בנק הפועלים בע"מ נ' מועלמי ואח'

החלטה

1.הנתבע מס' 1 (להלן – רפאל) ניהל חשבון בסניף קרית היובל של התובע בירושלים.

2.רפאל נטל הלוואה בסך של 250,000 ₪ ביום 12.5.11. הנתבעים 2-4 חתמו כערבים למילוי התחייבויותיו של רפאל להחזר ההלוואה לתובע.

על פי כתב התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים ביום 17.7.12, נטען כי נכון ליום 2.7.11 עמד חשבון ההלוואה ביתרת חוב בסך של 233,924 ₪.

3.הנתבעים הגישו בקשה לרשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע מס' 3, אשר כאמור, נתבע מכוח ערבותו.

בתצהיר נטען כי לאחר שהתובע דרש את פרעון ההלוואה ניהלו הצדדים מו"מ לסילוק החוב. על פי הסכמה זו, היה על הנתבעים לפרוע את חוב הפיגורים באופן מיידי ויתרת ההלוואה תסולק ממכירת נכס מקרקעין שבבעלות הנתבעים.

על פי ההסכם הנ"ל, הפקידו הנתבעים ביום 6.8.12 את הסך של 22,240 ₪, המהווה את חוב הפיגורים.

באשר לסילוק יתרת החוב, נטען כי עסקת מכירת הנכס אמורה להסתיים בתוך זמן קצר ועם השלמתה יסולק החוב.

בנסיבות אלה, נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וללא הצדקה.

4.ב"כ התובע מתנגד לבקשה. לגרסתו, אין התצהיר התומך בבקשה מגלה הגנה כנגד התביעה והוא אף מחזק את גרסת התובע כי הנתבעים הפר את התחייבויותיהם לפרוע את החוב. עוד נטען כי טענת הנתבעים כי יתרת החוב תסולק ממכירת נכסים התבררה כלא נכונה משנמכר הנכס דאגו הנתבעים לרכוש נכסים אחרים תחתיו חרף הבטחותיהם מי מתמורת מכירת הנכס ייפרע החוב.

5.ביום 6.8.12 עתר התובע להטלת עיקול זמני על נכס מקרקעין שבבעלות רפאל. צו העיקול ניתן ביום 7.8.12.

6.ביום 10.10.12 עתר רפאל להורות על פקיעת צו העיקול הזמני. מהטעם שנכון ליום הגשת הבקשה לביטול הצו לא נמסר לו העת מן הצו או מכל מסמך האחר וכי נודע לו על קיומו רק מעיון בתיק בית המשפט.

בנסיבות אלה ומשלא מילא התובע אחר הוראת התקנה 367ב' לתקנות סדר הדין האזרחי המורות על המצאת הצו בתוך 3 ימים דינו של הצו להתבטל.

הבקשה נתמכת בתצהירו של רפאל ולפיו לא נמסרו לו צו העיקול והבקשה.

7.ב"כ התובע בתגובתו מודה כי עקב טעם בתום לא המוצאה הבקשה להטלת הצו העיקול הזמני וצו העיקול שניתן בעקבותיו לדיי רפאל. עם זאת, מפנה ב"כ התובע את תשומת הלב לכך כי אן מחלוקת שהנתבעים קיבלו את כתב התביעה ואף הגישו בקשה לרשות להגן.

8.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הן את הבקשה לרשות להגן וכתוצאה מכך אף את הבקשה להורות על פקיעת צו העיקול.

טענת ההגנה העיקרית בפני הנתבעים הינה כי לאחר שהם סילקו את חוב הפיגורים ניתנה להם שהות למכירת נכס מקרקעין. מהאמור בסעיף 6 לתצהירו של הנתבע מס' 3 מיום 10.10.12 עולה כי עסקת המכר אמורה להיסגר בתוך זמן קצר. המצהיר לא רק שלא נקב במועד הנקוב, אלא שעד ליום מתן החלטה זו, כשחלפו להם כשמונה חודשים, לא נמסרה כל הודעה באשר לגורלה של אותה עסקת מכר. בהעדר כל ראיה באשר למצב מכירת הנכס, ניתן לשער כי לו זו אכן היתה מסתיימת היו הצדדים מוסרים הודעה בהתאם לבית המשפט אשר היה בכך כדי להשליך על המשך ההליכים בתיק.

לא זו אף זו, כתב התביעה הוגש ביום 17.7.12 ואילו התשלום בסך של 22,240 ₪ בוצע רק ביום 6.8.12, דהיינו לאחר הגשת התביעה.

סביר להניח כי לו עמדו הנתבעים בהסכם לפיו ייפרע חוב הפיגורים, הרי שהתביעה לא היתה מוגשת. די בעובדה כי התשלום בוצע רק לאחר הגשת התביעה יש בה כדי להצביע, לכאורה, כי מי שלא עמד בהסכם, ככל שהיה, הם דווקא הנתבעים ובנסיבות אלא אין לבוא בטענות אל התובע, אשר הגיש את התביעה לאחר אותה הפרה. הוסף לכך, את עובדת אי עדכון בדבר מכירת הנכס על מנת לדחות את הטענה כי התובע פעל שלא בתום לב.

9.עם דחיית הבקשה לרשות להגן זכאי התובעת ליטול פסק דין על פי כתב התביעה. בנסיבות אלה, אין מקום לבטל את צו העיקול, שכן ביטולו יהא בו כדי להכשיל את מימוש הנכס עם פרעון החוב.