בן שושן ואח' נ' פרידמן ואח'

פסק דין חלקי

1.בפני תביעה כספית בסכום של 90,246 ₪ - מחצית מהוצאות הבניה שהוציאו התובעים, לטענתם, לצורך בניית תוספת לדירתם.

תקרת התוספת (להלן: "הגג"), מהווה רצפה למרפסת בה עשו הנתבע ואשתו שימוש(למען הנוחות ואף שהתביעה הוגשה רק כנגד הנתבע, אולם, גם אשתו העידה והשימוש בגג הוא של שניהם, יכונו בני הזוג: "הנתבעים"). יצוין כי עד לסיום בירור התביעה, מכרו הנתבעים את דירתם.

לטענת התובעים, הנתבע התחייב לשלם לתובעים מחצית מעלות העבודות. הערכת עלות העבודות נטענה על פי חוות דעת שצרפו התובעים. בנוסף נטען כי היות והנתבעים עשו שימוש בגג התוספת, הרי גם בשל כך, עליהם להשתתף בהוצאות בנייתה.

להוכחת טענתם בדבר הסכמת הנתבעים לשאת בהוצאות הבנייה, הפנו התובעים לכך שהנתבעים הזמינו עוד ב- 5/02 תכניות לתוספת בניה לביתם על גג התוספת ,כאשר המעבר בין המדרכה לגג התוספת תוכנן כך שיהיה באמצעות רמפה.

לטענת התובעים, הנתבעים נטלו חלק פעיל במהלכים שקדמו לבניית התוספת ורק כשהגיע הזמן להשתתף בהוצאות החלו להעלות טענות כנגד התובעים ואף הגישו תביעה לצו מניעה למניעת המשך העבודות.

עוד הבהירו התובעים כי במסגרת תביעה קודמת, הגיעו הצדדים להסכמה, כי לאור מצבה הרפואי של הנתבעת, יאפשרו התובעים לנתבעים לבנות רמפה המקשרת בין המדרכה לגג התוספת ולעבור בה, אולם הוסכם כי התובעים לא ייעשו בגג שימוש אחר. לטענת התובעים, הוסכם כי כל שימוש אחר, יהיה כרוך בהשתתפות הנתבעים בעלות הבניה. התובעים הפנו להחלטת ביהמ"ש מיום 5.4.09, במסגרתה התחייבו הנתבעים לסלק חפצים מהגג למעט מתקני כביסה ניידים.

לטענת התובעים, מאחר שהנתבעים לא סילקו את חפציהם מהגג, השתמשו וביצעו עבודות נוספות (מעבר לעבודות איטום עליהם הוסכם בהתאם להחלטה מיום 5.4.09) ואף נעלו את שער הכניסה לגג, עליהם להשתתף בעלויות בניית התוספת.

2.הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וטענו כי לא חפצו כלל בבניית התוספת, אלא התעניינו רק במציאת פתרון של בניית רמפה ו/או גשר, שיחבר את המדרכה עם דירתם, זאת בשל מגבלותיהם הרפואיות.

לטענת הנתבעים, התובעים ביצעו את תוספת הבניה, תוך חריגה מתכנית הבניה, כך שלא ניתן היה לבצע שיפועי ניקוז ותוך שבנו מדרגה נוספת. הנתבעים טענו כי הצהירו מספר פעמים, שאין להם כל צורך בתוספת ובלבד שתובטח גישה הולמת לדירתם.

הנתבעים טענו כי הפניה לאדריכל לבניית התוספת נעשה על ידי התובעים. פנייתם הראשונה של התובעים לקבלת היתר, נדחתה ורק לאחר שהנתבעים המציאו מסמכים רפואיים והאדריכל שילב את הרמפה (אשר הצורך בה עלה מאותם מסמכים רפואיים) ולאור מכתבו של הנתבע, קיבלו התובעים את ההיתר לבניית התוספת.

הנתבעים טענו, כי היו אמורים להשתתף בעלות בניית הרמפה והמדרגות בלבד. אולם מאחר שהתובעים סירבו לכך שהקבלן שבנה את התוספת יבנה גם את הרמפה והמדרגות, פעלו הנתבעים לכך שיוצא כנגד התובעים צו הפסקה מנהלי להמשך ביצוע העבודות. הנתבעים טענו כי צו ההפסקה בוטל רק לאחר שהתובעים התחייבו לבנות את הגישה בהתאם לתוכניות. מאחר שלא עמדו גם בהבטחתם זו, פנו הנתבעים לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני, אשר בעקבותיה הותר להם לבנות את הרמפה והמדרגות וזאת עשו על חשבונם.

הנתבעים טענו, כי לא ניתנה כל החלטה על פיה ככל שיעשו שימוש בגג התוספת יחויבו בהוצאות בנייתה של התוספת. הנתבעים הוסיפו ווהפנו לכך שהשתתפו במחצית מעלות אחזקת הגג – מחצית מעלות הזיפות והאיטום שבוצע בגג.

לטענת הנתבעים, שער הכניסה אינו נעול באופן קבוע, אלא מהווה אמצעי ביטחון בשל כניסת אנשים זרים, גנבים ומעשני סמים לגג התוספת.

הנתבעים הפנו לכך שהתובעים לא הגישו חשבוניות, או קבלות המעידות על הוצאות בניית התוספת וטענו כי אף השיהוי בהגשת התביעה, יש בו כדי להצביע על חוסר תום ליבם של התובעים. הנתבעים הכחישו את חוות הדעת שצרפו התובעים וטענו כי המדובר בסכומים מוגזמים ומנופחים.

3.מטעם התובעים העידו: התובעים, מר אלרום שרגא- נותן חוות הדעת מטעם התובעים לעניין עלות הבניה (להלן: "מומחה התובעים") וכן האדריכל מר עוידאת אשר תכנן את התוספת (להלן: "האדריכל").

מטעם הנתבעים העידו – הנתבעים, המהנדס בריק ג'מיל-נותן חוות הדעת מטעם הנתבעים (להלן: "מומחה הנתבעים"), קבלן איטום וזיפות מר נעמנה, השכנה גב' סגל וכן מר דעבוס פאדי.

דיון

4.בראשית הדברים אציין, כי הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בטענה לנזקים וירידת ערך שנגרמה, לטענתם, לדירתם בגין בניית התוספת וכן בגין הוצאות שנאלצו להוציא לבניית הרמפה והמדרגות.

בהתאם להסכמת הצדדים ביום 7.10.10, הוסכם כי תוכרע תחילה השאלה האם הנתבעים עושים שימוש בגג והאם התובעים זכאים להשתתפות בעלות בניית התוספת בגין שימוש זה. מאחר שמדובר היה בשאלה עובדתית ומשפטית מוגדרת ומצומצמת, בעוד שבתביעה שכנגד הועלתה שאלה שבמומחיות (ירידת ערך) וצורך בחוות הדעת, הופרד הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד. אולם, בדיון מיום 20.1.11 הבהירו התובעים כי הם עומדים על הטענה להסכמה חוזית להשתתף בהוצאות הבניה. למרות זאת, לא אוחד הדיון בתביעות ובהתאם להסכמת הצדדים נידונה תביעת התובעים תחילה. פסק דין חלקי זה מתייחס לפיכך, לתביעת התובעים בלבד.