החלטה
הדיון היום נקבע במסגרת צו עיכוב יציאה מן הארץ זמני שניתן בתיק זה כנגד הנתבעים.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו. התובע עמד בכל התנאים הדרושים לצורך הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. התנאי הראשון למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי ועל פי נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה, בדבר קיום עילת תביעה. התובע הציג ראיות כאלה והן חתומות על ידי הנתבעים וכן צירף יתרת חשבון הבנק.
כמו כן, נטען עוד שהנתבעים אף ביקשו להגיע להסדר לפרעון החוב, אולם לא עמדו בהסדר. כך שעל פני הדברים, נראה שיש לתובע ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה נגד הנתבעים. כמו כן, על התובע היה להציג ראיות לכך שבקשתו הוגשה בתום לב וכי הצו הינו מידתי וצודק בנסיבות העניין. אכן בנסיבות העניין, לא נותרה לתובע ברירה אלא להגיש את הבקשה כנגד הנתבעים וזאת, על מנת להבטיח בבוא היום כשיינתן פסק דין נגד הנתבעים שיהא לו ממי וממה להפרע.
הצו שניתן הינו מידתו, זאת משום שנשקלו הזכויות והאינטרסים המנוגדים של שני הצדדים והנתבעים מובטחים בין היתר, על ידי כתב התחייבות עצמית של התובע אשר הפקיד בתיק זה למקרה הצורך. כמו כן, עומדת לנתבעים האפשרות לבקש לצאת את הארץ כנגד הפקדת ערבות צד ג' ובמידה והבקשה תוגש, היא תשקל כמקובל.
כמו כן, עמד התובע בתנאי הנוסף בהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, ולפיו הוכח כנדרש יסוד העזיבה של הנתבעים את הארץ. אמנם, די בראיות נסיבתיות לצורך עניין זה, ואין צורך בהבאת ראיות ישירות אף כי במקרה הנוכחי, קיימות ראיות ישירות גם ליסוד זה.
התובע טען שנאמר לסגנית של המצהירה ובשלב מאוחר יותר גם למצהירה עצמה על ידי הנתבע שאשתו הנתבעת עומדת לעזוב את הארץ לגרמניה וכי המדובר בתושבת חוזרת שהתגוררה מאז ילדותה בגרמניה. אמנם, הדברים שנאמרו על ידי המצהירה נאמרו לה בתחילה על ידי הסגנית שלה הגב' יסמין אולם, מאחר ואנו נמצאים בשלב זה, בדיון בסעד זמני שהוא הליך ביניים, הרי שעל פי תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, די שהמצהיר יצהיר על פי מיטב אמונתו ולאו דווקא מידיעתו האישית.
יצויין כי עניין זה נרפא בין היתר, על ידי כך שגם המצהירה עצמה שמעה את הנתבע אומר את הדברים ללא אמצעי בדבר כוונת אשתו, הנתבעת לעזוב את הארץ.
התנאי הנוסף שנדרש על פי תקנה 384 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי הוא שעזיבת הנתבעים את הארץ, הינה לתקופה ממושכת או לצמיתות.
הנתבע טען שבשל תפקידו במקום עבודתו בישראל, אין הוא מתכוון לעזוב את הארץ.
כפי שציינתי לעיל, ניתן להסתפק בראיות נסיבתיות לעניין זה, שהרי, לא יימצא בדרך כלל נתבע שיודה בפה מלא על כוונתו לעזוב את הארץ לצמיתות, אולם בנסיבות העניין, כאשר הוא הודיע פעמיים לנציגי התובע כי אשתו הינה תושבת חוזרת ולהם ילדה משותפת, עומדות לעזוב את הארץ, כאשר יש לנתבעת משפחה בחו"ל ולנוכח קיום החובות בארץ, יש בסיס לטענת התובע שהעזיבה את הארץ של הנתבעים היא לתקופה ממושכת אם לא לצמיתות.
התנאי הנוסף למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ מחייב שעזיבת הנתבעים את הארץ, תכביד באופן ממשי על ביצוע ההליך או על ביצוע פסק הדין. במקרה הנוכחי, אין מקום לטענה שהעזיבה תכביד על ביצוע ההליך, משום שהנתבעים מיוצגים וכי במידה והם לא ייתייצבו לדיון או לא ניתן יהא לקיים ההליך בשל העדרם, הרי שניתן יהיה לקבל נגדם פסק דין בהעדרם.
יחד עם זאת, נראה שקיים אכן חשש שהעזיבה תכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין לכשיינתן, משום שנוכחותם של הנתבעים בארץ יכולה לעזור בביצוע פסק הדין.
בטרם ניתנה החלטה להוצאת צו עיכוב היציאה מן הארץ, דרשתי מן התובע להבהיר מדוע לא ניתן להסתפק בסעד שהוא דרסטי פחות מצו עיכוב יציאה מן הארץ והתרשמתי כי אכן מדובר בסעד זמני ראוי משום הטענה שהנתבעים גרים בשכירות ואין להם רכוש שניתן לממש כערובה לפרעון החוב למקרה שיינתן כנגד הנתבעים פסק דין.
גם הנתבעים עצמם לא הציעו חלופה אחרת שניתן יהיה לעקל אותה במקום עיכוב יציאתם מן הארץ. הדברים נאמרים בין היתר, ובמיוחד על רקע העובדה שלנתבעים יש חוב נוסף וכן החוב הנוכחי הקיים לכאורה לתובע הינו חוב שנעשה לגביו הסדר שלא כובד על ידי הנתבעים.
מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל, היא שהתובע עמד בכל התנאים הדרושים להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ ולפיכך, אני מותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו.
במידה והנתבעים יחפצו לצאת את הארץ, הם רשאים להציע חלופה להבטחת חזרתם לארץ.
בנסיבות העניין, אין צו הוצאות.
ניתנה והודעה היום כ"ב אדר תש"ע, 08/03/2010 במעמד הנוכחים.
משה כהן, רשם