בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' קרבלו שרייר

פסק דין

בתיק זה הוגשה תובענה נגד הנתבעת, בטענה שפתחה חשבון בנק אצל הבנק – התובע, ואשר הצטבר בו חוב בלתי מסולק בסך של 87,241 ₪. הנתבעת טענה למן הרגע הראשון כי מעולם לא היתה בסניף התובע וכי לאף חתמה על הסכם ההצטרפות לחשבון הבנק, המצורף לכתב התביעה, כי אין לה כל שייכות לחשבון זה ולא ניתן לתבוע ממנה את החוב שהצטבר בחשבון. הוגשו תצהירי עדות ראשית. מטעם הבנק מסרה תצהיר גב' מרסל ישראל שהיא סגנית מנהלת סניף, ומטעם הנתבעת ניתן תצהירה שלה. בשלב מאוחר יותר הוסכם בין הצדדים על מינוי מומחה לכתבי יד מטעם ביהמ"ש, שחוות דעתו תכריע בתיק. הוגשה חוות דעת של הגרפולוג ובה נקבע כי קרוב לוודאי שקיימת שונות בין חתימתה של הנתבעת לבין החתימות המופיעות על מסמכי פתיחת החשבון. נוכח הסכמת הצדדים כי חוות דעת המומחה תכריע את התיק, ברור כי בכך נסתם הגולל על התביעה, ודין התביעה להידחות, ואכן כך ביקש בא כוח הנתבעת. בא כוח הבנק התנגד לבקשה וביקש לקיים את הדיון היום.

בדיון היום העלו שני הצדדים זה בכה וזה בכה את טענותיהם לעניין ההוצאות. בא כוח הבנק טען כי קביעת המומחה איננה חד משמעית, וכן הוסיף וטען כי הנתבעת גם אם אינה חתומה על מסמכי פתיחת החשבון הרי מן הסתם היא שיתפה פעולה עם הוריה או מי מהוריה שחתמו על המסמכים.

בא כוח הנתבעת טען כי אין לנתבעת יד ורגל בפרשה זו, כי לא היה כל שיתוף פעולה עם הוריה, כי קביעת הגרפולוג היא יותר מהנדרש באשר להטיית מאזן ההסתברות בתיק אזרחי, וכי נתקיימו בתיק זה לא פחות מחמש ישיבות, והישיבה היום היא הישיבה השישית.

אציין כי לטעמי על פי הראיות המונחות בפני, תביעה זו היתה צפויה להידחות עוד בטרם ניתנה חוות דעת המומחה. זאת משום שהנתבעת טענה כי לא חתמה על המסמכים, טענה אשר הטילה על התובע את נטל השכנוע להוכיח כי היא זו שחתומה על המסמכים. התובע לא הרים את הנטל הזה שכן הגיש תצהיר עדות ראשית של סגנית מנהל הסניף, הגב' ישראל, אשר לא ראתה ולא נפגשה עם הנתבעת מעולם, ולא היא זו שהחתימה אותה על המסמכים. הפקידות שנחזה כאילו החתימו את הנתבעת על מסמכים הן הגב' רעות אדלר והגב' דנה מרדכי. הן אלה שהיו צריכות ליתן תצהיר בתיק זה, והנתבעת אף ציינה את הדבר בתצהירה, כמו גם בא כוח הנתבעת שחזר והזכיר עניין זה במהלך ניהול התיק מספר פעמים. משום מה, הדבר לא נעשה (וכמובן העובדה שפקידות אלה כבר אינן עובדות בבנק אינו מהווה נימוק לעניין זה כלל ועיקר), והתוצאה היא שגם לולא חוות דעת המומחה, לא הרים הבנק את נטל השכנוע להוכיח כי הנתבעת – בניגוד לטענתה – היא זו שחתמה על המסמכים.

בנוסף לכל זאת הוגשה חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר הוסכם בהסכם דיוני שקבל תוקף של החלטה, כי חוות דעתו תכריע בתיק. חוות דעתו היא שהחתימה הנטענת להיות חתימתה של הנתבעת – קרוב לוודאי שקיימת שונות בינה לבין חתימתה האמיתית של הנתבעת. לטענת בא כוח הבנק אין כאן קביעה חד משמעית, אולם כפי שכבר ציינתי בהחלטה קודמת קביעה של המומחה ברמה של "קרוב לוודאי", היא יותר מרמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי שהיא הטיית מאזן ההסתברות.

אשר לטענת בא כוח הבנק כי הנתבעת שיתפה פעולה עם הוריה בעניין זה – אין בפני כל תשתית ראייתית להוכחת טענה זו.

אין ספק כי דין התביעה להידחות והדבר כבר מוסכם היום גם על דעת בא כוח הבנק, והמחלוקת היחידה היא בעניין שיעור ההוצאות. לעניין זה אביא בחשבון את העובדה שהתקיימו בתיק 5 ישיבות, ישיבה אחת לרשות להתגונן, 3 ישיבות קדם משפט וישיבת הוכחות אחת. בנוסף התקיימה גם ישיבת היום, שהיתה יכולה להתייתר.

חישבתי את גובה שכר הטרחה המגיע על פי התעריף המינימלי של הלשכה, בשים לב לסכום התביעה ולמספר הישיבות אולם במקרה זה מאחר שהנתבעת לא שילמה בפועל כל סכום שהוא כשכר טרחת עו"ד, לא אפסוק את מלוא הסכום המגיע על פי התעריף המינימלי אלא מחצית מסכום זה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1.

התובע (הבנק) ישלם לנתבעת את הסכום ששילמה למומחה, דהיינו 1600 ₪ בצירוף מע"מ.

כמו כן, ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"א כסלו תשע"א, 11/28/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: אלה דגן