פסק דין
המבקש הוא בעל משכון רשום על רכב משא סגור אחוד מתוצרת BMW שנת ייצור 2005, מס' רישוי 57-956-16, שניתן להבטחת התחייבויות המשיבה וחברת פ. עואד השקעות ומבנים בע"מ. לטענת המבקש, החייבים הפרו התחייבויותיהם, לא שילמו את התשלומים שהתחייבו לשלם לבנק, והקימו חברות חדשות לבקרים, תוך ריקון החברות הקודמות מתוכנן ונושים אחרים פעלו להטלת עיקולים על נכסיהם. בשל כך, פתח המבקש בהליכים למימוש המשכון הרשום. המשיבה הגישה המרצת פתיחה ובקשה לסעד זמני, ובסופו של דבר נקבע דיון בסעד הזמני. לטענת המבקש, המשיבה הודתה, בין היתר, בהתחייבויות החייבים למבקש, בתוקף המשכון, ובכך שהחייבים הפרו את התחייבויותיהם כלפי המבקש, וגם את התחייבויותיהם לפי הסדר שהגיעו אליו עם המבקש, וכן בכך שבעלי החברה העתיקו פעילות עסקית מחברה לחברה. לפיכך, כך טוען המבקש, אין כל עילה למניעת מימוש המשכון שדינו להיות ממומש בדרך מהירה ויעילה. למרות זאת, נתן בית המשפט קמא (השופט ג'מיל נאסר) צו זמני המונע מימוש המשכון, מן הטעם שהחברה ניהלה באמצעות בא כוחה משא ומתן עם הבנק המבקש ונכון להיום היא מוכנה לשלם את מלוא סכום הפיגורים בצירוף הוצאות ולשוב ולשלם את ההחזרים החודשיים. על כך, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור והוא טוען כי בנסיבות של הפרה חוזרת של ההתחייבויות לבנק, הן ההתחייבויות המקוריות והן הלוואת ההסדר, צבירת חובות לנושים שונים ואפשרות היעלמות הרכב שהוא מיטלטלין הקלים להברחה, אין לכפות על המבקש להסכים להסדר ואין בסיס לצו מניעה זמני. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הבנק, ועל כן, יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא.
ציויתי על מתן תשובה לבקשה, ובתשובה נטען כי הבנק המבקש הפחית את מסגרת האשראי בסוף 2008, ועקב כך חזרו שיקים וחשבון החברה הוגבל באשמו הבלעדי והמכריע של המבקש. למרות זאת, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו, למרות שפעילות החברה הופסקה והמבקש ידע על כך, תינתן לחברה הלוואה לכיסוי החובות שנותרו לאחר קיזוז כספי תוכנית החסכון ונכיון כל השיקים, בסך 269,000 ₪ ב- 48 תשלומים. ההלוואה ניתנה ביוני 2009, וסוכם כי החזר ההלוואה יהיה מחשבון העסק החדש בבנק הבינלאומי. החברה החדשה עמדה בשני תשלומים, אך לאחר שבקשתה מבנק אחר להגדלת אשראי נדחתה, הפסיקה להשתמש בחשבון ופתחה חשבון בבנק לאומי בכוונה לעמוד בהתחייבותה. לטענתה, בנסיבות הענין, לא היה מקום לפתוח בהליכי מימוש ללא התראה, שהיתה מאפשרת לערבים לפרוע את ההלוואה. לאחר תפיסת הרכב, נוהל משא ומתן אך הצדדים לא הגיעו להסכמה. לטענת המשיבה, המבקש התנהל בחוסר תום לב והפר את המוסכם עימו. לא היה מקום לממש משכון בשווי מאות אלפי שקלים ללא התראה מוקדמת שעה שהחוב שהצטבר בפיגור עמד על אלפי שקלים בלבד. במקרה זה, כך טוענת המשיבה, מאזן הנוחות נוטה בירור לטובת המשיבה, והאיזון הראוי הוא לאפשר לה לשלם את סכום הפיגורים כולל הוצאות ההליכים. לדבריה, אין חשש להיעלמות הרכב, מאחר שהיא וכל בני ביתה ערבים להלוואה. לעומת זאת תפיסת הרכב פגעה בשם העסק והמשך התפיסה מסב לה נזקים והפסדים ניכרים ומיותרים. לטענת המשיבה, הרכב משמש את החברה החדשה לצרכיה השונים לרבות הסעת עובדים ותפיסתו פוגעת בפעילות העסק החדש.
