בנק אגוד סניף קרית אריה נ' אהוד עמית ואח'

החלטה

מבוא

מונחת בפני בקשתו של עו"ד מור נורדיה (להלן: "הנאמן") לצוות על פירוק השיתוף של אהוד עמית ושל רעייתו לשעבר, שולמית (עמית) שווקי (להלו: "החייב" ו"המשיבה", בהתאמה), בדירת מגורים ברח' נתן אלתרמן 18 בכפר סבא, הידועה כחלקה 222 בגוש 6438, תת חלקה 22 (להלן: "הנכס" או "הדירה"), בדרך של מכירתה לצד ג', בהתאם לסעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). אם ובמידה ובקשתו לפירוק השיתוף תתקבל, עותר הנאמן להקנות לו סמכויות שונות הקשורות במימוש הנכס.

החייב והמשיבה הינם הבעלים הרשומים של הנכס, בחלקים שווים. המשיבה מתגוררת בנכס מזה שלוש שנים עם שתי בנותיה הקטינות (ילידות השנים 2004 ו- 2005).

יצוין כי בעבר היה החייב הבעלים היחיד של הנכס, אותו קיבל מהוריו. אלא שעם הסתבכותו הכלכלית העביר החייב את מלוא הזכויות בנכס, ללא תמורה, לידי המשיבה. בתגובה הגיש בנק אגוד בע"מ, הנושה בחייב, תובענה לבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 1169/04) שנדונה בפני סגנית הנשיאה, ד"ר דרורה פלפל. בפסק הדין נקבע כי "הסכם יחסי הממון נגוע בזרעי תרמית" וכי 50% מהזכויות בנכס מוקנות לחייב. ערעור המשיבה לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה לאחר שלא הפקידה את העירבון הנדרש.

הנאמן הגיש בקשה זו לאחר שהציע למשיבה לרכוש את חלקו של החייב בנכס, אך זו לא השיבה לפנייתו. כאמור, מבקש הנאמן למכור את הנכס למרבה במחיר, כאשר מחצית התמורה תועבר למשיבה ומחציתה השנייה תשמש את הנאמן להסדרת חובות החייב.

עמדת החייב

החייב נתן הסכמתו לבקשה בכפוף לכך שבנותיו יזכו לדיור חלופי מתאים ושסכום מזונותיו לא יגדל.

עמדת המשיבה

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה בהיות הנכס מדור לקטינות על פי הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין החייב ב- 25.10.2006, ואשר קיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה טוענת המשיבה כי הבקשה לפירוק השיתוף נוגדת את הסכמת החייב במסגרת הסכם הגירושין, והוא מנוע מלבקשה. כפועל יוצא, אף הנאמן, אשר זכויות החייב מוקנות לו, מנוע מלהגיש את הבקשה.

כמו כן סבורה המשיבה כי עסקינן במהלך אשר מחד גיסא לא יועיל לקופת הנושים, ומאידך גיסא יפגע בה ובבנותיה הקטינות פגיעה אנושה. המשיבה מציינת, בהקשר זה, כי מצבה הכלכלי בכי רע, כי מזה תקופה החייב אינו משלם את מזונות הילדות (ועל כך הגישה המשיבה בקשה נפרדת בתיק זה), ולמעשה, אם תיאלץ לפנות את הדירה היא תתקשה לשלם דמי שכירות עבור דיור חלופי.

לחילופין טוענת המשיבה, כי במידה ותתקבל בקשת הנאמן, הרי שיש למכור את הדירה כתפוסה, וזאת על-פי הוראות סעיף 33(ד) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). לדידה, בעלותה הרשומה במחצית מהנכס, החזקתה בו באופן ייחודי, והעובדה כי הוא משמש מדור לקטינות, די בהן כדי להכיר בה כדיירת מוגנת. מוסיפה המשיבה וטוענת כי סעיף 40א לחוק המקרקעין, העוסק בפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג, אינו חלק בענייננו היות שהמשיבה והחייב אינם בני זוג מזה מספר שנים.

לחילופי חילופין טוענת המשיבה כי אם תתקבל בקשת הנאמן, זכאיות היא ובנותיה לדיור חלוף, כאמור בסעיפים 40א לחוק המקרקעין ו- 86א לפקודת פשיטת הרגל.

עמדת הנאמן

הנאמן מפנה את בית המשפט לסעיף 21 ב' להסכם הגירושין, הצופה למעשה את האפשרות של מכירת הדירה ואף קובע את הסדר התשלומים בו ינקטו בני הזוג על מנת להבטיח למשיבה דיור חלופי. סעיף, זה, טוען הנאמן, די בו כדי למוטט את טענתה הראשונה ועיקרית של המשיבה לפיה מכירת הדירה מנוגדת להסכמת הצדדים במסגרת הסכם הגירושין. וזו לשון הסעיף:

"עם מכירת הדירה ויציאת האישה למגורים בשכירות בדירה אחרת עם הקטינות ישלם הבעל לכיסוי מדורן של הקטינות סך של 568 ₪ (20% מתוך חישוב של שכירות בגובה 650$) וזאת עד הגיען לגיל 18 וכל עוד הינן מתגוררות עם האם".

אשר לטענת החייבת להיותה דיירת מוגנת, מבהיר הנאמן כי פירוק השיתוף המבוקש על ידו, כמי שנכנס בנעלי החייב, מתבסס על סעיף 40 לחוק המקרקעין. הנאמן מפנה לסעיף 40א לחוק המקרקעין, הקובע כי לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר אין תחולה במקרה של פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג שנעשה לפי סעיף 40 הנ"ל, ובלבד שהובטח דיור חלופי מתאים לבן הזוג וילדיו הגרים עמו בדירה.

עוד מוסיף הנאמן כי חרף הגירושין של בני הזוג, סעיף 40א חל עליהם. הוא טוען כי הוראות פירוק השיתוף בדירת בני זוג מוחלות פעמים רבות דווקא כאשר בני הזוג חדלים מלחיות חיים משותפים. מטרת הסעיף, לדידו, ברורה. מחד גיסא לאפשר מכירת הנכס וקבלת תמורתו, ומאידך גיסא לשמור על קורת הגג של בן הזוג וילדיו המתגוררים בדירה.

הנאמן מציג חוו"ד של שמאי מיום 21.6.2007, לפיה שווי הנכס הוא 270,000 דולר. הוא מוסיף כי לאור התמורות בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות ניתן להניח כי שווי הנכס אף האמיר. בנסיבות אלה חלקה של המשיבה בתמורה צפוי להיות 500,000 ₪ לפחות. סכום זה מספיק לתשלומי שכ"ד למשך מספר שנים לפחות, ולפיכך, לעמדת הנאמן, די בהעברתו לידי המשיבה בכדי לעמוד בדרישת החוק בדבר דיור חלופי מתאים כאמור בסעיף 40א לחוק המקרקעין.

עמדת כונס הנכסים הרשמי