בני וצביקה בע"מ נ' עדירן פיורה נדל"ן ובינוי בע"מ ואח'

פסק דין

1.פסק דיני זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד 1984 וזאת בהתאם להסכמת הצדדים מיום 22/12/09.

טענות הצדדים:

2.התובעת, חברה העוסקת בעבודות הריסה ומחזור, הגישה כתב תביעה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן : "הנתבעת") וכנגד עו"ד יצחק רז. בכתב תביעתה טענה התובעת, כי ביום 1/2/09 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם להריסה וגריסה של בניין באתר בנהריה (נספח ב' לכתב התביעה). לטענת התובעת, קדמה לתחימת ההסכם הצעת מחיר (נספח א' לכתב התביעה) ששלחה התובעת אל הנתבעת ולפיה היה ברור, כי מלבד החומר הגרוס שיועבר אל הנתבעת, כל יתר תוצרי ההריסה יועברו לבעלות התובעת (סעיף 5 ו- 6 לכתב התביעה).

3.עוד טענה התובעת, כי בהתאם לסעיף 5 להסכם, הוסכם בין הצדדים כי עם חתימת ההסכם תפקיד הנתבעת שיק בסך התמורה החוזית המוסכמת בידי עו"ד יצחק רז אשר יועבר לידי התובעת עם סיום העבודות. לטענת התובעת ברור היה, כי ההסכם מקנה לתובעת זכות קבלת תוצרי ההריסה, לרבות הברזל. לטענת התובעת, הפרה הנתבעת את ההסכם בין הצדדים כאשר מנעה מן התובעת להוציא את הברזל וכאשר הנתבעת היא שהוציאה את הברזל מן האתר כשהיא מלווה במשטרת ישראל (ראו הנטען בסעיפים 6 ו- 7 לכתב התביעה). לטענת התובעת, אף שהשלימה את העבודות ביום 22/2/09 ומסרה את האתר לידי הנתבעת, וע"י כך מילאה התובעת את חלקה בהסכם ועל הנאמן, עו"ד רז, היה להעביר את סכום השיק לידי התובעת ביטלה הנתבעת את השיק בטענה שקמה לה זכות קיזוז סכומים בגין נזקים שנגרמו לה, כביכול. עפ"י נספח ט' לכתב התביעה (מכתב הנתבעת מיום 22/2/09) ביקשה הנתבעת לקזז מסכום השיק את הסך 25,243 ₪ , המורכב מסך 19,968 ₪ בתוספת מע"מ בגין איחור של 6 ימי עבודה במסירת העבודה על ידי התובעת וכן סך 2,975 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכירת שירותי אבטחה לצורך הוצאת הברזל מן האתר וכן נזק ישיר על סך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת כפרה בסכומים הנ"ל וטענה, כי מגיע לה מלוא הסכום האמור בהסכם, קרי 110,000 ₪ ומע"מ (היינו סך 127,020 ש"ח) וכן את עלות הברזל שנגזל ממנה. סך כל סכום תביעתה של התובעת עמד על סך 167,000 ₪.

4.מאידך- טענה הנתבעת, כי ההסכם הוא אשר מסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים (סעיף 7 לכתב ההגנה); וכי לתובעת על פי הוראות ההסכם לא היה כל זכות בברזל (סעיף 8 לכתב ההגנה); כן טענה הנתבעת, כי בשל התנהגותה הבריונית של התובעת, נאלצה הנתבעת להזמין משטרה ואף לשכור שירותי אבטחה וזאת כדי למנוע מן התובעת לגזול את הברזל (סעיף 12 לכתב התביעה). הנתבעת טענה, כי היא ביקשה לקזז את הנזק שנגרם לה והתובעת היא שסירבה לקבל את שיק הכולל סכום לאחר קיזוז הסכומים בגין נזקי הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה, כי היא מבקשת לקזז את הסכום האמור בנספח ט' לכתב התביעה המגיע כדי סך 29,156 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף לסכום הנ"ל ביקשה הנתבעת לקזז סכומים שלא הוזכרו בנספח ט' לכתב התביעה הנ"ל: סך 14,500 ₪ בגין ירידת מחיר הברזל לאחר ביצוע ההריסות, שכן התובעת היא שעיכבה מכירת הברזל בשל התנהגותה וכתוצאה מכך נמכר הברזל בסך 17,000 ₪ במקום 31,900 ₪. כן ביקשה הנתבעת לקזז סך 14,000 ₪ בגין הוצאות ניהול משפט זה (ראו סעיף 38 לכתב ההגנה). לסיכום- בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי היא מבקשת לקזז מן הסכומים המגיעים לתובעת את הסך 69,394 ₪ והיא מוכנה לשלם את הסך 58,106 ₪ (כולל מע"מ).

