החלטה
זו תביעה כספית על סך כ-94,000 ₪, שהוגשה ב-7/3/10, על-ידי המשיב כנגד המבקש ובגין יתרת חוב שוטף בחשבון ויתרת הלוואה שאינה נפרעת במועד.
המבקש טוען כי, לא יכול לפרט ההגנה בהעדר מסמכים שהובטח לו שיומצאו, וכן טוען להפרת הסכמה להמתין לתשלום עד חודש יוני 2010, כאשר יקבל כספים מצד ג' שרכש ממנו דירה, כאשר מצוין שהמבקש לקוח בבנק 25 שנה וללא בעיות. נטען שמדובר בשימוש לרעה בהליך.
ב"כ המשיב טוען שאין הגנה, אין פירוט מספק ושהמשיב אף נאלץ להוציא הוצאות נוספות במסגרת הליך עיקול על כספי מכר הדירה, ועל מנת להבטיח תשלום החוב.
מן הדיון עולה שהמבקש למעשה לא כופר בשורה האחרונה של החוב הנטען, ולפי מה שצורף לתביעה והטיעון בעניין מסמכים לצורך בדיקה, נטען על דרך הסתם, אושר שהייתה הלוואה שלא נפרעה עקב קשיים ומהווה מרכיב משמעותי מן החוב, ונעשתה בתקופה האחרונה, לתביעה לא צורף רק דף יתרה אחרון, אלא כוללת נספחים, לרבות הבקשה לפתיחת חשבון, כתב ההתחייבות למסגרת אשראי, כתב התחייבות להלוואה, דף החשבון ומכתב דרישה.
לב המחלוקת האמיתית לפי התרשמותי היא תחושת המבקש שכלקוח ותיק של המשיב, לא נהגו עמו כשורה, כאשר מחד ניהל משא ומתן עם הבנק מתוך רצון טוב לסיים העניין ללא הוצאות, ותוך שימוש בכספי מכר דירה לצורך עניין זה, ומאידך הוגשה התביעה כאן, כאשר בפועל למעשה המחלוקת מצטמצמת לעניין הוצאות התביעה והליך העיקול.
המבקש אישר בחקירה שביקש לשלם החוב בסכום מסוים מיידי, והיתר בפריסה, והמתין לתשובה בעניין. מן הבקשה והדיון, לא ראיתי ולו לכאורה שהיה סיכום מחייב בין הצדדים, שהמשיב מנוע מלהגיש את התביעה ונוכח הדיבור שבין הצדדים.
הדירה, שהיא מקור הכספים להחזר נמכרה חודשים לפני הגשת התביעה, לא נסתר שהמבקש סילק חוב בחשבון פרטי, כפי שציין, יחד עם זאת נותר החוב כאן לא מסולק, וללא הסדר.
משכך, ובנסיבות, אני סבור שאין לקבל את הטענה שמדובר בשימוש לרעה בהליך משפטי. אני מקבל שהמבקש לא התחמק וניסה להסדיר את העניין, הנקודה היא שהמשיב לא מחויב לקבל את הצעותיו בעניין, ובהעדר הסדר סופי וחודשים לאחר מכר הדירה, היה זכאי מבחינתו לפתוח בהליכים המשפטיים, אם כי יכול להיות שהיה מקום למצות את העניין להשגת הסכם בצורה טובה יותר, ולא להגיע עד הלום.
מכל מקום, נוכח כל האמור אני מחליט לדחות את הבקשה שבפני.
המשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה, וכן לסכום האגרה בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום, וכן לשכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי-הדין, ובגין התביעה.
ביחס לעיקול, נקבע סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר בסכום נמוך יחסית זה שנפסק בנוסף להוצאות התביעה, יש להתחשב במידת מה גם בעובדה שהמבקש, לפי התרשומותי, מבחינתו לפחות, ניסה להגיע להסדר עם המשיב.
בסיום החלטתי מבקש ב"כ המשיב לעקל סכום נוסף מעבר לפיקדוןן המופקד, ולהבטחת ההוצאות ויתרת החוב, המבקש טוען שככל שתהיה יתרה - תוסדר, בנסיבות אני מחליט להטיל עיקול נוסף על סכום של 15,000 ₪, כספים שאמורים להיות משולמים למבקש מן המחזיקים - יוליה שפירו ו/או ליאוניד וולפסון, ו/או הנאמן עו"ד עמירם איילון, ובגין מכירת הדירה לפי הסכם מיום 20/7/09.
הואיל וניתן פסק-דין והתובע מוסד בנקאי, אין צורך בערובות להבטחת נזק. כן אני מורה לגזברות להעביר למשיב באמצעות בא-כוחו, עו"ד אמיר שוהם, את העירבון שהופקד בתיק על-ידי המבקש.
המשיב רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
ניתנה והודעה היום י"ב סיון תש"ע, 25/05/2010 במעמד הנוכחים.
אהוד שוורץ, שופט
קלדנית: רויטל מליאנקר