החלטה
זו בקשת רשות להגן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 160,655.22 ₪ , שהגיש התובע בגין יתרת חוב ועל פי ספריו.
לטענת התובע ( להלן:"הבנק"), ביום 13.12.07 חתמה הנתבעת 1, חברה ליבוא ושיווק ציוד משרדי (להלן:"החברה") על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון עו"ש, בהתאם לבקשה התחייבה, בין היתר, לפרוע לבנק כל יתרת חובה שתיווצר בחשבונה, בצירוף ריבית פיגורים על יתרת החובה. בנוסף חתמה החברה על כתב התחייבות להחזרת הלוואה נושאת ריבית ע"ס 500,000 ₪ לתקופה של 5 שנים. נטען כי החברה אינה ממלאת את התחייבויותיה כלפי הבנק , נמצאת ביתרת חובה בחשבון העו"ש ואינה פורעת את תשלומי ההלוואה, וזאת חרף דרישותיו החוזרות והנשנות של הבנק.
נטען, כי המבקשים 2 ו-3,חלק מבעלי המניות ושהינם המנהלים הרשומים של החברה, חתמו על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, על פיה ערבו כלפי הבנק לפירעון מלא של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו בעתיד לבנק מהחברה.
המבקש 2 טוען כי עבד בחברה החל מהקמתה ושימש כמנהל שיווק ומכירות, עקב סכסוך בין המבקשים 2-3 ליתר בעלי הזכויות בחברה עזבו את החברה, המבקש 2 עזב את החברה ביום 1.9.10 כאשר לפני כן יצא לחופשה ולא שימש בכל תפקיד בחברה, המבקש 3 עזב בסביבות חודש אפריל. לטענתו הוסכם עם יתר בעלי הזכויות בחברה , כי מניותיו יועברו לידי יתר בעלי המניות והתפקידים
והם יפעלו להסיר את שמו מרשם החברות והרשויות השונות, וכן תוסר ערבותו מול כל הגורמים שערב להם לחובות החברה, כך גם לגבי ערבותו כלפי התובע. נטען כי קיבל פניה מאת התובע ומיד שלח מכתב תגובה בו מודיע על הסדר בינו לבין יתר בעלי המניות והפנה לחברה ישירות. נטען, כי ככל הידוע לו , התובע פנה למר גבי רוקח , אשר נמנה על מנהלי החברה בבקשה להמרת הערבויות, אך לא ידוע לו גורל הפניה, נטען כי במועד עזיבתו את החברה , מצבה היה טוב ויציב , וכך גם היה בעת עזיבתו של המבקש 3, לטענתו , הבנק ידע שיש לשחרר את הערבים מערבותם ומאחר ומצב החברה היה טוב, ואף החזיקה די כספים, מוטל עליו החובה לאפס את החשבון ולא היה נדרש לתביעה . עוד נטען כי הבנק פעל בחוסר תו"ל ובחוסר זהירות וכאשר עם פיגור בתשלומי ההלוואה יכול היה הבנק בנקל להקטין את נזקו ונוכח מצבת הנכסים שהייתה באותה עת בחברה. וככל שלאחר הודעתו של המבקש 3 פיגרה החברה , והבנק לא פעל לפרוע מיידית את חובותיה הרי שפעל בחוסר תו"ל והפר את חובתו כנאמן כלפי הערבים ובהכרח היה רשלן כלפיו, שכן לו היה פועל באופן זה, החוב לא היה נוצר. לטענתו לא קיבל הודעה בדבר אי פרעונה של ההלוואה. כן נטען לחוסר במסמכים שנדרשו .
המבקש 3 טוען כי ביום 20.5.10 סיים את עבודתו בחברה, זאת לאחר שפוטר ע"י דירקטוריון החברה ביום 19.4.11 ופנה לתובע בהודעה בכתב, במסירה אישית, במסגרתה ביקש להסיר את ערבותו האישית, נטען כי במהלך חודש אפריל 2010 פנה לעדי ,פקידה בבנק והודיע לה בע"פ על ביטול הערבות. לטענתו , לאור ההודעה ואשר ניתנה עוד בטרם נוצר חוב כלפי הבנק , פנה הבנק למר רובי רוקח, אשר נמנה אותה עת על מנהלי החברה, שידאג להמרת ערבותו בערבות אחרת מטעם החברה, ואין לו כל מידע מה עלה בגורל הפניה.
