החלטה
בפני התנגדות לביצוע שיק בסך 75,000 ₪, משוך על ידי המבקשת ליום 1.11.10 לפקודת "לה קאסה" ונושא שרטוט ("קרוס") וכיתוב "למוטב בלבד" (להלן: "השיק").
ההתנגדות
טענת המבקשת מתבססת בראש ובראשונה על הכיתוב "למוטב בלבד". לטענתה, בהטבעת הגבלה זו הוגבלה סחרותו של השיק ואין לאיש, זולת הנפרע, זכות לבוא ולתבוע ממנה את פירעון השיק.
עוד מעלה המבקשת טענות באשר לאופן בו ערוכה הבקשה לביצוע השיק, אשר לשיטת המבקשת איננה כוללת את הפירוט הנדרש לפי התקנות.
במהלך הדיון נחקרה המבקשת על תצהירה ואישרה כי הנפרע בשיק, "לה קאסה" איננו אלא שם מסחרי של בנה וכי משכה את השיק לטובתו לפי בקשתו. בתום חקירתה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. בסיכומיה, חזרה המבקשת על טענתה בדבר היעדר סחירותו של שטר הכולל שרטוט "למוטב בלבד" וכי יש לחייב המשיב בהוצאות המבקשת בגין ההתנגדות.
המשיב מצידו, טוען כי בשיק שתי הוראות סותרות. האחת, הביטוי "שלמו לפקודת" והשנייה, הביטוי "למוטב בלבד". במצב עובדתי שכזה, טוען המשיב, נפגעת "טהירותו" של השיק אך לא נפגעת "עבירותו", כך שלמשיב זכות לתבוע את פירעון השיק. בכדי להתגונן מתביעת המשיב, חייבת הייתה המבקשת להראות טענת הגנה כלשהי כלפי צד קרוב, אך אין לה כל טענה שכזו ומשכך – אין בסיס להתנגדות.
דיון
משמעותו של הכיתוב "למוטב בלבד" הוכרעה בפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 1560/90 בזו הלשון:
"שיק המשורטט 'למוטב בלבד' - לשיטתי - אינו עביר. ממילא הוא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט, אולם הבנק אינו זוכה לבעלות מלאה בשטר ולזכאות שטרית עצמאית...בעלותו של הנפרע בשיק, כפופה לסייג העבירות. הוא אינו יכול להעביר את זכאותו לצד ג'." (ע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4), 498, 505).
בהתאם להלכה זו, תוצאתה של ההערה "למוטב בלבד" הינה, כי סחרותו של השטר נשללת. השטר אומנם כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא עביר. הבעלות בו היא בידי הנפרע, ואין הוא יכול להעבירה לאחר.
לטענת המשיב, בפסיקה מאוחרת יותר, נקבע כי בנסיבות הדומות לנסיבות דנא, היינו כאשר לא נמחקה המילה "לפקודת" אך נכתב "למוטב בלבד", נשללת הטהירות אך לא העבירות ומפנה המשיב לע"א 6909/00. טענה זו אינני יכול לקבל. בפסק הדין אליו מפנה המשיב מובהרת תקפותה של ההלכה אשר נקבעה בע"א 1560/90 ומובהר, ביחס לסיטואציה של כיתוב "לפקודת" לצד הכיתוב "למוטב בלבד", בזו הלשון:
"נראה לי כי בעניין זה יש ליתן את המשקל המכריע לדיבור "למוטב בלבד". אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר – שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] – המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים... הבנקים, שמדפיסים את טופסי השיק, לא למדו לקח וממשיכים להשתמש בדיבור זה ("לפקודה") בלא כל צורך, ותוך גרימת בעיות פרשנות והתדיינות מיותרת. יש לקוות כי ביום מן הימים ישמעו לדעת יועציהם המשפטיים וימחקו תוספת מיותרת זו. לעומת זאת הדיבור "למוטב בלבד" מבטא כוונה ברורה לשנות מדיני הסחרות הרגילים. לפי השקפת הרוב בפרשת ציטיאט [2], הוא נועד לשלול את העבירות. יש ליתן לו משקל ראוי. התוצאה היא אפוא כי במצב הדברים הרגיל, שבו מופיע הדיבור "למוטב בלבד" על שיק, הוא שולל – על-פי השקפת הרוב בפרשת ציטיאט [2] – את עבירותו של המסמך בדומה לדיבור "לנפרע בלבד". זאת, בין שדיבור זה ("למוטב בלבד") הוא בכתב יד ובין שהוא בדפוס." (ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה (4), 83, 87)
בשלב זה של דיון בהתנגדות די לה למבקשת להראות הגנה לכאורה בכדי שתינתן לה הרשות להגן. הגנה לכאורה שכזו, בנסיבות העניין, ודאי שיש ולמעשה, אפשר ומן הראוי שהמשיב ישקול את המשך ההתדיינות.
בנסיבות אלו לא מצאתי מקום לבחון את טענות המבקשת בדבר אופן מילוי בקשת הביצוע והטענות תתבררנה ממילא בדיון עצמו.
במצב זה הנני מורה כדלהלן:
ניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענות המפורטות לעיל.
הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪ יחולו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.
ישיבה מקדמית נקבעת ליום 24.10.11, בשעה 09:00. עד למועד הישיבה ישלימו הצדדים את ההליכים המקדמיים.
ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.