החלטה
לפניי בקשת המבקשת – הנתבעת (להלן – המבקשת) לגילוי דו"ח ביקורת פנימית שנערך אצל המשיב – התובע (להלן – הבנק).
רקע:
1.עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה על ידי המשיב בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לתשלום סך 60,166.22 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה המתנהל בבנק, בין היתר בשל אי-החזר שיעורי הלוואה שקיבלה מהבנק. המבקשת טענה בבקשת רשות להתגונן כי היא לא נטלה הלוואה, חתימתה על הטפסים מזויפת וכי היא נפלה קורבן למעילה שהייתה בסניף התובע בגינה הורשע עובד הבנק. בדיון שהתקיים ביום 18.3.13 הוסכם כי תינתן למבקשת רשות להתגונן.
2.בבקשה כאן מבקשת המבקשת צו אשר יורה לבנק לגלות דו"ח ביקורת פנימית שנערך אצלו בקשר למעילה בסניף הבנק בו נוהל חשובנה. לטענתה, ממסמך שהועבר אליה מאת הבנק באשר להלוואה שנטלה לכאורה ביום 8.9.08 נרשם: "המקור נמצא בביקורת פנימית" ללמדך שהתקיימה ביקורת פנימית ביחס לחשבונה.
3.הבנק מתנגד לבקשה. לטענתו, המדובר בהרחבת חזית אסורה הן ביחס לדו"ח הביקורת והן ביחס למסמכי ההלוואה, שכן המבקשת לא העלתה כל טענה בכתב הגנתה ביחס לעובדה כי מסמכי ההלוואה המקוריים נמצאים בביקורת הפנימית על אף שהמסמכים הללו היו ברשותה בעת הגשת בקשת הרשות להתגונן. הטענות הללו מועלות לראשונה בבקשה ולכן מהוות הרחבת חזית אסורה ולכן יש לדחותן על הסף. לגופו של עניין טוען הבנק, כי הוא מתנגד לגילוי המסמכים מטעמי חיסיון וכי הדו"ח אינו רלוונטי ואין בגילויו על מנת לייעל את הדיון. דו"ח הביקורת מתייחס לחשבונות ופרטים שאינם קשורים לחשבון נושא התביעה וחשיפת המידע מהווה פגיעה בזכות לפרטיות.
הכרעה:
4.יש לציין תחילה כי לא ברור מדוע האריך הבנק בתגובה לבקשה ביחס לתדפיסי החשבון אשר גולו מטעמו, שכן לא נטען דבר בעניין זה בהקשר לבקשת הגילוי עצמה, והטענות לגופם של דברים מקומן איננו בשלב זה אלא בהליך הבירור גופו.
5.גם טענתו המקדמית של הבנק לפיה הבקשה לגילוי דו"ח הביקורת הפנימית מהווה הרחבת חזית אינה ברורה. בתצהיר הבקשה למתן רשות להתגונן, אשר הפך לכתב הגנה, נטען כי הנתבעת נפלה קורבן למעילה בבנק שבוצעה ע"י עובד של הבנק, וכי לא נטלה כל הלוואה כנטען בתביעה. הבקשה הנוכחית מתייחסת למסמכים שבידי הבנק הנוגעים לטענה זו, ואין מדובר בהרחבת חזית כלשהי.
6.ומכאן לגופה של הבקשה. יש לציין כי הבקשה נוסחה כמכוונת לגילוי מסמכים, כאשר מבחינת תוכנה נראה כי ההתייחסות היא לעיון במסמך הביקורת, וכך אתייחס אליה. בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (החלה בענייננו מכוח תקנה 214ח(ג) לתקנות), הוריתי על מסירת דו"ח הביקורת לעיוני, בטרם מתן החלטתי זו. לאחר עיון בדו"ח הביקורת ובטענות הצדדים, אני רואה לקבל את הבקשה במגבלות שיצויינו להלן.
7.השאלה הראשונה שיש להידרש לה בענייננו היא שאלת הרלוונטיות, כאשר לטענת הבנק אין לדו"ח הביקורת כל רלוונטיות לתביעה. טענה זו אין לקבל. הדו"ח מפרט ממצאי ביקורת לפיהם בוצעה בסניף בו מתנהל חשבונה של הנתבעת מעילה בהיקף רחב ע"י עובד של הבנק. זו נעשתה הן באמצעות הקמת הלוואות בחשבונות הלקוחות ללא ידיעתם, והן באמצעות העברות כספיות בין חשבונות, ותוך משיכת הכספים ע"י עובד הבנק. לדברים יש זיקה לטענות ההגנה של הנתבעת, הן מבחינת עצם קיומה של מעילה בסניף הבנק, הן מבחינת התקופה בה מדובר והן מבחינת המחלוקת בדבר עצם נטילת הלוואה ע"י התובעת וטענתה למעילה בחשבונה בהקשר זה. זאת ועוד, בניגוד למשתמע מתגובת הבנק, כולל הדו"ח אף אזכור ספציפי של חשבון הנתבעת בהקשר של העברת סכום מסויים ממנו כחלק מהמעילה (נספח ב'). נוכח האמור, דרישת הרלוונטיות במסגרת הליך הגילוי במשפט האזרחי, כפי שהוגדרה בפסיקה, בוודאי מתקיימת.
8. ומכאן לטענת החיסיון שהעלה הבנק בתגובתו. יצויין כי טענת החיסיון הועלתה באופן לא ממוקד, כאשר לא ברור מהו החיסיון הנטען. מבחינת דו"ח הביקורת כשלעצמו, הרי שדו"ח כאמור שלא הוכן לצורכי משפט (ובענייננו לא נטען כי זוהי מהותו), איננו חסוי, ולעניין זה קיימת הבחנה ברורה בין חיסיון לקבילות (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4), 54). הבנק מציין בתגובתו כי הדו"ח כולל מידע על חשבונות בנק של לקוחות שאינם קשורים להליך, וכי יש בחשיפתו כדי לפגוע בפרטיותם. עיון בדו"ח מעלה כי הוא כולל אזכורים של שמות בעלי חשבונות שונים. חשיפת שמותיהם של בעלי החשבונות שאינם חלק הליך זה ועמדתם לא נשמעה, עלולה אכן לפגוע בפרטיותם, מחד, וזאת כאשר נראה כי בחשיפת השמות עצמם אין כדי לתרום מהותית לאינטרס העומד בבסיס הגילוי, מאידך. בנסיבות אלה, הפתרון הראוי הוא גילוי הדו"ח תוך חיסוי השמות והפרטים המזהים של לקוחות הבנק המצויינים בו.
9.אשר על כן הבקשה מתקבלת, באופן שדו"ח הביקורת יועבר לנתבעת, תוך ששמות ופרטים מזהים של בעלי החשבונות המוזכרים בו ימחקו (למעט של הנתבעת עצמה).
10.התובע ימציא העתק הדו"ח לנתבעת כאמור לעיל בתוך 10 ימים.
11.משהתעכב הליך הגשת התצהירים, אני מורה כי תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים יוגשו עד יום 16.1.14.
13.אני קובעת ישיבה מקדמית ליום 13.2.14 בשעה 9:30.
14.הבנק יישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.