בנק הפועלים בע"מ נ' אוריון א. ב. אחזקות בע"מ ואח'

החלטה

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה – הנתבעת 1 בגין יתרת חוב בלתי נפרעת בחשבונה, ונגד הנתבע 2 בגין ערבותו המתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לכל חובות הנתבעת 1 כלפי התובע, וכן בגין יתרת חוב בחשבונו הפרטי.

עפ"י כתב התביעה נטלו הנתבעים מן התובע תשע הלוואות עפ"י המפורט בכתב התביעה, כאשר נכון ליום הגשתה הסתכם חובה של הנתבעת בסך של כ – 680,000 ₪, וחובו של הנתבע – בסך 793,000 ₪ - בגינם הוגשה תביעת הבנק.

הנתבע אישר כי הוא חתום על כתב ערבות לכל חובות החברה.

לכתב התביעה צורפו העתק מטופס פתיחת החשבון נשוא התביעה; אישור על שיעור הריבית הנהוג בבנק; כתב התחייבות להחזרת הלוואה שניטלה ביום 9.8.07 (ההלוואה הראשונה); כתב התחייבות להחזרת הלוואה שניטלה ביום 14.10.07 (ההלוואה השנייה); וכן העתקים מכתבי ההתחייבות להשבת שאר שבע ההלוואות, סה"כ תשע הלוואות.

ביום 21.9.06 חתם הנתבע, שהוא בעל מניות ומנהל הנתבעת, על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, והעתק מכתב ערבות זה צורף לכתב התביעה. עפ"י דפי החשבון המאושרים ע"י הבנק (נספחים ג' 1 – ג' 13) הסתכמו יתרות החוב בחשבון א' של הנתבעת ובחשבון ב' של הנתבע – המורכבות מיתרות חוב בחשבונות העו"ש, בגין כרטיסי אשראי, ויתרות הלוואות בלי מסולקות, בסך כולל הנתבע בכתב התביעה.

לאחר הגשת התביעה מימש הנתבע בטוחות שהיו ברשותו וחובם של הנתבעים צומצם והועמד ע"ס של כ – 300,000 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הפסיק לפרוע את ההלוואות, וכך גם אישר המומחה החשבונאי, אשר חוו"ד מטעמו הוגשה ע"י הנתבעים בצירוף בקשתם למתן רשות להתגונן.

משנשאל אם הוא יודע מתי הפסיק הנתבע לשלם את ההלוואות, השיב: "לפי המצב העובדתי כן, הוא הפסיק לשלם את ההלוואות. החשבון מראה את זה".

המומחה לא ידע להשיב לצורך מה נלקחו תשע הלוואות בחשבון, ומדוע הפסיק הנתבע לפרוע אותן.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש בין היתר כי התביעה אינה ראוייה להידון בסדר דין מקוצר מאחר שלצורך ביסוסה צורף רק "דף יתרה" לקוני, אשר אינו עומד במבחן "ראשית ראייה" ואינו מפרט את "היווצרות סכום התביעה".

טענה זו אינה נכונה.

לכתב התביעה צורפו דפי חשבון מאושרים ע"י המשיב המהווים רשומה מוסדית" על פי סימן ה' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971.

בע"א 688/89 הילולים נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מ"ה 188 (3) בעמ' 196 נקבע כי: "די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית, ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע".

בשלב זה אין נכנסים לכל פרטי הראיות ו/או לפרטי פרטיה של התשתית העובדתית המצוייה בידי התובע להוכחת תביעתו; די בראשית ראייה ואין צורך בראייה לגבי כל רכיב ורכיב מעובדות כתב התביעה; די בראיה לקיום החוזה ואין צורך בראיה להפרתו; ולבסוף, אישורי יתרה סופיים – די בהם כדי לשמש ראייה ל"סכום הקצוב" נשוא התביעה.

התביעה בה עסקינן על כל נספחיה – ראוייה להידון בסדר דין מקוצר, כפי שהוגשה.

המבקש מלין על כך כי לא קיבל מן הבנק את כל המסמכים שהתבקשו על ידו, ומונה בסעיף 12 לתצהירו את כל אותם מסמכים שלא התקבלו על אף דרישתו.

לעניין זה משיבה ב"כ הבנק בסיכומיה כי בהודעת הבנק שהוגשה לתיק נמסר כי למבקשים הומצאו דפי בנק מיום 19.9.06 ועד ליום 21.9.08 בחשבון א', וכן דפי בנק מיום 23.1.06 ועד ליום 21.9.08 בחשבון ב'. בנוסף לכך הומצאו למבקשים לוחות סילוקין.

לאחר הגשת הודעה זו הוריתי למבקשים להגיש בקשת רשות להגן מתוקנת – משמע לא סברתי כי יש מקום לחייב את המשיב בהמצאת מסמכים נוספים.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי אין להתיר המצאת גורפת של מסמכים אלא מסמכים פרטניים בלבד כאשר לכל מסמך ומסמך ניתן הסבר מדוע יש צורך בהמצאתו, ולצורך גיבושה של איזו טענת הגנה הוא נדרש.