתבעים העלו שלל טענות סל, שלא ניתן לראותן אלא כטענות מבישות ולא ראויות. הנתבעים טוענים, ללא תימוכין, ללא אסמכתאות, ללא פירוט וללא הפניה לעובדות, אלא בדרך של הטחת סיסמאות ריקות מתוכן – כי התובע "רמס את זכויותיהן", "הסתיר מידע מהותי", "הגיש את התביעה מטעמים פסולים", "הסתיר תשתית עובדתית רחבה", "תביעת המשיב הינה פגומה ומשוללת כל יסוד" – כל זאת, ללא תימוכין, ותוך שהנתבעים מודים בחיוב ומודים בהפרת החיוב בדרך של יצירת פיגורים והיעדר יכולת לסלקם! עוד הוסיפו הנתבעים טענות לגבי "חששם לגבי הריביות", טענת סרק אשר ממילא לא הועלתה ברמת הפירוט הנדרשת על פי פסיקת בתי המשפט (ע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 - פורסם במאגר "נבו").

טענות אלו, דינן להידחות תוך הבעת מורת רוח רבה בדרך של פסיקת הוצאות אשר תשקף את מידת מורת רוחו של בית המשפט בהעלאת טענות חמורות מאוד ותוך שימוש בלשון חריפה מאוד – ללא כל הצדקה. על כך אעמוד בהמשך החלטתי.

תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת כמפורט להלן:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד"

דרך המלך, אם כן, מותווית ברישא לתקנה 205 (ג), קרי "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר".

החריג לכלל, הינו מתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד.

אציין, כי חקירת המצהיר, הינה זכות דיונית הקיימת לתובע, ולפחות בשלב זה, אין ביהמ"ש נוטה לשלול מתובע זכות דיונית אשר המחוקק התווה אותה כ"דרך המלך", רק משום שצד כלשהו משוכנע בצדקת טענותיו – ואולם כאשר על פניו, אין ולא יכולה להיות תועלת בחקירת המצהיר, אשר מודה בקיום החוב, לא ראיתי בכך שלילת זכות דיונית מהתובע, באופן אשר פוגע בו.

הבקשה נוקטת בסיסמאות ובטענות ללא פירוט כלל, וללא העלאת טענת הגנה של ממש. אין לך כמעט דוגמה מופתית יותר ל"הגנת בדים", מבקשה המוגשת ללא כל תימוכין או אסמכתאות, וכאשר הנתבעים טוענים שדרישת הבנק לסלק פיגור אשר הם מודים שנוצר על ידם בשל מצוקה כלכלית – היא חוסר תום הלב. אדרבא, חוסר תום הלב הוא נטילת אשראי שאין דרך להשיבו, ולא להיפך מכך (כל עוד התנאים הינם סבירים ורגילים – ואף לא נטען אחרת).

מהותה של תקנה 205 (ג) לתקסד"א, נדונה במסגרת ע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח (ניתן ביום 27.4.08, מצוי במאגר "נבו"):

"לשון התקנה עתה מאפשרת החלטה ללא דיון בגדרי הבקשה בלבד (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 390), המציין, תוך השוואה לנוסח הקודם, כי "העיקרון המנחה בתיקון הוא לאפשר, במקרים המתאימים, מתן החלטה ללא דיון גם במסגרת בקשות רשות להתגונן"; כפי שמבאר המחבר המלומד, בסיפה לנוסח הקודם של התקנה ניתן היה להורות "מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". הנוסח שנקבע שונה מזה שבתקנה 241(ד) העוסקת בבקשות בכתב, והמאפשרת לבית המשפט או לרשם, להחליט על יסוד הבקשה והתשובות, או "אם ראה צורך בכך", לאחר חקירת המצהירים. השוני נובע מכך, שבבקשת רשות להתגונן, הכלל הוא קיום דיון, וההחלטה ללא דיון היא חריג. ראו גם מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב', 1023. לשלמות התמונה אוסיף, כי בנוסח הקודם נאמר "על אף האמור בתקנה 522 (הכלל שעניינו אפשרות לחקירת מצהיר – א"ר) רשאי בית המשפט או הרשם להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". ההבדל בין הנוסחים נהיר." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.).

לענין זה, כבר נפסק כי השימוש בסמכות שברשות לפי תקנה 205 (ג) לתקסד"א, ראוי שתיעשה במשורה, ר' ע"א (ת"א) 2230/04 ולדהורן נ' נרקיס:

"תכליתה של תקנה 205 (ג) הינה, אמנם, לחסוך זמן הן של בית משפט והן של הצדדים ולמנוע דיוני סרק תוך חיסכון בהוצאות אך, לא על חשבון זכויות בדין. מחוקק המשנה הדגיש כי על בתי המשפט לנהוג משנה זהירות ולנמק טעמים מיוחדים שירשמו, מקום בו תדחה בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. מחוקק המשנה הציב בפני בית המשפט כלל ולפיו עליו לקיים דיון, והחלטה ללא דיון, הינה חריג. (ראו מ.קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב, 1023 )...

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