החלטה
לפניי מונחת בקשה לקבוע כי הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") אינה משמשת ככתובת למסירת כתבי בי-דין עבור הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").
המדובר בתביעת זכויות יוצרים שהוגשה כנגד הנתבעת והמבקשת על ידי המשיבה. הנתבעת הינה חברה צרפתית שמקום מושבה בצרפת ואילו המבקשת הינה הזכיינית הבלעדית בישראל של הנתבעת.
טענות הצדדים
לטענת המבקשת, הינה הזכיינית הבלעדית בישראל למכירת המוצרים המיוצרים על ידי הנתבעת, אך אינה נציגת הנתבעת בארץ או מנהלת את עסקיה ואין לה כל סמכות או רשות לשמש ככתובת לקבלת כתבי בי-דין של הנתבעת בישראל. על כן, לא ניתן לראות בהמצאת כתב התביעה למבקשת משום המצאה כדין לנתבעת, ועל המשיבה לבצע מסירה מחוץ לתחום.
לטענת המשיבה, המבקשת מוכרת את מוצריה של הנתבעת בארץ באופן בלעדי, שמה הינו כשמה של הנתבעת והלוגו המופיע באתר האינטרנט שלה זהה ללוגו של הנתבעת. כמו כן, הנתבעת מצויה בשיתוף פעולה עם המבקשת, צוותי ההדרכה שלה מגיעים במיוחד לארץ להדריך שיטות טיפול ייחודיות משלהן והמבקשת אף מארגנת לימודי קוסמטיקה אצל הנתבעת בצרפת. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי ניתן לראות שיש בין המבקשת לנתבעת שיתוף פעולה עסקי מלא, כזה שיש בידה של המבקשת להביא לידי הנתבעת, כפי שכבר הביאה בעבר, את קיומו של ההליך דנן. לבקשת המשיבה, במידה ולא תתאפשר החלטה על סמך הטענות שהוצגו לעיל, יש לקיים דיון במעמד הצדדים, בו תוכל לחקור את המבקשת על תצהירה. לחילופין, יש לאפשר למשיבה לבצע תחליף המצאה.
משיבה המבקשת וטוענת, כי הינה זכיינית בלעדית בישראל גם של מותג קוסמטי נוסף, אשר בבסיסו הינו מותג מתחרה בזו של הנתבעת, ואף מצויה בשלבים סופיים לקראת קבלת זיכיון נוסף בחברה אחרת, מכאן, שהמבקשת אינה "שלוחה" של הנתבעת, אלא זכיינית בלבד. כמו כן, שמן של הנתבעות דומה לצרכי שיווק בלבד והלוגו מאתר האינטרנט זהה, שכן המבקשת מפרסמת את הלוגו של מותג הנתבעת. מוסיפה המבקשת ומשיבה, כי צוות הדרכה של הנתבעת מגיע פעם בשנתיים לערך לצורך כנס מקצועי, וכן, שהמשיבה לא פנתה אליה כלל בעבר בעניין ההליך דנן. היחסים עם הנתבעת הינם בסיסיים במסגרת הזכיינות בלבד והנתבעת לא נתנה מעולם כל הרשאה למבקשת לקבל עבורה כתבי בי-דין ו/או לייצגה בהליכים משפטיים בישראל. כמו כן, אין לראות במבקשת כמורשה לניהול עסקי הנתבעת לצורך המצאת כתבי בי דין גם משום הצורך בתרגום כתבי בי הדין לשפה האנגלית.
דיון והכרעה
בענייננו, חלה תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת כדלקמן:
482(א)היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.
בהתאם להוראת התקנה, כאשר יש לנתבע, שהוא תושב חוץ או חברת חוץ, מורשה בישראל, ניתן לבצע המצאה לידי המורשה ללא צורך בצו המצאה אל מחוץ לתחום המדינה. על כן, השאלה שאותה נדרש לבדוק בעניין זה היא האם המבקשת היא אכן בגדר "מורשה" לצורך המצאת הכתב. שאלה זו הוכרעה בפסיקה לפיה נקבע כי המבחן הוא "מבחן אינטנסיביות הקשר", דהיינו, מורשה הוא מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. ככל שניתן יהיה לדלות מן העובדות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל עסקיו, כן תגבר הנטיה לראות בו מורשה (ראו: רע"א 39/89 general electric corp נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, מב (4) 762).
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי מעצם היותה של המבקשת הזכיינית הבלעדית לשיווק מוצרי הנתבעת עולה קשר הדוק בינה לבין הנתבעת, הכולל שימוש בלוגו ובשם של הנתבעת, וכן קשר מקצועי של מתן הדרכה בארץ ולימודים בצרפת. שיתוף הפעולה העסקי המלא שבין השתיים מלמד על אינטנסיביות בקשר שביניהן ברמה כזו אשר ניתן להניח כי המבקשת תעביר לידיעתה של הנתבעת את דבר ההליכים שננקטו כנגדה בארץ. על כן, בנסיבות אלו, ניתן לראות במבקשת כמורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמה של הנתבעת.
יחד עם זאת, מצאתי לקבל את טענת המבקשת לפיה אין להטיל עליה את עול תרגומם של כתבי בי- דין לשפה האנגלית, ועל כן, מן הדין כי המשיבה תמציא לידי המבקשת עותקים מספיקים של כתבי בי-דין המתורגמים לשפה האנגלית בכדי שהמבקשת תוכל להמציאם לידי הנתבעת בשפה הנדרשת לה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשת שלא לראות בה כמורשה למסירת כתבי בי-דין בעבור הנתבעת. אולם, מקבל את טענתה להמצאת כתבי בי-דין מתורגמים לשפה האנגלית בכדי להעבירם לנתבעת כדין.
בנסיבות אלו, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' סיון תשע"ג, 14 מאי 2013, בהעדר הצדדים.