בן עטר נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

החלטה

1. לפניי בקשת החייב להציע הסדר לנושיו על פי האמור בסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "הפקודה").

2.ביום 9.1.12 התקיים דיון בעקבות בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל. במסגרת הדיון הביא המנהל המיוחד בפני בית המשפט את התסקיר שערך, וכן פירט את העובדות האישיות הנוגעות לחייב, נסיבות ההסתבכות, היקף החובות וכדומה. במסגרת זו הצביע המנהל המיוחד על עובדות שונות שיש בהן כדי לפעול נגד הכרזתו של החייב כפושט רגל. יוער, כי מדובר בהליך שנפתח לבקשתו של נושה. בעת ההליך טען בא כוח הנושה, כי הוא מבקש לחקור החייב. לטענת הנושה, החייב מסתיר את הכנסותיו, מעלים נכסים וכן יצר את החובות שלא בתום לב. עמדת הכנ"ר באותו דיון הייתה כי הכרזת החייב כפושט רגל תביא תועלת לנושים, זאת לאור נכסים שיש בידו ונכסים נוספים שיתכן ויוכרו כנכסי החייב לאחר בדיקה בדבר הבעלים הרשומים. החייב טען, כי אין אמת בטענות שהועלו כנגדו. הוא טען כי אינו יכול לשלם את הסכום החודשי שנקבע בצו הכינוס עקב מצבו הכלכלי הגרוע וכן עקב נסיבות אחרות שהעלה בעת הדיון. במסגרת הדיון עלה גם, שהחייב העביר את חלקו בבית המגורים לאשתו, כאשר בא כוחו מסביר זאת בכך שגיסו של החייב הזרים לו כספים רבים כדי לעזור לו להתגבר על חובותיו, אולם הגיס רצה בטוחה כלשהי והעברת הבית מהווה מעין בטוחה. בסופו של הדיון, החליט בית המשפט כי אין מקום בשלב זה להכריז על החייב כפושט רגל, מאחר ואינו עומד בתנאי צו הכינוס וכי ספק בעיני בית המשפט כי תצמח בשלב זה תועלת לנושים מקיומו של ההליך. עוד קבע בית המשפט, כי עולה שהחייב העביר את זכויותיו בדירה לאשתו ללא תמורה וגם קיים משכון השנוי במחלוקת בסך של 400,000$ לנושה אחר. כמו כן קיימת מחלוקת לגבי נושה מסוים, אם הוא אכן נושה של החייב או שהוא חב כספים לחייב, כפי שטען החייב בבית המשפט. בית המשפט גם קבע, כי חלק מחובות החייב, כמו כספים ששילם עבור בנו, הם חובות משותפים לחייב ולאשתו. מאחר ובעת הדיון עלה כי רצונו של החייב להציע הסדר לנושיו, קבע בית המשפט כי על החייב לנקוט בהליך אחר, למשל הליך לפי סעיף 19א לפקודה. בית המשפט הורה לבא כוח החייב להודיע בתוך 21 יום לבית המשפט להיכן פניו מועדות. כמו כן קבע בית המשפט, כי אם החייב יבחר בהליך לפי סעיף 19א לפקודה, עליו להעמיד את דירתו למימוש.

3.בעקבות כך הגיש החייב ביום 5.2.12 הודעה כי הוא מבקש לעבור למסלול לפי סעיף 19א לפקודה וכי הוא מגיש הודעה זו על פי החלטת בית המשפט מיום 9.1.12. החייב ביקש כי יינתנו לו 30 יום על מנת שבא כוחו יכין בקשה מסודרת ומפורטת, בהתאם להוראות סעיף 19א לפקודה, בה יפרט את כל תביעות החוב של החייב ועמדתו לגבי תביעות חוב אלו, לרבות תביעת החוב של הנושה שהתייצב בבית המשפט בדיון הקודם, ולגביו העיר בית המשפט בהחלטתו כי קיים ספק לגבי תביעת חוב זו. החייב טען כי יציע הסדר מפורט וביקש כי בית המשפט יורה שלא יבוצע צו מעצר כנגד החייב ועיכוב ההליכים יעמוד בתוקפו.

4.בית המשפט קבע, כי לא יבוצע צו מאסר, אך מובהר כי לא קיים עיכוב הליכי הוצאה לפועל.

5.ביום 16.4.12 התייחס הכנ"ר לבקשת החייב. לדעת הכנ"ר, יש להורות על מחיקת הבקשה הנוכחית, היינו בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל. על החייב להגיש בקשה נפרדת לפי הוראות סעיף 19א לפקודה, ולכלול בה את כל רשימת הנושים ואת פירוט החובות, התייחסותו לכל חוב וההסדר המוצע על ידו.

