החלטה
זו תביעה כספית של סך 57,671 ₪ ובגין יתרות חוב נטענות בחשבון עו"ש, יתרת הלוואה, שהוא הסכום המשמעותי, ויתרת חוב בגין כרטיסי אשראי.
למעשה המבקש בדיון מודה בנכונות המסמכים והסכומים הנטענים, ושצורפו לתביעה.
כאמור מרבית החוב נובע מהסכם ההלוואה מיום 27/5/09, נספח 3 לתביעה, לפיו קיבל המבקש מן המשיב הלוואה בסכום של 55 אלף ₪, שבסעיף 2 נרשם שניתנה למטרת כיסוי מינוס + פירעון אשראי.
לפי נספח 4 שהוא פירוט האשראי ליום 24/11/09, מדובר בתשלום חודשי של 1,243 ₪ לחודש, וקיים לאותו מועד פיגור של שני תשלומים בסכום משוערך של 2,537 ₪, וכן אין מסגרת מאושרת לעו"ש עצמו. כך גם צוין בדף ריכוז היתרות - נספח 2.
המבקש טוען להפרת חובות שונות של המשיב, לדרישת מסמכים שהוגשה בזמנו ולא נענתה, ונדרשים לצורך פירוט ההגנה, וכן לגופו טוען וחוזר על כך בדיון, שיתרת העו"ש בחובה לפי התביעה עמדה על סך 1,163 ₪, שהוא סכום זעיר למקבל משכורת ומלין שלו הבנק היה נוהג בצורה סבירה ונותן אשראי מקובל בגין המשכורת, היה ההליך נחסך.
המשיב טוען להודאה בחוב ולהעדר הגנה ולו לכאורית כנדרש בשלב זה, ונוכח ההודאה בחוב ולהעדר רלבנטיות לשלב זה של המסמכים הנדרשים, שהנם בבחינת מסע דייג.
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה.
לא ראיתי שבפני הגנה אפשרית לכאורית וכנדרש בשלב דיוני זה.
בתצהיר המבקש טענות כלליות וסתמיות לגוף העניין, וזאת בניגוד לדרישת הפסיקה בעניין, שדורשת פירוט. לא ראיתי טענה קונקרטית כלשהי שמפורטת מילולית ומגובה בבדל ראיה כלשהו, וכנדרש בשלב זה. ברי שבשלב זה אין דוחים בקשה מטעמים של דרכי ההוכחה, ולא כאן הכשל, אלא כאמור בפירוט הטענות שלטעמי לא נגזר כאן מחוסר במסמכים, וכאשר לא שוכנעתי לגבי כנות הדרישה ובהתייחס לשאלת החבות, שאינה במחלוקת, וכאשר לכל היותר יכולה להוות עילה לתביעה עתידית, שזכותו של המבקש להגיש בכל עת בעתיד, אך כמובן אינה יכולה באופן אוטומטי רק משום שנעשתה, ושהפסיקה נוטה לאשר את העניין מידי פעם ובנסיבות מתאימות, להוות בפני עצמה הגנה כנגד חבות שאינה מוכחשת ושיש התחייבות לשלמה על-פי המסמכים החתומים, ואינם מוכחשים כאמור כזית.
עניין העדר מסגרת אשראי בחשבון העו"ש נטען באופן כללי וללא פירוט מספק, לא צורף תלוש שכר, אם כי נאמר בדיון בסיכומים.
מכל מקום, לא ראיתי שמדובר בחוסר תום לב לא לתת מסגרת אשראי בעו"ש, כאשר חודשים בודדים קודם להעמדת היתרות לפירעון, מוזרמת לחשבון הלוואה, שהיא בעצם הלוואת מחזור של חובות ואשראי, כאשר בפני עצמה ובבחינת האובליגו, היא מהווה אשראי משמעותי, לא שמעתי על בטוחות נוספות ולא ברור מדוע חייב המשיב בנוסף להלוואה מעל 50 אלף ₪, שהעמיד קודם לכן, לתת אשראי נוסף בחשבון העו"ש, וכאשר מדובר באובליגו אחד, ומעבר לחוסר הפירוט בעניין.
יתר על כן לפי נספח 5, בין חודש מאי לנובמבר 2009, במהלך שישה חודשים נוצרו כבר שני פיגורים בהלוואת המחזור ואין זה בלתי סביר במצב כזה להעמיד אותה לפירעון, ואין מדובר רק ביתרה זניחה בעו"ש, אלא בפיגור בהלוואה, שהוא סמוך להקמתה וביתרה לא מוכחשת של חוב כרטיסי אשראי.
לא ראיתי גם שבנסיבות כאן היה מקום לדרישת מסמכים גורפת, ולשלב דיוני זה - הבר"ל, ושבהעדרם יש לבסס את מתן הרשות, כאמור הטענות כלליות וללא קשר למסמכים, לו הייתה הגנה לכאורית ראויה, ניתן היה לפרטה, גם אם לא לכמתה ב-100 אחוז, בצורה כרונולוגית, תוך ציון פרטים, עובדות ואנשים רלבנטיים.
התוצאה מכל האמור, שאני מחליט לדחות את הבקשה.
המשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה, וכן אני מחייב את המבקש לשלם למשיב את סכום האגרה ששולמה בצירוף הצמדה וריבית כחוק, וכן שכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימאלי המומלץ בגין התביעה, ובנוסף בגין הדיון בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובהתחשב גם בהחלטה מיום 21/7/10, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המשיב רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.
אהוד שוורץ, שופט
רויטל מליאנקר-בורפקר/ קלדנית
