החלטה
הוגשה תביעה מתוקנת, בסדר דין מקוצר, בסכום של כ- 133,000 ₪.
התביעה הוגשה כנגד שני בני זוג, בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש ובגין נטילת שלוש הלוואות.
לאור החריגה בחשבון העו"ש, החליט הבנק לפעול בהליך משפטי ובה בעת העמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, לפי סעיפים 7 ו- 16 לפרק 7 של הבקשה לפתיחת חשבון.
על זכותו זו של הבנק לפעול, בהתאם להוראות ההסכם אין לחלוק ולכן, לא היה מקום לכל הטענות הנוגעות לרצונם של הנתבעים או מי מהם, להמשיך ולשלם את ההלוואה, על פי תנאיה המקוריים.
טענת הנתבעים להעדרם של מסמכים, במצורף לתביעה, שבשל עצם העדרם יש מקום למחיקת הכותרת, איננה מתקבלת על דעתי.
היקף המסמכים שהומצא ע"י התובע, הינו מעבר לנדרש עפ"י הפסיקה. בכל מקרה, די בו כדי לשמש בסיס להגשת בקשת רשות להגן, תוך שהמבקשים שומרים את הזכות להוסיף ולפרט את טענותיהם, לאחר שתינתן הרשות להגן, בהנחה ותינתן, על בסיס נרחב יותר של מסמכים.
הרקע להגשת בקשת הרשות להגן או נכון יותר, להסתבכותם של הנתבעים, נעוץ בהתדרדרות יחסיהם הזוגיים, שבעטיה חושד כל אחד מהם באחר, במשיכת כספים חריגה.
הנתבעת מס' 1 העמידה סדרה ארוכה של טענות כלליות, ביחס להתנהלותו של התובע ואולם, פרטנית טענותיה דלילות למדי ומתמקדות בעיקר בנושא הריבית החריגה והעמלות.
הנתבע מס' 2, מתמקד בטענתו, באישורן של משיכות חריגות בחשבון.
איש מבין המצהירים, לא הפנה באופן פרטני לסכומים או לתחשיבים, שלא לדבר על כך שמטעם איש מהם לא צורפו חוו"ד חשבונאיות מתאימות.
אדגיש בהקשר זה, כי גם אם הבנק התובע לא צירף את כל הנתונים הדרושים, עדיין, בנתונים הקיימים קיים די והותר מידע, שעל בסיסו ניתן היה להציג טענות פרטניות ומתוחשבות, על מנת שיהיה ברור מהו היקף ההגנה הכספי של הטענות, לפחות לכאורה.
הטלת "בוץ" לכשעצמה, ביריב, מבלי לפרט ולכמת את משמעות הטענות, היא חסרת משמעות, אף בשלב זה שבו ביהמ"ש לא בוחן שאלות של מהימנות והמשוכה לצורך מתן רשות להגן אינה גבוהה, אם לנקוט לשון המעטה.
גם אם נצא מתוך הנחה, כי צודקים הנתבעים בטענתם ולפיה איפשר הבנק התובע משיכות חריגות, בניגוד לחובת הזהירות המוטלת עליו, גם אז לא היה סכום התביעה נמוך משמעותית מזה שהוגש.
לפי נתוני התובע היום, עומד סכום החוב, ללא המשיכות החריגות, על היקף של כ- 90,000 ₪ ואף יותר. לגבי היתרה מעבר לכך, ברור שגם אם הנתבעים אינם צריכים לשאת בעלויות של נטילת האשראי המופרז, הרי האשראי עצמו ניתן על מנת שיושב.
בכל היבט בו תבחן את הדברים, נראה לי כי הנתבעים אינם מציגים הגנה מפורטת, כנדרש בחוק ובפסיקה.
דין בקשתם, אפוא, לדחיה.
לפנים משורת הדין ומתוקף המסורה לי ע"י חוק, תינתן הרשות להגן, כנגד הפקדה כספית, במזומן, בסכום של 40,000 ₪, לכל אחד משני הנתבעים.
הנתבעים יפקידו את הסכום שנקבע, עד ליום 27.03.11.
יופקד הסכום – תינתן הרשות להתגונן, התצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה, והתיק יובא לפנַי לקביעת סדרים לשמיעת ראיות.