בהחלטתי מיום 24.3.10 קבעתי כי במקרה שתידחה הבקשה לרשות ערעור בתנאי שהמשיבה תפקיד בבית המשפט לערובה לצו מניעה זמני את ערך הרכב במזומן או בערבות בנקאית, יש צורך לדעת מה ערך הרכב. לפיכך, כל צד יגיש ראיות על ערך הרכב. המבקש הגיש ראיות כי ערך הרכב הוא 157,000 ₪ לפי מחירון 1.3.10. המשיבה טענה ללא כל ראיה, כי ערך הרכב הוא 145,000 ₪ נכון ליום 7.4.10, וכי אין היא מסכימה להפקיד את ערך הרכב, שכן הפקדה כמוה כפדיון המשכון.
בית משפט לערעור אינו נוטה להתערב בהחלטות באשר לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים, וזאת בין היתר לאור הוראות סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט: החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. למרות זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שבמקרה זה, יש לנהוג בצורה חריגה, לקבל את הבקשה לרשות ערעור, לדון בה כבערעור ולבטל את החלטת בית המשפט קמא על מתן צו זמני, וזאת מהנימוקים הבאים:
א.כפי שקבע בית המשפט קמא, אין מחלוקת בדבר קיום חוב כספי כנטען על ידי המבקש, ואין מחלוקת שהיו פיגורים בהחזרתו המוסכמת. על כך אוסיף ואציין, שאין מחלוקת שלאחר שהחברה החייבת הפרה את התחייבותה לבנק המבקש, והגיעו איתה להסדר לתשלום החוב, היא הפרה אף את ההסדר.
ב.בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות שבית המשפט יאשר את פעולתו של הנושה למימוש משכון רשום על רכב כפעולה לגיטימית וסבירה בנסיבות הענין. ואכן, בצדק התעלם בית המשפט מהטענה שלא ניתנה התראה על מימוש המשכון לפני תפיסת הרכב. חייב שאינו פורע את חובו יודע שהוא אינו עושה זאת, וכי נכסיו הממושכנים עומדים למימוש. לגבי כלי רכב, נותנים רשמי ההוצאה לפועל כדבר שבשיגרה החלטות על מימוש טרם המצאת אזהרה, על מנת למנוע הברחת הרכב.
ג.למרות זאת, נתן בית המשפט קמא צו ארעי, תוך קביעת הסדר חדש לפירעון בין הצדדים, בניגוד לרצון המבקש. זאת, משום שכדברי בית המשפט קמא, החברה ניהלה משא ונמתן עם הבנק להסדרת החזר החוב, כולל פריסת פיגורים וכיום היא מוכנה לשלם את סכום הפיגורים וההוצאות מייד ולשוב ולשלם את ההחזרים החודשיים. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי ניתנו שלוש ערבויות אישיות. בית המשפט ציין את התנגדות המבקש עקב התנהגות בעלי החברה שמשך תקופה ארוכה הקשו על המבקש לגבות את הכספים המגיעים להם ונוהגים להקים חברות חדשות לבקרים, 6 במספר עד עתה.
ד.בית המשפט אינו רשאי לערוך הסדר בין צדדים נגד רצונם. זה אינו הסדר אלא כפייה של דעתו של בית המשפט על הרצוי בנסיבות הענין. לפעמים, בית המשפט כופה על צד איזון של אינטרסים וזכויות, כאשר הצד אינו נוהג כשורה ופוגע בזכויות הצד שכנגד בחוסר תום לב. זה אינו המקרה שבפני, ובצדק בית המשפט קמא לא קבע שהמבקש נהג בחוסר תום לב. אכן, על פי הדין, גם במימוש זכויות חוזיות עקב הפרת המוסכם יש לנהוג בתום לב, אבל המבקש נהג בתום לב. החוב שבמסגרתו הועמד המשכון הוא חוב של הסדר חובות קודמים. אין ספק ששולמו רק שני תשלומים, האחרון שבהם באוקטובר 2009. תיק ההוצאה לפועל נפתח במחצית דצמבר 2009, כולמר היה לחייבים זמן מספיק, אילו רצו בכך, למנוע מימוש הבטוחות על ידי תשלום.