עוד נטען כי לאור התנהלות החברה , הגיש נגדה המבקש 3 תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בגין הפרת זכויותיו ובגין הפיטורים. לטענתו, בהתאם לחוק הערבות ולאור הודעתו לבנק בדבר הסרת ערבותו, וכאשר ביום ההודעה חשבון העו"ש היה ביתרת זכות, ולא היה כל פיגור בפירעון ההלוואה, אינו חייב דבר לבנק.
עוד נטען כי הבנק פעל בחוסר תו"ל ובחוסר זהירות וכאשר עם פיגור בתשלומי ההלוואה יכול היה הבנק בנקל להקטין את נזקו ונוכח מצבת הנכסים שהייתה באותה עת בחברה. לטענתו לא קיבל מידע על הפיגור בתשלומים ועל שיעורי הריבית החריגה בה תצטרך לשאת החברה.
עוד נטען לחוסר במסמכים שנדרשו.
הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).
בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן ( ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו).
הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]
לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן המותנית בהפקדת ערובה.
המבקשים טוענים כי אינם חייבים דבר לתובע וזאת לאור עזיבתם , והעברת מניותיהם ליתר בעלי המניות בחברה וכי הודיעו על העניין לנציגי הבנק ואף שלחו הודעה בעניין, כן לטענתם,הודיעו למשיבה על ביטול ערבותם להתחייבויות החברה, וככל שידוע להם, הבנק אף פנה לחברה לבקש ערבות אחרת במקום אך לא יודעים מה עלה בגורל הפניה . לכתב התביעה צורפו ההסכמים לפיהם מחויבים המבקשים 2-3 בגין ערבותם, לא ידוע בשלב זה, ומהחומר שצורף לכתב התביעה, מאימתי נוצר החוב? וממתי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה? וכאשר קיימת הטענה כי בעת עזיבתם את החברה וההודעה למשיב על כך, היתרה בעו"ש הייתה בזכות והחברה עמדה בפירעון תשלומי ההלוואה . הנתבע 3 בחקירתו ציין כי לחברה היה פיקדון בסך 170,000 ₪, שמקורו בהלוואה שנלקחה במסגרת קרן תבור -הלוואה בערבות מדינה, ויש לברר מדוע הבנק לא חילט את הערבויות שהיו לו, ככל שהיו לו , וכאשר עולה מהחקירה כי הבנקים האחרים הגיעו להסדר עם החברה.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש 2 הסתמך על בעלי הזכויות בחברה שיחליפו את הערבויות, מה שלא נעשה בפועל, וכן המבקש 3 , ששלח הודעה באמצעות עו"ד, אך לא דאג להסרת ערבותו בפועל,ומנגד עומדים ההסכמים וכתב הערבות עליהם חתומים המבקשים, שלא נסתרו. השאלה אם מדובר במחלוקת בין המבקשים לבעלי המניות החדשים בחברה, ושאינה מעניין הבנק, או שבנסיבות עזיבת המבקשים את החברה הנערבת ושינוי הבעלות בה, לא פעל הבנק כנדרש וכמתחייב לביטול הערבות, מצדיקה מתן רשות להגן. יחד עם זאת,קישור הבנק למחלוקת האמורה עם תוצאה של ביטול גורף של הסכמי ערבות חתומים, ושאין להן תחליף או המשכיות, ו/או סילוק החובות הנערבים ,לאותו מועד, נראה דחוק .
האיזון הראוי בענין, ונוכח כללי השלב הדיוני, מחד, שיש לתת למבקשים רשות להגן על מנת שיוכלו להוכיח טענותיהם, יחד עם זאת, ונוכח היות הטענות דחוקות לטעמי, יש להתנות מתן הרשות בהפקדת ערובה, שאני קובע בנסיבות לסך 50,000 ₪, דהיינו על כל אחד מהמבקשים להפקיד במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד 25,000 ₪ בתוך 45 יום מקבלת המבקשים החלטתי, בהעדר הפקדת ערובה במועד, תדחה הבקשה ויפסקו הוצאות.
לת.פ בעוד 50 יום.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.