5.ראוי לציין, כי התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נמחקה, בהסכמת הצדדים, בפסק דין מיום 4/8/2009. כמו- כן ביום 4/8/09 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת המחייב אותה לשלם סך 58,100 ₪ כולל מע"מ, סכום שבו הודתה הנתבעת.

6.בישיבת יום 22/12/09 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק בסכסוך על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט. הצדדים הודיעו, כי התובעת תעמיד את תביעתה על סך 110,000 ₪ בתוספת מע"מ (ולפיכך- ויתרה התובעת על תביעתה בגין הברזל). מן הסכום הנ"ל יקוזז הסכום ששולם בהתאם לפסק הדין החלקי (58,100 ₪ כולל מע"מ). משמע- תביעת התובעת תעמוד על סך 127,050 ₪ (ראו נספח ה לכתב התביעה) בקיזוז סך 58,100 ובסך הכל 68,950 ₪. הוריתי, כי הצדדים יגישו סיכומים קצרים וסיכומים אלה הוגשו.

7.עלי להכריע, איפוא, בסכום שיש הצדקה לקזזו מסכום התביעה, באשר אין מחלוקת, כי התובעת ביצעה את העבודה, וכי מגיע לה התמורה המוסכמת, בסך 110,000 ₪ בתוספת מע"מ. המחלוקת נותרה, איפוא, בגובה הסכומים שיש הצדקה לקזזם מסכום התביעה, כפי שהצדדים הסכימו להעמידו; וכן בטענות הנתבעת להפרת ההסכם מצד הנתבעת.

8.בבואו לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה לפי סעיף 79 אין בית המשפט מתעלם משיקולי הדין ואולם רשאי הוא, בנוסף לשיקולי הדין, לשקול אף שיקולי צדק. "פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת נשוא התביעה בין בעלי הדין באופן של "מחצה על מחצה" - פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין" (ראו: ע"א 1639/97 - אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה פד"י נ"ג(1),337) .

9.בין יתר השיקולים ששקלתי הם העובדה, כי הנתבעת היא שנושאת בנטל להוכיח את זכותה לקיזוז, את נזקיה ואף את גובהם והעובדה כי על הנתבעת להוכיח את מהות ההפרה ומהות הנזקים האמיתיים שנגרמו כתוצאה מאותה הפרה. לא אוכל להתעלם מכך, שהתובעת מבקשת לקזז סך 19,968 ₪ בתוספת מע"מ בגין פיצוי מוסכם בשל איחור בן ששה ימים במסירת האתר מקום שאפילו אניח כי העבודה החלה מייד לאחר חתימת ההסכם, ביום 2/2/09, הרי לא חל כל עיכוב במסירת העבודה, בשים לב שלתובעת עמדו 14 ימי עבודה ולא 14 ימים ובכל מקרה עיכוב במספר ימים אינו מצדיק קיזוז סכום העולה על 20,000 ש"ח. כמו כן, לא אתעלם מן העובדה, כי התובעת מבקשת לקזז סך 14,000 ₪ בגין הוצאות משפט בגין הליך זה, אף שטרם נפסקו. הנתבעת טוענת, בסיכומיה, כי אילו המשפט היה מתנהל עד תומו, היתה מצליחה להוכיח את ההפסד שנגרם לה עקב ירידת מחירי הברזל ואף טענתה זו של הנתבעת לקחתי בחשבון. בנוסף- אינני מתעלם מן העובדה, כי המחלוקת בין הצדדים החלה בשל דרישת הנתבעת ליטול לידיה את הברזל, מקום שדרישה זו אינה מעוגנת בהסכם.

10.לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנ"ל ושקלתי טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומיהם, אני פוסק, כי הנתבעת תשלם לתובעת את סך 60,000 ש"ח ₪ בתוספת שכ"ט בסך 5,000 ₪ ומע"מ בגינו. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז טבת תש"ע, 13 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.