בן עמי נ' נתי שרותי דרך וגרירה בע"מ

פסק דין

העניין שבפני, תובענה הנוגעת לנזקים הנטענים על ידי התובע, בגין מתן שירותי גרירה לכלי רכב שבבעלות התובע.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 16.5.2013 בשעה 20:30, התנגש התובע, בעת שהוא נוהג במכוניתו, התנגש התובע בעץ המצוי בצד הדרך, באופן בו המכונית לא הייתה יכולה להמשיך בנסיעה, והיה צורך לגרור את המכונית למוסך.

התובע, שהיה קשור עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי גרירה, הופנה על ידי סוכן הביטוח ליצור קשר עם הנתבעת, נשאל להיכן הוא מבקש כי המכונית תיגרר, והוא ביקש שהמכונית תועבר למוסך "צמרת" בחיפה.

התובע נשאר עוד זמן מה ליד המכונית, והמתין עד שיגיע מי ממכריו לאסוף אותו, והוא השאיר את המכונית נעולה עם המפתחות במקום אשר תואם. התובע מפרט, כי עזב את המכונית במקום התאונה, ובחלוף זמן קצר התקשר אליו נהג הגרר, שאל היכן המפתחות, והתובע הדריך אותו למקום הימצאם.

התובע מפרט כי חרף הבטחות הנתבעת, המכונית לא הגיעה למוסך אשר התובע ביקש כי תיגרר אליו, ובחלוף שלושה ימים, יום א' 19.5.2013 נמסרה לו הודעה מסוכנות הביטוח כי כלי הרכב לא יתוקן ואינו בר תיקון, וככל שברצונו ליטול את כלי העבודה שהושארו במכונית ומערכת ההנעה בגז אשר הייתה מותקנת במכונית, עליו להגיע למקום הימצאה.

התובע שם דרכו לכפר קאסם, לשם נגררה המכונית, ולדבריו, כאשר הגיע למכונית, היא הייתה מונחת בחצר פרוצה ולא מגודרת, ליד ביתו של נהג הגרר, ונתברר כי המכונית הייתה פרוצה, חלקים ממנה חסרים – לרבות חלקים ממחשב המכונית וחלקים ממערכת ההנעה בגז, כלי העבודה שהיו במכונית נגנבו, ובעודו עומד ליד המכונית הגיע בריצה נהג הגרר, דחף את טכנאי מערכת ההנעה בגז אשר הגיע יחד עם התובע, העמיס את המכונית על משאית הגרר ונסע עם המכונית.

בהתאם טוען התובע, כי על הנתבעת לפצותו בעלות כלי העבודה אשר נגנבו מהמכונית, בהיקף של 32,922 ₪, לפי הצעת מחיר אשר הוצגה (מכשירי בדיקה למדידה , גלאי נזילות, ברנר, מברגה, פטישון וכיו"ב).

הנתבעת טענה, כי ביום 17.5.2013 נתקבלה אצלה קריאה למתן שירותי גרירה בשעה 21:12 בערב, וכי נהג הגרר, קבלן משנה עצמאי העובד עמה, "גרר סהר" הגיע למקום בשעה 23:00, כאשר התובע אינו מצוי ליד המכונית, ונגרר לצורך אחסנתו.

מציינת הנתבעת, שלמחרת היום, 17.5.2013, הגיע למקום האחסנה שמאי מטעם חברת הביטוח, וקבע שהמכונית הינה במצב של "אובדן מוחלט"; משהוכרזה המכונית ככזאת, טוענת הנתבעת, לא חלה עליה החובה לגרור את המכונית באותו יום למוסך, אלא לפי שיקול דעתה, ובהתאם נגררה המכונית למוסך ביום 20.5.2013.

במענה לטענותיו של התובע ציינה הנתבעת כי המקום בו אוחסנה המכונית לא היה מקום פרוץ וללא השגחה, אלא מדובר במקום בו אוחסנו בעבר מכוניות אשר נגררו על ידי קבלן המשנה, ומבלי שהועלתה כל תלונה בהקשר זה בעבר, ומדובר אף במקום מוסדר עם שומר במקום. הנתבעת מציינת כי אם נעלמו חפצים מהמכונית, הרי שהדברים לא התרחשו בזמן האחסנה, וייתכן שנעלמו מן המכונית בזמן אשר חלף מאז נטש התובע את מכוניתו ועד שהגיע נהג הגרר. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הציג חשבונית רכישה אלא הצעת מחיר בלבד, ואין אסמכתא כי אותם כלים ומכשירים נגנבו ממכוניתו.

לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לדחות את התובענה.

ראשית ייאמר, כי כאשר התובע נטש את מכוניתו ובה לכאורה ציוד יקר ערך בשווי עשרות אלפי ₪, יחד עם מפתחות המכונית בצמוד למכונית, נוטל הוא על עצמו סיכון ניכר ביותר, ולא ניתן לומר כי תכולת המכונית נגנבה דווקא בעת האחסנה, ויכול ונגנבה במועד שלפני הגעת נהג הגרר.

שנית ייאמר, כי על התובע היה להוכיח כי נגרם לו הנזק אשר הוא טוען לו; ברי, כי ככל שהתובע היה נזקק לאותם כלי עבודה לצורך עבודתו השוטפת בעבודות חשמל, הרי שלא היה מציג, בחלוף שמונה חודשים מאז קרות הנזק הצעת מחיר בלבד; אם מדובר בכלי עבודה מהותיים, הנדרשים לעבודתו מדי יום, וכעת הם חסרים לו, שומה עליו כי היה רוכש ומציג חשבונית על רכישתם.

שלישית ייאמר, כי לא ראיתי את דברי התובע, באשר לכלי העבודה אשר נגנבו, כאמינים; התובע לא הציג את ההודעה על הביטוח המפנה לכך כי כלי העבודה אשר נותרו במכונית שוויים רב כל כך, ולא הציג אישור על הגשת תלונה למשטרה על גניבת אותם חפצים. הדברים משליכים בהכרח גם על שאלת אמינותו של התובע;

רביעית ייאמר, כי הצעת המחיר עליה מבוססת התובענה, נדמית כבעייתי. התובע הציג הצעת מחיר אשר כללה 10 פריטים, מתוכם 6 מכשירי מדידה/גלאים שגודלם כגודל כף יד, עלותם המצטברת כ- 20,000 ₪, ואולם הוא מותיר אותם במכונית עם המפתחות ללא השגחה? הרי לא מדובר בציוד רב, כבד או מסורבל, והותרת אותם רכיבים במכונית נראית כלא סבירה, ואפילו רשלנית. יתר על כן, עיון חטוף בהצעת המחיר מלמד כי שמונה מתוך 10 הפריטים בהצעת המחיר, נרשמו עם מספר קטלוגי 99999, משמע, הוספו באופן חופשי, ונדמה כי לא בכדי הדבר נעשה.

חמישית ייאמר, העובדה כי ברכב לכאורה מאוחסנים כלי מדידה יקרים בשווי העולה על 30,000 ₪ (כנטען), כאשר התובע לא פנה מיד למחרת היום להגיע ולאסוף את אותם פריטים, הגם שלכאורה הוא זקוק להם לעבודתו (משמע, הוא אמור לעבוד עמם ביום א' שלאחר קרות התאונה), מלמד על כך כי ככל הנראה באותו שלב הפריטים כאמור לא חסרו לו.

צירופם של כל אלה, מביא לתוצאה כי התובע לא הוכיח שאותם רכיבים נגנבו מן המכונית בעת אחסנתה, אם בכלל היו בה, אם זה שוויים ואם בכלל נגנבו.

יתר הנתונים אשר הוצגו בפני במסגרת התובענה, מלמדים בהחלט על התנהגות בעייתית, הן מטעם הנתבעת והן מטעם נהג הגרר, בכל הנוגע לאחסנת המכונית בחצר ביתו של נהג משאית הגרר, אולם בין מתן שירות אשר ניתן לראות אותו כלקוי מאוד (למרות דברי הנתבעת כי מדובר במקום אחסנה שמור, ניתן בנקל לראות מהתמונות אשר הוצגו בפני כי מדובר בחצר לא מגודרת, לא שמורה ולא מאובטחת, פרוצה בפני כל), לבין חוסר בכלי עבודה שלא הוכח שנגנבו ולא הורם הנטל בהקשר זה, אין דבר וחצי דבר.

יכול והייתה מועלית הטענה לגבי גניבת חלקים מהמכונית (הפגוש החסר, מחשב המנוע או חלקים ממערכת הגז) להבדיל מתכולה שקיומה לא הוכח ורכישה חלופית שלה לא הוצגה, שאז היה מקום להטיל אחריות על הנתבעת, כאחראית על המכונית מרגע הגרירה ואילך, ואולם משלא דרש התובע כל פיצוי באשר לנזקים אלו, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגינם (ואולי דווקא היעדר הדרישה בהקשרם מלמד גם על יתר התביעה).