ה.יתר על כן, גביית החובות על ידי הנושה אינה מורכבת רק מאי פירעון הסכומים הכספיים. נושה נבון רגיש למצבו של הלווה, ולמועד שבו עסקיו מידרדרים, ואפשר שלמרות רצונו העז של החייב לעמוד בהתחייבויותיו, הוא לא יוכל לעשות זאת. כאשר הנושה מגלה אינדיקציות לכך, אף לפני שהתשלומים לא נפרעים, הוא זכאי להעמדת החוב לפירעון ולמימוש המשכון. יש על כך סעיפים מפורשים בהסכמים שבין הצדדים. כל שכן, כאשר בנוסף לביטולי שיקים רבים, הגבלת החשבון, העברת פעילויות מחברה לחברה, ועיקולים על ידי נושים אחרים, החיבים לא משלמים את תשלומיהם. על כן, לא נמצא שהמבקש נהג בחוסר תום לב במימוש המשכון.
ו.כאמור, בנסיבות אלה, לא קמה הזכות לבית המשפט לקבוע הסדר חדש לפירעון בין הצדדים. למעלה מן המידה, אציין, שההסדר החדש שקבע בית המשפט, שנראה לו כאיזון מתאים בין הצדדים, אינו מתאים. ערבויות אישיות אינן בטוחות של ממש, לאור הצורך בהגשת תביעה בגינן, וניהול הליכים. תשלום חוב הפיגורים, ההוצאות והתשלומים השוטפים, גם הוא אינו הסדר ראוי, שכן החייבים, שהפרו את ההסדר הקודם, לא מפסידים שום דבר והנושה אינו מקבל כל פרמיה על כך שלאחר שההסדר הופר הוא מסכים לחזור אליו. כל מה שהוא מקבל הוא מה שהיה זכאי לו לפני ההפרה, כאילו אין שום משמעות לעובדה שהחייבים הפרו את המוסכם. לא רק שאין לצפות מהנושה שיקבל זאת, אלא שהדבר משדר לחייבים מסר מוטעה, כאילו גם לאחר צו בית המשפט, אם יחדלו לשלם את התשלומים, יפנו לבית המשפט ויקבלו שוב צו זמני המאפשר להם לשלם את חוב הפיגורים בלבד, ולהתחייב לשלם את התשלומים החודשיים. אין שום הבדל בין הפרת ההסדר לפירעון החוב הקודם, לבין הפרת הסדר לפירעון ההסדר לפירעון החוב הקודם.
ז.אשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה שהרכב משמש להסעת עובדים. כלומר, אין הוא רכב המשמש לעבודה מיוחדת. ניתן להסיע את העובדים על ידי שכירת קבלן הסעות או שכירת רכב אחר. אין זו אלא הוצאה כספית, שאין בה נוחות אחרת מאשר חיסכון ההוצאה. הוצאה כספית נוספת אינה פגיעה במאזן הנוחות המצדיקה מניעת מימוש משכון רשום במקרה של הפרת ההסכם לפירעון החוב.
ח.שקלתי שמא אדחה את הערעור בתנאי שערך הרכב יופקד במזומן או ערבות בנקאית, למרות שלא נפל כל חוסר תום לב במעשי המבקש. בדרך זו ניתן היה גם להבחין האם בידי החייבים לשלם את יתרת ההלוואה אם לאו, שהרי אם בידי החברה להשיג אשראי להמשך פעילותה ותשלום למעלה מ- 6,000 ₪ לחודש עבור הסדר החוב למבקש, בודאי תוכל להשיג אשראי גם להפקדת ערך הרכב, המשמש לטענתה לצורכי העבודה ולהפקת רווחים. צודקת המשיבה שהפקדת ערך הרכב שווה לפדיונה. אכן, הצו הזמני יבוטל, ואם בידי החייבים להשיג אשראי, מהבנקים או מהערבים לחוב, יפדו את הרכב כפי זכותם על פי הליכי ההוצאה לפועל, וכך תימנע הפגיעה בהם.
לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה, דן בבקשה כבערעור, מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט השלום על צו זמני שימנע את מימוש המשכון הרשום לטובת המבקש. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.