6.ביום 16.5.12 הגיב החייב לתגובת הכנ"ר. לטענתו, אין מקום למחוק את ההליך הנוכחי והוא סבור כי החלטת בית המשפט מיום 9.1.12 התירה לו לשנות את הבקשה הנוכחית להכריז על החייב כפושט רגל ולהצעת הסדר לפי סעיף 19א לפקודה במסגרת תיק הפש"ר. הוא מסתמך על כך, שבית המשפט לא הורה לבטל את ההליך בעת שהגיש את בקשתו הקודמת לפעול על פי הוראות סעיף 19א לפקודה. כמו כן מצביע על כך, כי מחיקת ההליך ופתיחת בקשה חדשה רק תגרום לסרבול ההליך.

7.ביום 9.7.12 התקיים דיון בו חזרו הצדדים על טענותיהם. ב"כ הכנ"ר הבהירה, כי בקשה לפי סעיף 19א לפקודה היא הליך נפרד, שמהותו שונה לחלוטין מהליך בו מבקש החייב להכריז עליו פושט רגל. כמו כן אמרה, כי החייב אינו עומד בתנאי צו הכינוס ולחייב פיגור ניכר בהפקדת התשלומים החודשיים, וכי מאז ינואר 2012 חדל מלהגיש דוחות חודשיים.

8.ב"כ הנושה טען, כי החייב מנצל לרעה את ההליך בו הוא נתון, אינו פועל על פי החלטת בית המשפט מיום 9.1.12, וכי לחייב נכס שהוא וילה בגבעת זאב, הכוללת יחידה להשכרה, אותו הוא יכול לממש כדי להגיע להסדר עם נושיו.

9.גם המנהל המיוחד טען, כי החייב מנצל לרעה את הליכי הכינוס, הוא אינו מממש את הנכס המוערך בשווי של כ-3.5 מיליון ₪ ואינו משתף פעולה עם הכונס לצורך מכירת הנכס.

10.ב"כ החייב חזר על עמדתו, כי אין מקום למחוק את ההליך הנוכחי אלא ניתן לעבור ולדון בבקשה לפי סעיף 19א לפקודה.

11.אומר, כי מלבד המחלוקת הדיונית כביכול בנוגע למחיקת ההליך הנוכחי ופתיחת הליך אחר, הרי שטענות החייב נראות לי כהיתממות לשמה, שהרי החייב לא הגיש כלל עד היום בקשה לפי סעיף 19א לפקודה. בקשה כזו, אילו היתה מוגשת בתום לב ומתוך רצון להציע הצעה כלשהי לנושים, היה עליה לפרט את כל החובות וכן להציע הסדר לנושים, לרבות מכירת הבית כפי שהורה בית המשפט בעבר. לטעמי, החייב מנסה להתל בבית המשפט ובנושים, כאשר הוא מגיש בקשה אותה הוא מכתיר בכותרת כי היא בקשה לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, בקשה שכאמור אין בה כלום, ויחד עם זאת הוא ממשיך ליהנות מהגנת ההליך בו הוא נתון ולצד זה אינו מגיש דוחות ואינו עומד בתשלומים. מצב זה הוא בלתי נסבל ואין לאפשר לחייב להמשיך ולנהוג כך. לפיכך, דינו של ההליך להתבטל. ירצה החייב, יגיש בעתיד בקשה לפי סעיף 19א לפקודה.

12.למעלה מן הצורך אומר, כי אין לקבל את דעתו של החייב שפירש את החלטת בית המשפט מיום 9.1.12 כאילו ניתנה לו הרשות על ידי בית המשפט להגיש את הבקשה לפי סעיף 19א במסגרת ההליך הנוכחי. לא נאמר כך בהחלטת בית המשפט ולא נרמז כך. כל שנאמר הוא, כי על החייב לבחור להיכן פניו מועדות. יתר על כן, גם בבקשה שהגיש החייב מיום 5.2.12, לא נאמר כלל כי מדובר בבקשה לפי סעיף 19א לפקודה, אלא נכתב בכותרת לבקשה כי היא בקשה לעבור למסלול לפי סעיף 19א לפקודה. לפיכך גם בית המשפט נעתר לבקשת החייב שלא יבוצע נגדו צו מעצר, אולם הבהיר כי לא קיים עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. משמעות הדברים היא, כי למעשה בית המשפט ראה בהליך הנוכחי כבטל ועל כן הודיע לחייב מפורשות שהליכי ההוצאה לפועל ימשיכו להתקיים, דהיינו עד שיגיש את הבקשה לפי סעיף 19א לפקודה, דבר שהחייב לא טרח לעשותו עד היום.

13.לאור כל האמור, אני מבטל את צו הכינוס ואת ההליך כולו. בעלי התפקיד זכאים לשכ"ט והוצאות על פי הקבוע בתקנות, על פי בקשה שיגישו בתוך 30 יום מהיום.

14.בנסיבות העניין מצאתי לנכון להטיל הוצאות על החייב. ההוצאות יהיו בסכום של 5,000 ₪ לכנ"ר, 5,000 ₪ למנהל המיוחד ו-5,000 ₪ לב"כ הנושה שהתייצב לדיון, וזאת כאמור בנוסף לשכ"ט בעלי התפקיד, כפי שקבעתי לעיל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ב, 09 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט