אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים בע"מ נ' מולר ואח'

בנק הפועלים בע"מ נ' מולר ואח'

תאריך פרסום : 01/06/2014 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
28589-01-10
25/05/2014
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. איתן יוסף מולר
2. יונתן מולר
3. רחל מולר

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

התובענה הינה תובענה כספית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, ע"ס 804,306 ₪, בגין יתרת חובה בלתי מסולקת אשר נותרה לכאורה בחשבון בנק אשר נוהל על שם חב' מוליתן בע"מ (בפירוק) סכום של 766,320 ₪ המורכבים בעיקר מיתרת חוב בלתי מסולקת בהלוואה, חיוב שהינו בערבות הנתבעים כולם מכח כתב ערבות מיום 31.1.2002 – וכן מחשבון בנק אשר נוהל על שמו של הנתבע 1 בו נותרה יתרת חוב בסך 37,986 ₪.

הנתבעים הגישו בקשה מפורטת למתן רשות להתגונן, והם מלאים טענות כרימון כנגד התובע, והעלו טענות במספר מישורים משפטיים כמפורט להלן:

לטענת הנתבעים, לחברה אשר לחיובה ערבו, לא נותר כל חוב כלפי התובע, שכן יתרת החוב הנטענת נובעת מחיובי ריבית מופרזים ושגויים, המכילים בחלקם טעויות טכניות ברורות, כאשר סכום חיובי הריבית הנטען, עולה בצורה ניכרת על החוב הנתבע ועל יתרת החובה המפורטת בחשבון הבנק. הנתבעים סומכים טענותיהם בהקשר זה על חוות דעת (לרבות תיקון והשלמה לחוות הדעת) אשר הוגשו ע"י הגב' (רו"ח) א. קציר;

בנוסף ,טוענים הנתבעים כי ערבותם של הנתבעים 2 ו- 3 הינה בטלה, לאור גילם המתקדם וניתוקם מניהולה של הלווה החייבת, מזה שנים רבות, כאשר התובע מודע לכך כי ניווטה של הלווה עבר לידיו של הנתבע מס' 1 כשמונה שנים טרם הגשת התובענה, וכשש שנים לאחר שבטחונות אשר הועמדו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 מומשו. הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי אף אופן ונסיבות החתימה על כתב הערבות משנת 2002, מצדיקים בטלות ערבותם (נטען כי הערבות הוחתמה בביתם של הנתבעים 2 ו- 3, ללא מתן הסבר ותוך פגיעה בזכויותיהם).

כמו כן נטען על ידי כלל הנתבעים, כי התובע הפר את החובות המוטלות עליו; ראשית, בכל הנוגע לאיסור התניית שירות בשירות, מקום בו התנה המשך העמדת האשראי ברכישת תכניות חיסכון (אשר הניבו סכומים ניכרים הפחותים מעלות האשראי אשר הועמד למולן); שנית, בטנה כי התובע התרשל במימוש בטוחות אשר הועמדו לו עם היקלעות עסקי הלווה לקשיים, בטוחה אשר יכולה הייתה להפחית החיובים הנתבעים כעת (והמוכחשים לאור חווה"ד); וכללית, מועלית הטענה כי עמידת התובע על הטענה כי ספריו יהוו ראיה מכרעת, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד;

מנגד לכל אלו, הציג התובע מספר מסמכים, ומכוחם הועלו מספר טענות סף; מתאר התובע, כי הלווה פנתה ופתחה את חשבון הבנק בשנת 2002, לאחר שפעילות קודמת בחשבון בנק אחר וישן יותר הופסקה (ייאמר שהמומחית מטעם הנתבעים טענה כי מדובר בפעילות באותו חשבון ולא בחשבון חדש), ובמסגרת זאת נטלה הלוואות; בשנת 2009 ניטלה על ידי הלווה הלוואה בסך 1,355,000 ₪ (יתרת אותה הלוואה מהווה חלק הארי של הסכום הנתבע כעת), כאשר במסגרת אותה הלוואה שהייתה מיועדת להסדר חובות, נחתם כתב ויתור, החתום בידי הלווה בלבד, במסגרתו הלווה מוותרת על כל טענה בהקשר לחוב, לחשבון, לחישובים, לפקדונות, להשקעות, לטענת "שרות בשירות", "תנאים מקפחים" או כל טענה שהיא;

בשל האמור, מציין התובע, כי טענת חיובי ריבית ביתר, התיישנה בחלוף 7 שנים מיום סגירת החשבון "הישן", שכן שגיאת החישוב הנטענת נוגעת לתקופות שלפי פתיחת החשבון הנוכחי, בחשבון אחר; יתר על כן, לגבי מכלול הטענות הנוסף, הרי שהלווה ויתרה על הטענות הללו במסגרת כתב הויתור, כאשר ללא חתימה על אותו מסמך, הייתה נתבעת כבר אז, ולמעשה הסכימה לוותר על טענות אלו, כתנאי להסדר החיוב;

לאחר בחינת טענות הצדדים סיכומי טענותיהם ופרוטוקול הדיון, מצאתי לנכון להורות על קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן, בכל הנוגע ל"חשבון מס' 1" הנכלל בתובענה (חשבון חב' מוליתן בע"מ (בפירוק)) ואבהיר טעמי.

לו הייתה עומדת חוות הדעת לבדה, דינה של הבקשה למתן רשות להתגונן – להידחות. ניתן בהחלט לקבל את אמירת התובע, כי אבד הכלח על טענות בדבר חיוב לפי 360 ימי ריבית, כאשר מדובר בחיובים אשר כלל לא רלוונטיים לחשבון הנתבע כעת, ולהלוואה אשר יתרתה מועמדת לפירעון מלא; אמנם דיני ההתיישנות חלים בצורה פחותה מאוד על טענות הגנה (ולהבדיל מטענות המועלות במסגרת תביעה), ואולם העלאת טענה בנוגע לחיוב נושן בחשבון שאינו פעיל משנת 2000, בנוגע אליו הופסקה ההתקשרות 10 שנים לפני הגשתה של תובענה זאת, מהווה מתיחה מופרזת של הטענה;

האם לעולם תעמוד הטענה בגין חיובים מופרזים לכאורה, גם 10 שנים לאחר המועד האחרון הרלוונטי לאותה התקשרות ושנים רבות לאחר שהדבר ארע? הרי ככל שהייתה הלווה (או הערבים היכולים בנסיבות מסוימות להיכנס בנעליה) מעוניינת לתבוע בגין אותו מעשה או מחדל, יכול ועילתה הייתה מתיישנת;

ובמקרה דכאן, חוות הדעת מכוונת למעשים או מחדלים אשר בוצעו לכאורה משנת 1975 ועד 1990 לכל היותר, כלומר, מחדל לכאורי אשר גם אם ייקבע שהיה, הרי שהוא נפסק לכאורה 20 שנה לפני הגשת התובענה. אמנם, לפי סעיף 4 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958, "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות", אבל הואיל וחשבון הבנק "הוקפא" או נסגר (תלוי איזו גרסה תאומץ), הרי שלגישתי לא מדובר ב"נושא אחד" או "אותן נסיבות", שכן מדובר בפעילות שאין לגביה חפיפה.

ודוק: אפנה על ע"א 656/99 בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז (5) 1, :" דעתי היא שאת סעיף 4 האמור יש לפרש באופן שאם "ניצלה" התביעה שכנגד מהתיישנות, יכולים התובעים להעלות כנגדה טענת קיזוז, אף אם טענה זו הייתה מתיישנת אלמלא התביעה שכנגד של הנתבעים. תביעה שכנגד גם היא תובענה. היא לא התיישנה מכוח סעיף 4 עצמו, על-כן גם כנגדה ניתן לטעון טענת קיזוז שלא היה ניתן להעלותה אלמלא התביעה שכנגד. משהוכשרו, ובצדק, טענות התובעים שכנגד מכוחו של סעיף 4, יש להכשיר גם את טענות התובעים המבקשים לקזז סכומים לגבי התקופה הקודמת להתיישנות, ובלבד שהן נובעות מאותן נסיבות, וכי התקיימה חפיפה ולו חלקית בתקופת קיומם של שני החובות".

ובמקרה דכאן, חיובים אשר נטען כי מקנים הם זכות תביעה, היו עד שנת 1990, וחשבון אשר הופעל בשנית בשנת 2002, החיובים הכלולים בו ובהלוואות אשר ניטלו במסגרת הפעלתו, אין ביניהם חפיפה כלל, ויוצא כי ככל הנראה, טענת הקיזוז התיישנה, ומן הראוי לבחון את שאלת התיישנות התביעה שכנגד, במשקפיים אלו.

ביהמ"ש העליון התייחס לשאלת עילת התביעה במקרה של נזק מתמשך, במסגרת ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתו"ב ירושלים, שם נפסק: "כלל הוא, כי בעוולות בהן משמש "נזק" אחד היסודות, אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות, תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תתפוש ההתיישנות בתום 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת, כאמור. המדובר הוא בארוע עוולתי המצמיח זכויות תובענה מעת לעת, להבדיל מנזק נמשך שמקורו במעשה עוולה חד פעמי (דיני נזיקין, תורת הנזיקין הכללית, מהד' 2 תשל"ז; עמ' 724-5; ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון, פד"י כב(2), 929. הכלל בדבר מנין ההתיישנות ממועד היווצרותה של כל עילת תביעה נפרדת נקשר בהלכה הפסוקה בהוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ועוגן במסגרתו (פרשת קלינמן, שם). במצב דברים שבו הארוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא ארוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות. כך הוא הדין, גם אם מעשי העוולה הראשונים מצויים כבר מחוץ לתקופת ההתיישנות."

לפיכך, לו הייתה עומדת חוות הדעת לבדה, מן הראוי היה להתנות מתן הרשות להתגונן, בהפקדת ערובה משמעותית וניכרת, שכן שנים רבות לא הועלתה הטענה; אוסיף, בשולי הדברים, כי לא מצאתי לנכון לייחס משקל לתוספת לחוות הדעת, לאור השלב הדיוני אשר מצדיק נטייה סלחנית יותר לגישתי;

לאחר בחינת כתב הוויתור, אשר נשא את השם "תנאים מיוחדים להלוואת הסדר חוב", ויתר טענות הנתבעים, מצאתי לנכון ליתן לנתבעים כולם רשות להתגונן בפני התובענה, בגין מכלול הטענות כאמור בסעיפים 3 ב' ו- 3 ג' לעיל; הטענות מגלות הגנה אפשרית בפני התובענה, לאור נסיבות החתימה על כתבי הערבות מטעם הנתבעים 2 ו- 3, והלחץ הרב וחוסר הברירה אשר בפניהם עמד הנתבע 1 בעת החתימה על מסמכי ההלוואה ותנאי הלוואת ההסדר. ראשית ייאמר, כי טענות הנתבעים בדבר גרימת נזקים, הפרת חובת היידוע באופן המפורט שהטענה הועלתה, אי מסירת הסבר והתניית שירות בשירות, די בהם כדי לעבור את המשוכה בהקשר של בקשת למתן רשות להתגונן, ודי בהגנה לכאורה, ולו תהא זאת ההגנה הדחוקה ביותר.

את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

טענות ההגנה עונות על הנדרש בהקשר זה, לרבות על דרישת הפירוט, ונותרת שאלה אחת בלבד, האם כתב הוויתור חוסם טענות אלה? לגישתי, כתב הוויתור אינו חוסם טענות אלה, מקום שרק הלווה חתומה על עליו, ללא הערבים; מקום שהלווה העיקרית מוותרת על זכות מהותית להעלות טענות הגנה כאמור, מן הראוי היה להחתים את הערבים על מודעותם והסכמתם לוויתור כאמור, על אחת כמה וכמה כאשר הנתבעים 2 ו- 3 אינם נוטלים חלק פעיל בניהול הלווה – והדבר ידוע לתובע. בכל הנוגע לנתבע מס' 1, הנ"ל הסביר את נסיבות החתימה על כתב הוויתור (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 8 ואילך), והעלה גרסה אשר יכולה, בדוחק, להצדיק מתן רשות להתגונן, מקום שהקביעה המלאה אודות חבותו של הנתבע 1 (אשר חתם רק בשם הלווה על המסמך), יכול להינתן רק לאחר קביעת מסמרות בשאלת אמינות ומהימנות גרסתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