פסק דין חלקי
בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסכום קצוב בגין יתרת חוב של הנתבעת בחשבון הבנק שלה, אשר הנתבע ערב לפי הנטען לסילוקה.
1.הנתבעת 1 (להלן: החברה) מצויה בשליטתו המלאה של המבקש 2 (להלן: המבקש). היא ניהלה חשבון אצל המשיב (להלן: הבנק). אין חולק על כי מבקש חתם ביום 11.4.11 על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לכל חובות החברה (נספח 7 לכתב התביעה), אף שיוער שבסיכומיו הוא טוען כי גם אדם נוסף חתם על כתב ערבות שכזה – טענה שאין לה תימוכין בכתובים ובכל מקרה לא עלתה בתצהירו ולכן אין להידרש לה.
2.החברה נטלה מן הבנק ביום 20.6.12 הלוואה בסכום של 42,300 ₪ (להלן: ההלוואה). הבנק טוען בסיכומיו (סעיף 9(ג) כי ההלוואה לא היוותה העמדת כספים חדשים לרשות החברה. דברים אלה נתמכים בדפי החשבון שהציג המבקש עצמו המלמדים על יתרת חוב של החברה הנעה סביב כ-40 אלף ₪ עובר למתן ההלוואה, ודבריו של המבקש בהתנגדותו כי ההלוואה נועדה ל"סגירת החשבון", ואף דבריו בדיון (עמ' 2 לפרוטוקול). ההלוואה, אין חולק, נפרעה באופן חלקי בלבד, ונכון ליום 2.8.13 נותר חובה בגין ההלוואה על סך 34,441 ₪, ויתרת חובה בחשבון העו"ש נותר על כ-75 ש"ח. על הרקע האמור הגיש הבנק ללשכת ההוצל"פ בת"א את תביעתו בסכום קצוב 34,516 ₪.
3.המבקשים הגישו התנגדות, באמצעות המבקש (שהוא בעל תואר עורך דין אך אינו פעיל ככזה). תמצית טענותיהם, שלמעשה הן טענות בעניינו של המבקש לבדו ולא בעניינה של החברה (שניתן להבין כי אינה סולבנטית): היה קשר עסקי בין המבקשים לבין חברת "ווקה אירועים בע"מ" (להלן: ווקה). ההלוואה ניטלה לצרכיה של ווקה, שהמבקש היא אחד מבעלי מניותיה בעבר. על הרקע האמור, במועד קבלת ההלוואה, התייצב המבקש בבנק יחד עם שני שותפיו בחברת ווקה "לשם חתימת ערבות אישית" בגין ההלוואה (בדיון הוסיף המבקש רק בדיעבד הבין כי השניים לא חתמו לבסוף על הערבות). בנוסף, בעלי המניות האחרים בווקה היו אמורים לדאוג לסילוק ההלוואה, ותשלומים ששולמו לבנק על חשבון חוב החברה אכן בוצעו בידי ווקה, לא בידי המבקשים. ווקה התחייבה כלפי המבקש כי היא לבדה תדאג לסילוק החוב.
4.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים התחדד הקושי הטמון בהגנה הנסמכת על היחסים שבין המבקשים לבין צד שלישי. על הרקע האמור פעלתי להביא את הצדדים לכלל הסכמות לייתור המחלוקת, אולם הדבר לא הסתייע לבסוף. המבקש נחקר על תצהירו, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב, כאשר על עיקרי הטענות אעמוד בגוף הדיון.
5.דין בקשתה של החברה להידחות. דין בקשתו של המבקש להתקבל, בדוחק רב, אך זאת בכפוף להפקדה של מלוא סכום החוב. אבאר.
6.אפתח בעניינה של החברה: אין לה כל טענת הגנה שניתן לבוחנה. אין חולק שהיא נטלה הלוואה ולא השיבה אותה. הטענות של המבקשים מתמקדות כולן בעניינו של המבקש לבדו. לפיכך, דין הבקשה של החברה להידחות. מובן שמעשית אין בכך כדי לסייע רבות לבנק במישרין, שעה שלדברי המבקש המדובר בחברה נטולת פעילות ונכסים.
7.עתה, לעניינו של המבקש.
8.חלק מטענותיו, שנתחדדו רק בעקבות הדיון שהתקיים, הן כאלה שלא היה להן זכר בתצהיר התומך בהתנגדות, ומובן שאין כל אפשרות להידרש אליהן. נידרש אפוא רק לטענות המרכזיות של המבקש הדורשות התייחסות, ואשר היה להן עיגון בתצהירו.
