בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עזבון סבאג

פסק דין

1.תביעת בנק נגד העזבון והיורשים לתשלום חוב העזבון מעוררת את שאלת אחריותם האישית של היורשים לחוב המוריש. אימתי אחראי יורש באופן אישי לחוב שהותיר אחריו המוריש, על מי נטל ההוכחה והאם נדרש להוכיח את עצם קיומם של נכסים בעזבון. בסוגיות אלה עוסק פסק הדין.

כתבי הטענות

2.ביום 26.4.2011 הגיש התובע (להלן: הבנק) תביעה בסדר דין מקוצר נגד חסן סבאג (להלן: המוריש) בגין חובו לבנק, אשר עמד ביום 21.3.2011 על סך 237,282 ₪, ואשר לו מתווספת ריבית בנקאית (להלן: החוב). משהתברר כי כבר ביום 26.3.2010 נפטר המוריש, הוגש ביום 13.6.2011 כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל נגד העזבון ויורשי המוריש.

3.בכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעים מס' 9-2 הינם יורשי המוריש, וכי עובדת קיום החוב הייתה בידיעתם. בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעים - לשלם את החוב, אלא אם כן יתברר כי העזבון טרם חולק - שאז התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם החוב מתוך נכסי העזבון.

4.בכתב ההגנה שהוגש ביום 14.2.2012 הועלו הטענות הבאות: (א) עזבון המוריש טרם חולק; (ב) אין נכסים של העזבון אותם ניתן לחלק, מאחר והעזבון כלל רק כלי רכב ומחפרון ששועבדו לבנק (להלן: השעבודים), והמוריש הותיר חובות כבדים; (ג) הבנק סרב להפצרות אחד מילדיו של המוריש, הנתבע מס' 8 (להלן: ראיד), לפעול למימוש השעבודים; (ד) לא כל הנתבעים היו מודעים לחוב הנטען, ואשר הוכחש.

5.הבנק לא הגיש כתב תשובה, אולם בישיבה ביום 2.4.2012 כפרה באת-כוחו בטענה כי העזבון ריק מתוכן, וטענה כי למוריש היו זכויות בנכס.

6.שלוש מחלוקות עובדתיות קיימות בין הצדדים ומחייבות הכרעה: האם העזבון כולל נכסים כלשהם, לרבות זכויות של המוריש בנכס מקרקעין; האם חולק העזבון; והאם הוכח קיום החוב. בטרם אפנה לבירור העובדתי, אסקור את המסגרת הנורמטיבית באשר לזכויות נושה בעזבונו של חייב.

המסגרת הנורמטיבית

7.אחריות יורשים לחובות עזבון קבועה בהוראות סימן ו' בפרק השישי בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק הירושה). בסעיף 126 לחוק זה נקבע כי עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון. סעיפים 127 ו-128 לחוק קובעים את אחריותו של יורש לאחר שחולק העזבון, ומבחינים בין מקרה בו הוזמנו נושים על-ידי מנהל העזבון (סעיף 99) או על-ידי היורשים עצמם (סעיף 123) לבין מקרים בהם לא הוזמנו הנושים. את מידת אחריותו של יורש בהתאם להוראות סעיפים 128-126 לחוק, ניתן לסכם בטבלה הבאה:

סעיף 129 לחוק דן באחריות יורש לחוב במקרים מיוחדים – של העלמה מנכסי העזבון ושל העלמת קיומו של חוב. סעיף 132(א) לחוק מאפשר הגשת תביעה נגד יורש, ובלבד שתביעה כזו תהא מוגבלת להיקף אחריותו של היורש.

8.על משמעותו של סעיף 126 לחוק עמד הנשיא ברק בע"א 8265/03 אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם בנבו, 17.10.2005):

"דיני הירושה קובעים הגבלה כללית לאחריות היורשים (ג' טדסקי "חובות העזבון" עיוני משפט ה' (תשל"ו-ז) 14, 33). "אחריות היורשים מנכסי העזבון בלבד ואין לתבוע מהם מאומה מעבר לכך" (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (כרך שלישי, 2002-תשס"ב) 355). עקרון זה בא לידי ביטוי בסעיף 126 לחוק הירושה, לפיו עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון. כן מוצא הוא ביטוי בסעיף 127 לחוק, המגביל את אחריותו של יורש לאחר חלוקת העזבון 'עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון'".

סעיף 126 מתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקת העזבון ביניהם, ואילו סעיפים 127 ו-128 קובעים את היקף אחריות היורשים לאחר חלוקת העזבון. סעיף 126, כפי שזכה לפרשנויות בתי המשפט, מבטא באופן חד משמעי את הרעיון שחוק הירושה גורס אחריות של יורשים לנכסי עזבון בלבד, ואין לגבות מהם מאומה מעבר לכך.

במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו (סעיף 1 לחוק). פטירת המוריש ואפילו צו ירושה, שניתן על עזבונו, אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים. עד למועד חלוקת העיזבון אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסוים. זכותו של יורש לגבי נכס מסוים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו בהתאם לחוק. (ע"א 314/79 שליין נ' ברק, פ"ד לה(3) 225, 234 (1981)).

9.המלומד שמואל שילה כותב בספרו פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (2002) כרך שלישי, 358:

"לעתים מתעוררים חילוקי דעות לעניין עצם עובדת החלוקה בין היורשים. על הנושה להוכיח הן את עצם קיום נכסי העזבון והן את עצם העובדה שנכסים אלה חולקו בין היורשים. רק לאחר מכן אפשר יהיה לרדת לנכסי היורש עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון".

תנאי לחיוביו של היורשים בחובות העיזבון הוא שהעיזבון חולק, שאם לא כן, עומדים רק נכסי העזבון לחלוקה לנושים. על התובע את היורשים מוטל הנטל להוכיח שהעזבון חולק, דהיינו שהיורשים ירשו דבר מה מנכסי העזבון. (ת"א (מחוזי חי') 291/07 יונס נ' עזבון מסארווה (פורסם בנבו, 18.6.2008) (להלן: עניין יונס); ע"א (מחוזי נצ' 1044/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון יונג (פורסם בנבו, 14.1.2008)).

10.חוק הירושה אינו מגדיר את מועד חלוקת העזבון. מועד מתן צו ירושה אינו "מועד חלוקת העזבון", מאחר והצו הוא דקלרטיבי בלבד, ואינו מקנה זכות בנכס ספציפי. שאלה זו זכתה להתייחסות בפסיקה.

על קיומה של חלוקה בין היורשים יכול להעיד אקט חיצוני כלשהו (ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאז, פ"ד לג(3) 355 (1979)).