פסק דין
לפניי תביעה, במסגרתה עתר מר בן שימול שמעון (להלן- התובע) כי מר אביכזר ראובן (להלן- הנתבע) ישלם לו סך של 25,500 ₪, עבור תשמישי קדושה שסיפק לו בשנת 2004.
לטענת התובע, הנתבע הזמין ממנו תשמישי קדושה, בשלוש הזדמנויות שונות, והתחייב לשלם תמורתם בשיקים עד ליום 4.5.04, אך למרות הבטחותיו, לא שילם עבורם.
וכך לטענתו, ביום 1.4.04 הזמין ממנו הנתבע 200 מזוזות בעלות של 10,600 ₪, ביום 13.4.04 הזמין 20 פרשיות תפילין בעלות של 8,900 ₪ וביום 18.4.04 הזמין 100 בתי תפילין בעלות של 6,000 ₪.
לטענת הנתבע, הוא ביצע בעבר עסקאות עם התובע, ובכל פעם שילם לו בשיקים דחויים מיד עם קבלת הסחורה.
לטענתו, חלק מהשיקים חזרו או בוטלו על ידו עקב הפרת התחייבויות התובע, התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל, ובעקבות הליכים אלו, כל החובות שולמו והתיקים שנפתחו נגדו, נסגרו.
לטענתו, התובע ניסה לסחוט ממנו סכומים נוספים כ"פיצוי" על חזרת השיקים, ואיים כי ימצא דרכים לגבות ממנו את הכסף.
במעמד הדיון שהתקיים לפניי, טען התובע לראשונה, כי במהלך הקשרים העסקיים ביניהם, הוא סיפק לנתבע סחורה בסכום של 58,617 ₪, כאשר חלק מהסכום הנתבע שילם בשיקים, וחלק לא שילם כלל, כשלטענתו "לא רשמנו הסכם, עבדנו על הסכם אמון, אני רושם אצלי והוא אצלו...".
לטענתו, בשלב מסויים, נפגש ביחד עם חבר נוסף עם הנתבע, וסוכם שהנתבע ישלם סך של 27,117 ₪ עבור השיקים שחזרו, ועבור היתרה בסך 25,500 ₪ יתן לו הנתבע בתים של תפילין.
לטענתו, מאחר והנתבע לא שילם, הוא הגיש את השיקים ללשכת ההוצאה לפועל, ולאחר העלאת טענת "פרעתי", וניהול דיון בפני רשמת ההוצאה לפועל, בסופו של דבר שילם הנתבע את מלוא שווי השיקים.
בעדותו, עמד התובע על כך, שהסכומים נשוא התביעה, הם הסכומים שלא הצליח לגבות מהנתבע.
לשאלת בית המשפט, כיצד סיפק לנתבע סחורה בלי לקחת ממנו שיקים ובלי להחתים אותו על מסמך כלשהו, השיב התובע כי הוא נוהג לעבוד עם לקוחותיו על בסיס אמון, וכי "הוא בא אליי באותו היום הביתה ואמר לי אין לי שיקים אני יביא לך אחרי זה וסמכתי עליו".
הנתבע חזר על טענותיו, וטען כי העסקה בינו לבין התובע הסתכמה בסך של כ- 27,000 ₪, וכי לאחר שעסקו קרס מבחינה כלכלית, הוא שילם את מלוא החוב לתובע במסגרת הליך ההוצאה לפועל.
לטענתו, טענת התובע כי סוכם ביניהם שישלם את יתרת החוב בבתים של תפילין, אינה הגיונית, וכלשונו "אני הייתי קונה ממנו בתים איך אני ישלם לו בבתים?"
יצויין, כי בדיון שהתקיים לפניי, העיד חברו של התובע, מר מיכאל אלול, וטען כי לפני כ-4 שנים נסע עם התובע לבית הנתבע, שם סוכם כי הנתבע ישלם חלק מהחוב בבתים של תפילין, וכי "הוא רשם שהוא חייב חוץ מהסכום הזה הוא רשם סכום של 25,000 ₪ או 26,000 ₪, הוא עשה חשבון והוא רשם את החוב שנשאר... ראובן רשם".
לשאלת בית המשפט, אמר העד כי הנתבע רשם את השיקים.
עוד יצויין, כי הנתבע טען בתגובה, כי אינו זוכר שמר אלול היה בביתו.
הצדדים הגישו לעיוני 11 שיקים שמסר הנתבע לתובע ומועדי פרעונם בין החודשים יוני-אוגוסט 2004, בסכום כולל של 27,117 ₪.
כמו כן, הוגש לעיוני פרוטוקול הדיון בבש"א 1299/05, שהתקיים ביום 6.12.05 בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) ענת אלפסי, דיון שעניינו התנגדות לביצוע שטר שהגישה אשת הנתבע לגבי שניים מהשיקים שלה, ולפי החלטת הרשמת, התנגדותה נדחתה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ועל כן, דין התביעה להידחות.