החלטה
בפניי שתי התנגדויות לביצוע תביעות על סכום קצוב: התנגדות בתיק 18489-03-10 לביצוע תביעה על סך 23,467 ₪ שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד בן משה וידל חיים בתיק הוצל"פ 0101662109 (להלן – "ההתנגדות הראשונה"), והתנגדות בתיק 18365-03-10 לביצוע תביעה על סך 30,165 ₪ שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד ח.ב. החברה הישראלית לפרסום וקידום מכירות בע"מ ונגד בן משה וידל חיים בתיק הוצל"פ 0106441103 (להלן – "ההתנגדות השניה").
שתי ההתנגדויות הוגשו במועד ולפיכך ההליכים בתיקי ההוצל"פ מעוכבים.
ביום 23.6.10 נערך בפניי דיון משותף בשתי ההתנגדויות, שבמהלכו נחקר המצהיר מטעם המתנגדים על תצהיריו בתמיכה להתנגדויות ושבסופו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה. יובהר, כי לא נתבקש ולא אושר איחוד דיון פורמאלי בשני תיקי ההתנגדויות, אלא התקיים דיון משותף בהתנגדויות בפניי.
כידוע, דיון בהתנגדות כמוהו כדיון בבקשת רשות להתגונן, כאשר עפ"י הדין די למבקש רשות להתגונן להראות הגנה לכאורה ולו דחוקה, כדי לקבל את יומו בביהמ"ש, ורק כאשר מתברר בדיון כי מדובר בהגנת בדים או בהגנה חסרת פירוט מספיק או כמובן כי הנטען בהתנגדות לא מהווה כל הגנה, לא תתקבל ההתנגדות.
לפי כתב התביעה נשוא ההתנגדות הראשונה, מדובר בחוב כספי שמקורו באי-תשלום אשראים שונים בנוגע לחשבון בנק מס' 2643, כאשר הסכם פתיחת החשבון הינו מיום 29.1.07. בתצהיר ההתנגדות הראשונה נטען, כי החיובים שיצרו את יתרת החוב בחשבון זה אירעו בתקופה שמחודש 07/07 ועד חודש 11/07 או בסמוך לכך, והחיובים כולם נובעים מחיובים בכרטיס חיוב "ויזה" שלא המתנגד עשה אותם ולא הוא ביצע אותם. מועלית בתצהיר ההתנגדות טענה נוספת, חסרת פירוט וביסוס מספיקים, לפיה המשיב התובע לא ממציא למתנגד את על המסמכים בקשר עם החשבון הנ"ל ו/או ע הפעולות והתשלומים בו.
לפי כתב התביעה נשוא ההתנגדות השניה, מדובר בחוב כספי שמקורו באי-תשלום אשראים שונים בנוגע לחשבון בנק מס' 415448, כאשר הסכם פתיחת החשבון הינו מיום 11.9.06. בתצהיר ההתנגדות השניה נטען, כי המשיב נמנע במשך שנים לפרוע לטובתו פיקדון שקלי בסך 100,000 ₪, דבר שהביא ליצירת החוב נשוא התביעה. עוד נטען, כי המשיב והחברה המתנגדת עשו הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ביום 20.11.08 במסגרת תביעה שהגישה המתנגדת נגד המשיב לביטול הגבלת חשבון בנק בת"א 14719/09 (שלום ת"א) (להלן – "פס"ד הפשרה"), כאשר גם את זכותו של המשיב לפירעון אותו פיקדון שקלי עפ"י פס"ד הפשרה נמנע המשיב מלממש, ובכך מנע המשיב את איפוס חובה של המתנגדת בחשבון. גם בהתנגדות שניה זו הועלתה טענה נוספת וחסרת פירוט וביסוס מספיקים, לפיה המשיב לא ממציא מסמכים דרושים.
לגבי ההתנגדות הראשונה:
לאחר שנתתי דעתי למסמכי התיק, לטענות הצדדים ולחקירת המתנגד בפניי, באתי למסקנה שדין ההתנגדות להידחות.
