בן שטרית ואח' נ' מאי ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין (להלן: "הבקשה"), אשר הגיש הנתבע , ביחס לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 13.12.2011 (להלן: "פסק הדין") . התובעים הגישו את תגובתם לבקשה (להלן:"התגובה").

עסקינן בפסק דין אשר ניתן בהעדר הגשת כתב הגנה במועד,לאחר שכתב התביעה נמסר לידי הנתבע כדין, ומכאן נגזר כי ביטול פסק הדין המבוקש הינו בתוקף שיקול דעת של בית המשפט . במקרה כזה, ההלכה הינה ברורה ובחזקת מן המפורסמות, ולפיה על מבקש הביטול להוכיח שני יסודות מצטברים : האחת, סיבה טובה למחדלו . השניה, סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין .

(ראה: א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה רביעית מעודכנת, 265, 271 ; י. זוסמן , "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 735 עד 738).

באשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכוי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (ואפילו יזכה בבקשה) אלא אם הוכחה התנהגות רשלנית העולה לכדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וגילוי יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין (ראה: ע"א 68/625 מפעל הבנייה נ. החברה הדרומית, פד"י כ"ג (2) 721.

לטענת הנתבע הוא לא קיבל לידו את כתבי בי- הדין ואת ההזמנה לדין כנדרש ע"פ תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1985. לטענתו כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו במקום עבודתו רק ביום 23.11.2011. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לעניין זה. מעיון בבבקשת התובעים למתן פסק דין בהעדר ובתגובתם לבקשת התובע לביטול פסק הדין עולה כי כתב התביעה נשלח אל הנתבע 1 באמצעות דואר שליחים אולם הוחזר בציון "לא נדרש", זאת לאחר שנעשו שני ניסיונות של שליח הדואר למסור את כתב התביעה לידי הנתבע 1 בביתו. בשל כך, ביום 23.10.2011 נעשה ניסיון נוסף להמצאת כתב התביעה לידי הנתבע 1 באמצעות שליח. בהתאם לתצהיר המוסר, משלא אותר הנתבע 1 בדירת מגוריו, הומצא כתב התביעה למקום עסקו של הנתבע 1, סופר מרקט "מאי מרקט". שם באמצעות עובדת הסופר מרקט, אותר הנתבע 1, ובשיחה טלפונית עמו אישר הנתבע 1 כי כתב התביעה יימסר לידי אותה העובדת.הדברים מצאו את ביטוים בתצהיר מבצע המסירה. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה הוא הסיק מהחלטת בית המשפט מיום 6.12.2011 כי המועד להגשת כתב גנה מטעמו מוארך עד ליום 14.12.2011, שכן החלטה ניתנה לבקשתם של הנתבעים 2-3 והתייחסה אליהם בלבד.

בנסיבות אלו, טענת הנתבע באשר לאי המצאה כדין של כתב התביעה נדחית.

יחד עם זאת , נקבע כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית.

לטענת הנתבע קיימת לו הגנה טובה כנגד התביעה. לטענתו הוא פינה את המושכר עוד ביום 31.12.2008. לטענתו ממועד עזיבתו את המושכר אין לו כל קשר למושכר או לאלו המחזיקים /או מתגוררים בו. לטענתו עוד ביום 2.6.03 הוא הודיע לב"כ התובעים כי הוא מבקש לעזוב את המושכר ולסיים את החוזה. לטענתו התובעים מבקשים להתעשר שלא כדין על חשבונו.

טענות אלו, גם אם נטענו בעלמא וללא כל תימוכין, הנן סבירות וראויות להישמע בפני.

לשם הוכחת קיומם של סיכויי ההצלחה של המבקש כנגד התביעה, די להראות כי הנתונים ו/או הטענות ו/או ההוכחות שיש בידו, מגלים על פניהם, הגנה. אין המבקש מחויב להוכיח הגנה מעבר לכלל ספק וסביר, אם כי די בהוכחה לכאורה.

לאור כל האמור לעיל, הנני סבורה כי יש מקום לבטל את פסק הדין ולתת לנתבע את יומו בבית המשפט ולאפשר לו להעלות את טענותיו ולהביא ראיותיו כנגד התביעה. אין לנעול את שערי בית המשפט בפני צד שיש לו טענה עניינית, לגופו של עניין, גם אם אותו צד "חטא" בסדר הדין שכן על "חטאו" אפשר לכפר בפסיקת הוצאות. יש לזכור שהמטרה העיקרית של בית המשפט היא לדון לגופו של עניין ולהכריע במחלוקת עובדתית.

יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, לאור העובדה שלא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי הנתבע, האיזון הראוי בין הזכויות של הצדדים מחייב לבטל את פסק הדין תוך חיוב בהוצאות.

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי פסק הדין יבוטל אם יפקיד הנתבע הוצאות התובעים בסך של 2,000 ₪, וזאת עד ליום 15.1.2012. היה ולא ישולמו ההוצאות עד למועד אשר נקצב, יוותר פסק הדין אשר ניתן במסגרתו של תיק זה, על כנו. היה וישולמו ההוצאות עד למועד האמור, יודיע על כך ב"כ הנתבע לבית המשפט, ותינתנה הוראותי בדבר המשך ניהול הדיון בתביעה .

לתזכורת פנימית ליום 16.1.2012.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ב, 25 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.