בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' גנדיל

החלטה

הבנק – התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע לתשלום יתרת חוב בלתי נפרעת בחשבונו.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.העתק הבקשה לפתיחת חשבון, והסכם התנאים בחשבון עו"ש.

2.העתק מדף החשבון המפרט את יתרת החובה.

3.אישור הבנק על נכונות דף החשבון.

4.אישור על גובה הריבית המירבית הנהוגה בבנק.

5.העתק מכתב הדרישה של הבנק לנתבע מיום 2.9.09 לתשלום יתרת החוב.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען הנתבע כי הבנק החתים אותו על מסמכים, מבלי שהוסבר לו תוכנם. ואולם הנתבע לא כפר בכך שפתח אצל התובע את החשבון נשוא כתב התביעה, וכמו כן אישר את חתימתו על בקשה לקבלת הלוואה בסך 100,000 ₪ "לכל מטרה" כפי שמצויין בבקשת ההלוואה. (מוצג מש/1).

במהלך חקירתו הנגדית הודה הנתבע שהוא חייב 60,000 ₪. גם בסיפא לסיכום טענותיו אישר: "נכון שיש חוב".

ב"כ התובע הראה לנתבע את דף החשבון שצורף לכתב התביעה (נספח ב' לתביעה), והנתבע אישר כי עפ"י דף הבנק, עמדה יתרת חוב בחשבון ביום 16.9.09 ע"ס 45,102 ₪ , וזאת לאחר שהבנק העמיד את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי, ולאחר שהפקדון שהיה בבנק - נפרע לחשבון.

במהלך שנות ניהול החשבון, עודכן הנתבע על מצב חשבונו, ולא הוגשה מטעמו כל תלונה בכתב ו/או השגה על אופן ניהול החשבון, ומכאן שהוא מנוע מלהעלות טענות על פעולות שלא כדין, שבוצעו כביכול בחשבונו. משהודה הנתבע בחוב של 60,000 ₪ הרי שטענותיו מכוונות כנגד חישובי הריבית שנעשו ע"י הבנק.

טענות הנתבע לעניין הריביות הן כלליות וסתמיות, והוא לא צרף חוות דעת חשבונאית נוגדת אשר תסתור את רישומי הבנק הנחשבים כנכונים, כל עוד לא נסתרו. כמו כן לא נתן הנתבע ביטוי חשבונאי – כספי לסכום שלטענתו נגבה ממנו שלא כדין בעקבות הפרשי הריביות.

חתימתו של המבקש על הסכם ההלוואה מחייבת אותו לכל סעיפי ההסכם, והוא מוחזק כמי שקרא את ההסכם על כל תנאיו, ואישר בחתימת ידו את הסכמתו המלאה לתוכנו.

במצב דברים זה אין למבקש הגנה כנגד התביעה.

התובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב התביעה.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.