סבורני, כי לא עלה בידי המתנגד להצביע על טענת הגנה כנגד התביעה, ולחילופין, טענות המתנגד אינן מפורטות מספיק. המתנגד טוען כאמור כי מקור החוב הינו בחיובי כרטיס חיוב "ויזה", כאשר המתנגד טוען שלא הוא יצר חיובים אלו ולכן לא הוא אמור לשלם בגינם. המתנגד לא מסביר בתצהירו ובהתנגדותו, מדוע הוא סבור שהמשיב התובע (שהינו כידוע בנק ולא חברת "ויזה") אמור לפטור את המתנגד מביצוע תשלום חיובי כרטיס החיוב הנ"ל. אם למתנגד טענות בדבר פטור מחיוב בגין חיובי כרטיס החיוב עליו לפנות למנפיק כרטיס החיוב (חב' "ויזה"), ולמעשה, המתנגד, בחקירתו בדיון ביום 23.6.10 מאשר שהופנה ופנה לחב' ויזה לבירור הדברים, כך שנראה שגם המתנגד הבין שחב' ויזה הינה בעלת דברו, ולא הבנק התובע, שהינו רק הגוף הבנקאי המנהל את חשבון הבנק שלו. ראו בהקשר זה, למשל, הגדרת "חוזה כרטיס אשראי" בסעיף 7 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, וכן, למשל, סעיף 6 לחוק זה העוסק בביטול חיוב או בהשבת סכומו.
יצוין, כי טענת ההגנה שהועלתה בהתנגדות זו הועלתה באופן לא מפורט מספיק, כאשר לא פורטו אותן עסקאות שהמתנגד מכחיש שעשה אותן, מועדיהן וסכומיהן המדויקים.
לגבי ההתנגדות השניה:
כאן סבורני שעלה בידי המתנגדים להראות טענת הגנה לכאורה, ולפיכך יש לקבל ההתנגדות ללא כל תנאי.
שוכנעתי, לאחר עיון במסמכי וטענות הצדדים, כמו גם בממצאי חקירת המצהיר בפניי, כי קיימת מחלוקת הראויה לבירור ראייתי במשפט בכל הנוגע לנושא הפיקדון הכספי שבמוקד טענת המתנגדים ובנוגע לגורלו של פיקדון זה. ניכר גם, מעצם עשיית הסכם הפשרה נשוא פס"ד הפשרה, כי פיקדון זה עומד בלב המחלוקת המהותית בין הצדדים, כאשר עולה מטענות הצדדים בפניי שהיתה ונותרה מחלוקת גם לאחר פס"ד הפשרה בשאלה האם המשיב נמנע בצדק מפירעון וממימוש הפיקדון, אם לאו. סבורני גם, שעצם קיומה של המחלוקת הפרשנית בין הצדדים לגבי מילות סעיף 5 לאותו הסכם פשרה לא אמורה לחסום את יומם של המתנגדים בביהמ"ש, וכאמור שוכנעתי שהדברים מצריכים ליבון ראייתי.
יצוין בהקשר זה, כי במסגרת דיון בהתנגדות לא שואלים כיצד יעלה בידי המתנגד להוכיח את טענתו וגם לא בוחנים את סבירות טענתו, ודי לטענה שתיטען בתצהיר ולא תקרוס בחקירה, כאשר, על פניו, אם תתקבל טענת המתנגדים כפי שהיא, יש בכך משום הגנה לכאורה מספיקה.
לסיכום:
ההתנגדות בתיק 18489-03-10 לביצוע תביעה על סכום קצוב בתיק הוצל"פ 0101662109 – נדחית.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ההליכים בתיק הוצל"פ 0101662109 יישופעלו.
ההתנגדות בתיק 18365-03-10 לביצוע תביעה על סכום קצוב (תביעה ע"ס 30,165 ₪) בתיק הוצל"פ 0106441103 – מתקבלת.