החלטה
זו בקשת רשות להתגונן של הנתבע/המבקש 2 כנגד תביעה כספית שהוגשה נגדו על ידי התובע/משיב בסך 41,530 ₪. יצוין כי כנגד הנתבעת 2 ניתן פס"ד בהעדר הגנה על סכום זה וכן סכומים נוספים שחייבת למשיב בקשר לחשבון אחר.
לטענת התובע מדובר ביתרת חוב שלא משולמת על ידי המבקש ומורכבת מיתרת חובה בעו"ש ובגין שימוש בכרטיס אשראי. המבקש בתצהיר הבר"ל מציין שהינו ממוצא פורטוגלי ואינו שולט היטב בשפה העברית, דבר שמנע ממנו להיות מעורב בניהול החשבון המשותף נשוא התביעה, שהיה שלו ושל פרודתו כיום, הנתבעת 1. לטענת המבקש בניגוד למה שסבר בעת פתיחת החשבון, התברר לו כי בנה של הנתבעת 1 הינו מיופה כוח בחשבון , ולא מדובר רק בחשבון שלו ושל הנתבעת 1. כן נטען כי הנתבעת 1 היא זו שניהלה את החשבון והחזיקה בכל האמצעים למשיכת כספים מהחשבון כגון כרטיסי אשראי ופנקסי שיקים. בשלב כלשהו התגלה למבקש שהמשיב מאפשר פעילות הבן מיופה הכוח בחשבון, וכן שמסגרת האשראי הוגדלה ללא ידיעתו, במצב זה הודיע המבקש למשיב על סגירת החשבון המשותף והוצאתו כשותף ממנו.
המבקש נחקר על תצהירו. מן הדיון עולה, שנמצא בארץ מ-1988, שאין חולק שההודעה נספח ג' לבקשה, מיום 1.9.09, אכן התקבלה אצל המשיב והמשיב פעל לביטול כרטיס האשראי באותו יום, ודרש את יתרת החוב שהייתה כ-40,000 ₪ לאותו מועד. המבקש אישר שלא שילם את הסכום האמור ולאחר הפניה האמורה.
ב"כ המבקש עותרת לקבלת הבקשה מן הטעם של אי העברת מסמכים שנדרשו, והכלל הדיוני בעניין, בעיקר הטרוניה לאי קבלת מסמכים המבססים זכות לפעילות של הבן של הנתבעת 1 בחשבון, ו/או להגדלת האשראי, נטען שהמשיב הפר חובות אימון שחב למבקש ולא פעל כנדרש וכמצופה למנוע מעשה גניבה ותרמית של השותפה בחשבון, ובנה.
בא כוח המשיב עותר לדחיית הבקשה, מציין שלא התבקש שום מסמך בתיק, מעבר לדפי חשבון שהועברו במסגרת הליך אחר, תיק המשפחה שבין הצדדים, נטען שהמבקש מודה בסכום החוב בקירוב שאין טענה קונקרטית לגבי פעולה כזו או אחרת בדפי הבנק שהועברו למבקש. נטען שמדובר בחשבון שהיה פעיל במשך שנים , כאשר לא נשמעה כל טענה בעניין, והדברים עולים רק כעת , וכאשר מן הדיון עולה שהמשיב זמן רב בארץ, ופעל לפי בקשת המבקש וחסם את כרטיס האשראי במועד הבקשה. ככלל נטען שמדובר בניסיון לא ראוי להתחמק מתשלום חוב קיים.
לאחר שעיינתי בחומר ושמעתי את הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה, לא ראיתי שלמבקש הגנה אפשרית לכאורית כנדרש בשלב זה, ועל סמך האמור בתצהירו שהינו דל ביותר מבחינת פירוט הפן העובדתי. הרושם שהתקבל מהדיון שהמבקש אכן מנסה בדיעבד ליצור זיקה שלא היתה בזמן אמת, וכאשר התנהל החשבון, ובטרם הפירוד, בין העובדה, שהתיר לנתבעת 1 לנהל את החשבון, סעיף 6 לתצהירו, וכאשר על פי האמור שם, מדובר בעניין שבין המבקש לפרודתו וללא קשר למשיב, משחל הפירוד בין הנתבעים, המבקש מפנה חיציו למשיב, אך אין כל פירוט בעניין, מדוע המשיב אינו פועל כראוי כאשר המבקש, מאפשר ניהול החשבון באופן בלבדי על ידי הנתבעת, ולמעשה אדיש לעניין זה. וגם אם לא ידע בפועל, על הדברים, כבעל החשבון שהרשה לאחר לנהל אותו באופן בלבדי, אמור לשאת בתוצאות הנובעות מעניין זה. ישנם מקרים של הפרת חובת אמון, או רשלנות או דרך פעולה שעולה מהם באופן לכאורי לפחות, שיש פגם בהתנהלות בנק וכאשר חל פירוד בין שותפים בחשבון, בבקשה שלפניי מלבד טענות כלליות, ובהקשר של דרך התנהלות החשבון, כאשר ברור שבימים שהיחסים בין הנתבעים היו תקינים, המבקש במעשה ובמחדל אפשר את התנהלות החשבון באופן שהתנהל, אין תשתית עובדתית מילולית מספקת, לטענות החמורות בבקשה, לעניין עוקץ או תרמית ובידיעת ו/או אחריות המשיב. נהפוך הוא, לא נסתר שמרגע שהמבקש ביקש לחדול מהפעלת החשבון, המשיב חסם את כרטיס האשראי שבחשבון, וכן הסכים להוצאת המבקש בכפוף לסילוק החוב , עניין שהוא לגיטימי.
בבקשה שבפניי לא נסתרה יתרת החוב הנדרשת ותקינות ספרי הבנק, שצורפו כנספחים לתביעה, לכל היותר ובכפוף לפירוט נרחב בהרבה, למבקש טענה לתביעה נגדית, לנזק, שבשלב זה לא כומת כלל, לא ראיתי מקום לכרוך בירור הטענות כאמור, מול החובה שלא נסתרה להחזר כספים על פי תנאי ניהול החשבון, החשבון התנהל כפי שהתנהל לאורך זמן, וללא מחאה, מחאה שהתעוררה עובר לפירוד בין השותפים לחשבון, ולא ראיתי שזה המקרה שבו יש מקום לברר טענות שבעיקרן קשורות לשותפים, במסגרת התביעה כאן, שעניינה סילוק יתרת החוב הקיימת לא שולמה.
בהתעלם מהמחלוקת בין ב"כ הצדדים על עצם דרישת מסמכים נוספים, ומעבר לדפי החשבון, שאין חולק שנמסרו, לא ראיתי שבהיעדר מסמכים נוספים, לא ניתן היה לפרט תשתית מינימאלית והכרחית לשלב זה, שבו לא עוסקים בהוכחת הטענה, ולעניין זה אין הכרח במסמכים אלא בפריסת התשתית הנדרשת, ולא ראיתי לגופו שהיעדר מסמכים מנע זאת.
התוצאה מן האמור, שאני מורה על דחיית הבקשה. התובע זכאי לפס"ד לפי התביעה ובצירוף הוצאות, אגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימאלי המומלץ, בגין התביעה, וכן סך נוסף של 2,000 ₪ בגין הדיון, צמוד ונושא ריבית כחוק.
התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"א, 17 יולי 2011, בהעדר הצדדים.