החלטה
העניין שבפני, תובענה כספית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר. התובענה הינה ע"ס 50,567 ₪, בגין יתרת חובה בלתי מסולקת אשר נותרה בחשבון בנק אשר נוהל על ידי הנתבע אצל התובע, אשר הועמדה לפירעון על ידי התובעץ
השתלשלות ההליכים עד כה
התובענה הוגשה בחודש אפריל 2012.
ביום 24.7.2012 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, בהתבסס על אישור מסירה אשר הוצג בפני ביהמ"ש.
ביום 5.11.2012 הוגשה על ידי הנתבע בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, ובמסגרת הבקשה נטען כי נפל פגם במסירה, וכן הועלו טענות ההגנה של הנתבע.
ביום 28.4.2013 נדונה בקשת הנתבע לביטול פסק הדין, וביום 16.6.2013 ניתנה החלטתי, המורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. במסגרת החלטתי כאמור נקבע "על מנת שלא להאריך את ההליך, ומטעמים ברורים של יעילות, אני מורה לנתבע להגיש בקשה למתן רשות להתגונן מטעמו בתוך 20 ימים מהיום. ככל שלא תוגש בקשה למתן רשות להתגונן – החלטה תינתן על בסיס טענות ההגנה המפורטות בבקשה לביטול פסק דין".
המועד הקבוע על פי החלטתי חלף (כבר ביום 7.7.2013), ובקשה למתן רשות להתגונן לא הוגשה.
ביום 9.7.2013 נדרשתי לעניין, ולנתבע ניתנה ארכה נוספת, לפנים משורת הדין, בת 10 ימים נוספים (אם כי נקבע שימי פגרה יבואו במניין הימים). גם בתקופה כאמור לא הוגשה על ידי הנתבע כל בקשה למתן רשות להתגונן.
לאור האמור, ובזיקה לסיפא להחלטתי מיום 16.6.2013, ניתנת ההחלטה בשאלת ההצדקה למתן רשות להתגונן, על בסיס כתבי הטענות (הבקשה למתן רשות להתגונן אשר צורפה כנספח לבקשה לביטול פסק דין, והתגובה מטעם התובע).
טענות ההגנה
הנתבע טען, כי התובע לא הודיע לו על צבירת הפיגורים שפירעון ההלוואה, ואף לא מסר לו הודעה על העמדת האשראי אשר הוענק לו (הלוואה + עו"ש) לפירעון מוקדם. עוד הוסיף הנתבע כי התובע לא זקף תשלומים אשר בוצעו (ולדבריו המשיך בביצועם עד להגשת הבקשה) וחובתו הייתה להפחית דרישתו בהתאם.
הנתבע הודה כי חתם על הסכם ההלוואה וכי קיבל את כספי ההלוואה, אולם לדבריו לא קרא את הסכם ההלוואה. עוד אישר הנתבע כי קיבל מסגרת אשראי בחשבון העו"ש, אולם לדבריו לא קיבל הסברים על תוכן ההתחייבות.
הנתבע צירף לבקשתו תיעוד הנוגע להפקדות אשר בוצעו בתאריכים 7.2.2012 (4,286 ₪), 12.3.2012 (780 ₪), 10.4.2012 (793 ₪), 9.5.2012 (786 ₪), 11.6.2012 (793 ₪) ,12.7.2012 (787 ₪) , 9.8.2012 (790 ₪), 10.9.2012 (797 ₪) 9.10.2012 (786 ₪) – משמע, ההלוואה המשיכה להיפרע כסדרה, ללא קשר להליך המשפטי, לפני הוחל בנקיטתו ואף לאחר שניתן פסק דין.
עמדת התובע
התובע התייחס לטענות ההגנה במסגרת בחינת "סיכויי ההצלחה" בתשובתו לבקשה למתן פסק דין. התובע מציין כי הנתבע מודה בנטילת ההלוואה ובקבלת האשראי, וכל טענתו מתמצה בכך כי לא קרא את הסכם ההלוואה או את הבקשה לקבלת מסגרת אשראי.
מוסיף התובע ומציין, כי הנתבע קיבל את ההתראה הנדרשת בהקשר זה, וביום 1.2.2012 נשלח מכתב התראה ערוך כדין; יתר על כן, טוען התובע, כי אין לטענות הנתבע על מה לסמוך, שכן חשבון העו"ש היה בכל התקופה הרלוונטית להגשת התובענה בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, דבר המקנה לתובע את הזכות להעמיד את מלוא החיוב לפירעון ולדרוש את הסך הנתבע כעת.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן.
בכל הנוגע לטענות בדבר אי קריאת הסכם ההלוואה או הבקשה למתן אשראי, הרי שככל שהנתבע לא מציין איזו זכות כספית נפגעה מעצם היעתרות לבקשתו, הרי שהדבר אינו מגלה כל טענת הגנה המצריכה דיון.