בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף בי"ח נהריה נ' עלי ואח'

החלטה

בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק אשר הוגשה ביום 13.1.09 ע"ס 181,438 ₪. המבקשת 1 נתבעת כחייבת עיקרית והמבקשים 2 ו – 3 מכוח הסכמי ערבות.

על פי הנטען בכתב התביעה נפתח ב – 7.2.08 חשבון ע"ש המבקשת 1 בסניף המשיב בביה"ח בנהריה ומספרו 003658. החוב אשר את פרעונו דורש המשיב מורכב בין השאר מיתרת הלוואה בלתי מסולקת בסך 148,776 ₪ נכון ל – 4.1.09 הלוואה אשר נלקחה ב – 20.3.08 או בסמוך לכך ע"ס 150000 ₪ לצורך סילוק חובות.

המבקשים 2 ו – 3 נדרשים לפרוע את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת בלבד, המבקש 2 על סמך הסכם ערבות מיום 3.4.08 והמבקש 3 על סמך הסכם ערבות מיום 20.3.08.

על אף שהבקשות אשר הוגשו מטעם המבקשים כנגד התביעה הוכתרו בכותרת "בקשה למחיקת כותרת ובקשה למתן רשות להתגונן", לא הועלו בגוף הבקשה טענות כנגד כשרות התביעה להיות נידונה בסדר דין מקוצר, בבקשה על פי תוכנה טענות המצדיקות לשיטת המבקשים רשות להתגונן, המבקשת 1 לבדה התייצבה לדיון אשר נקבע ונחקרה על תצהירה.

יש עוד לציין כי המבקשים אינם חולקים על נכונות נתוני חשבונות הבנק אשר צורפו כנספח לכתב התביעה והצהירו כי העובדות הרלוונטיות לדרישת החוב אינן ידועות להן וכי:

"כל מה שידוע לנו בעניין שבמחלוקת הוא זה שנתבקשנו על ידי הנתבעת 1 לערוב לחשבונה הנ"ל ולא יותר מזה".

בפרשת התביעה על נספחיה ליקויים של ממש. שמו של המבקש/הנתבע 3 נרשם בצורה משובשת כאשר השם הנכון הינו מוסא ג'מאל וזאת בהסתמך על הסכם הערבות. על אף שצוין כי מצורף לכתב התביעה הסכם התנאים הכלליים לניהול החשבון, הסכם זה לא צורף. בהסכם הערבות בחתימת המבקש/הנתבע 3 שהוא הסכם ערבות מוגבל בסכום לא מולאו פרטים מהותיים – תקרת הסכום שלגביו הסכים המבקש לערוב. טבלת הריבית אשר צורפה כנספח לכתב התביעה איננה ממסמכי הבנק אלא טבלת שיעורי ריבית אשר ככל הנראה הודפסה ממחשב במשרד ב"כ המשיב, טבלה אשר עודכנה לאחרונה בשנת 2008 ואיננה רלוונטית כלל לעניין דנן. בסעיפי הסעד המבוקש נרשם מתוך טעות כי יש לחייב את הערבים בתשלומי ריבית פיגורים החל מינואר 2008.

בנסיבות אלה נראה לי כי ראוי ונכון ליתן למבקשת 1 רשות חלקית להתגונן לגבי יתרת החוב בחשבון העו"ש וליתן למבקש 3 רשות להתגונן לגבי מלוא סכום התביעה.

מאידך יש לדחות בקשת הרשות להתגונן של המבקשים 1 ו – 2 לעניין דרישת החוב בגין יתרת הלוואה בלתי מסולקת וזאת מן הנימוקים כדלקמן.

בקליפת אגוז, טענה המבקשת 1 בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כי על אף שבהסכם ההלוואה לא הוטלה מגבלה כלשהי לעניין השימוש בכספי ההלוואה, לא הסכים המשיב לאפשר למבקשת להשתמש בסכום ההלוואה כרצונה ופעל ללא סמכות וללא הרשאה להעברת סכומי כסף לכיסוי חובות שונים של המבקשת לצדדי ג'. בפרט טוענת המבקשת כי המשיב פרע הלוואה שנלקחה לצורך רכישת רכב בבנק הפועלים בסניף עכו בסך 79,000 ₪ על אף שהמבקשת שילמה לבנק זה את התשלומים באופן סדיר וללא חריגות. כמו כן פעל המשיב על מנת לפרוע חובות של המבקשת לאוניברסיטת דרבי. אלמלא נהגו פקידי המשיב כפי שנהגו, לא הייתה נוצרת חריגה בחשבון שבו ניתנה מסגרת אשראי בסך 25,000 ₪ וזאת לבד ממסגרת אשראי שניתנה בכרטיס אשראי. מכיוון שפקידי המשיב פעלו ללא סמכות וללא הרשאה וכתוצאה מכך נקלע החשבון לחריגה, אין המשיב רשאי להטיל את תוצאות מחדליו על שכמה של המבקשת.

המבקשת מציינת כי כאשר נקלע החשבון לחריגה ונמסרה לה על כך הודעה היא מהרה להפקיד סך של 3,000 ₪ בחשבון על מנת לכסות את סכום החריגה.

מסעיף 15 לתצהיר התומך בבקשה עולה כי לטענת המבקשת לא נשלחו אליה התראות ודרישות לסילוק חוב עובר להגשת התביעה.

מעיון בהסכם ההלוואה עולה כי ההלוואה נועדה לכיסוי חובות ועל אף שהמבקשת 1, בעת חקירתה הציגה מספר גרסאות ותיקנה עצמה פעם אחר פעם, הרי בסופו של דבר הסבירה כי נטלה את ההלוואה על מנת לכסות הלוואות לגורמים שונים כדלקמן:

לסילוק הלוואה למורים – 30,000 ₪.

לסילוק חובות פרטיים – 40,000 ₪.

לסילוק חוב לבנק מרכנתיל – 30,000 ₪.

לסילוק חוב לאוניברסיטת דרבי – 22,000 ₪.

על פי תוכניתה:

"התכוונתי להעביר 30,000 ₪ לבנק הפועלים כדי לסגור את ההלוואה למורים ולהמשיך לשלם את הלוואת הרכב כסדרה. בבנק דיסקונט סרבו לכך וכו'.