9.עיקר טענותיו של המבקש בבקשת הרשות להתגונן התייחסו למערכת היחסים שבינו לבין חברה ווקה, ויתר בעלי המניות באותה חברה. טענות אלה, אפילו נקבלן כנכונות (ועת אנו עוסקים בבקשת רשות להתגונן, יש להניח כי כל הטענות הנטענות הן נכונות אלא אם קועקעו בחקירה), הן נעדרות נפקות משפטית כלשהי. העובדה שפלוני התחייב כלפי חייב לפרוע את חובו לנושה אינה מחייבת את הנושה ואינה פוטרת את החייב, בלא הסכמה מפורשת של הנושה. אפילו נפרעו חלק מן התשלומים על חשבון ההלוואה בידי צד שלישי, אין משמעות הדבר שמעתה ואילך מנוע הבנק מלדרוש את פרעון ההלוואה מן החברה, או מן הערב לחובותיה, שהתקשרו עם הבנק בהסכמים, ואנוס הוא לדרוש את פרעון החוב מצד שלישי שעמו אין לו כל קשר והסכם מחייב.
10.טענה נוספת של המבקש נסבה על נסיבות כריתת הסכם ההלוואה ביום 20.6.12. הוא טוען כי היה אמור לחתום על ערבות עם עוד שניים, באופן שלא היה אמור לערוב למלוא ההלוואה, וסופם של דברים כי מצא עצמו חותם על הערבות לפרעון ההלוואה לבדו. טענה זו מוקשית כבר משום שאיש לא נתבקש לחתום כערב להלוואה. החתימה היחידה של המבקש נדרשה כבעלי החברה, לא בכובעו האישי. הוא היה חתום הרי כבר מזה שנה על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות החברה שבבעלותו, ולא היה כל צורך בהחתמה נוספת שלו. אולם גם אם נניח לכך, ואפילו נניח לעת הזו כי הבנק אכן הבטיח למבקש שהוא יתבקש לחתום עם שני ערבים נוספים לפרעון ההלוואה, הרי שמשמעות הדבר היא שבמקרה הטוב ביותר מבחינת המבקש (וברי כי מדובר בקונסטרוקציה בעייתית ביותר גם כך) הוא היה אמור לערוב לשליש מן ההלוואה, וביחס לחוב זה אין לו לכאורה כל הגנה (ואין בכך לרמז שביחס ליתרת החוב עומדת לו טענת הגנה ממשית). על כך נוסיף שבשים לב לכך שמדובר בהלוואה שאינה אלא מחזור חוב קיים, ושבמועד נטילת ההלוואה כבר היה המבקש ערב לכל חובות החברה, אזי על פני הדברים אין כל רלבנטיות לשאלה מה הובטח למבקש ומה בוצע, שכן בהימנעות (הנטענת) של הבנק מלהחתים שני ערבים נוספים לא היה כדי להרע את מצבו של המבקש כהוא זה. אפילו היינו פועלים לפי הקונסטרוקציה המוקשית שמציע המבקש, ומסיגים את כל מהלך הדברים לאחור, למצב הדברים שקדם ליום נטילת ההלוואה-הממחזרת, משמעות הדברים היתה שלחברה היתה יתרת שגובהה כסכום ההלוואה לערך, והמבקש היה ערב יחיד לסילוקה.
11.נוכח כל האמור לעיל, הרי שבקשתה של המבקשת לרשות להתגונן נדחית, וניתן פסק דין המחייבה במלוא סכום התביעה. כן תשא בהוצאות הבנק בקשר עם ההתדיינות בבית המשפט, בסכום של 2,500 ₪. אשר לבקשתו של המבקש: טענותיו דחוקות בצורה יוצאת דופן. ניתן היה בנקל להגיע למסקנה גם כי הגנתו אינה צולחת את משוכת הגנת הבדים. אולם לא אמנע מן המבקש את אפשרותו לנסות ולבסס בכל זאת את הגנתו. הרשות להתגונן תינתן לו אפוא. אולם משעה שהיא כה דחוקה, הרי שיש להתנותה בהפקדה בקופת בית המשפט של מלוא סכום החוב העדכני בתיק ההוצל"פ. זאת יעשה המבקש עד יום 28.5.14, תוך מסירת הודעה מתאימה לבית המשפט ולצד שכנגד. לא יפעל המבקש כנדרש – תידחה ההתנגדות, ואידרש לסוגיית ההוצאות באותו מועד. יופקד הסכום תוך מסירת הודעה – אתן הוראות נוספות לשמיעת ההליך. תז"פ ליום 30.5.14.
ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.