בן עזרא ואח' נ' ויצמן ואח'

פסק דין

התביעה

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 28,000 ₪ במסגרתה עותרים התובעים, כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותם בגין נזקים שגרמו הנתבעים, כך על-פי הנטען, למערכת הניקוז שבנחלתם של התובעים במושב ברק.

2.הצדדים הינם בעלי זכויות חכירה בנחלות סמכות במושב ברק. בין הצדדים נטושות מחלוקות הנוגעות לגבול החלקות שהעסיקו בתי משפט בערכאות השונות.

טענות הצדדים

3.לטענת התובעים, ביום 16.11.08 פלש הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אל תוך המטע ברשותם עם ציוד כבד, ביצע חפירות ובכך גרם נזקים לצנרת ניקוז תת קרקעית המצויה בשביל המעבר המפריד בין שתי הנחלות. עלות הנזקים הוערכה ע"י התובעים בסך של 28,000 ₪.

4.הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו הכחישו באופן גורף את טענות התובעים.

5.לטענת הנתבעים, מדובר בתביעה קנטרנית, טרדנית ודינה להידחות על הסף. הנתבעים כפרו מכל וכל בטענה, כי היסבו נזק כלשהו לרכוש התובעים. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים לא צירפו כל ראייה להוכחת טענותיהם, וגם מטעם זה דין התביעה דחייה.

דיון והכרעה

6.במועד הדיון העידו התובעים והנתבע. בעלי הדין חזרו בפניי על טענותיהם. עוד הציגו התובעים לעיוני תמונות של המטע (ת/1) ומפה (ת/2).

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ולאחר ששקלתי את טיעוני כ"א מהצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

8.בטרם אבאר את הנימוקים שעמדו בבסיס מסקנתי זו, אבקש להתייחס בקצרה להתנהלות התובעים אשר ארעה לאחר תום הדיון שהתקיים בפניי.

9.ימים ספורים לאחר סיום דיון ההוכחות שנערך בפניי בו שמעתי כאמור את עדויות הצדדים, ובטרם ניתן פסק דין בתיק, הגישו התובעים לתיק ביהמ"ש תמונות ומסמך נוסף הנושא כותרת "אומדן מחיר 1 קוב קומפוסט ו 1 מטר אורך צינור ניקוז מאסן". מדובר באומדן ערוך ע"י שמאי מקרקעין המתייחס למחירו של קוב קומפוסט ולעלות הנחתו של צינור ניקוז, וזאת ללא שנטלו כל רשות מביהמ"ש לעשות כן.

10.חרף האמור, הוריתי לתובעים להעביר את המסמכים הללו לנתבעים ואפשרתי להם להגיש תגובה למסמכים הנ"ל.

11.בתגובתם, מתנגדים הנתבעים מכל וכל להגשת המסמכים הנוספים לאחר דיון הוכחות בו נשמעו עדויות הצדדים. הנתבעים טוענים, כי התנהגות התובעים לוקה בחוסר תום לב והינה בבחינת ניסיון נואל של התובעים להתעשר על חשבון הנתבעים. לפיכך, ביקשו הנתבעים להורות על אי-צירוף המסמכים שהוגשו לאחר דיון ההוכחות לתיק, תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעים בגין הגשת התגובה.

12.כאמור, התקיים דיון הוכחות ארוך וממצה בתיק, במהלכו נשמעו עדויות הצדדים וניתנה לכ"א מבעלי הדין הזדמנות מלאה לטעון את טענותיהם ולהביא את מלוא הראיות שבאמתחתם. זאת ועוד, הודעה על מועד דיון ההוכחות נמסרה לבעלי הדין חמישה חודשים לפני מועד הדיון ולכן היה לצדדים די והותר זמן בכדי להיערך כראוי לדיון ההוכחות. כאמור, בתום הדיון צירפו התובעים לתיק מסמכים נוספים על דעת עצמם וללא שנטלו רשות מביהמ"ש. אף שבית המשפט לתביעות קטנות "גמיש" בדיני הראיות, עדיין נדרשים התובעים לבקש הסכמת ביהמ"ש לצורך הגשת ראיות נוספות לאחר דיון הוכחות בתיק. רשות זו כלל לא נתבקשה ואף לא ניתנה. יתרה מזו, התובעים לא הצביעו בפניי על טעמים שבשלהם לא הציגו את המסמכים הנוספים במעמד דיון ההוכחות.

13.לא זאת אף זאת. הגשת מסמך התמחור ע"י התובעים מהווה ניסיון לבצע "מקצה שיפורים", באשר מסמך זה נערך ימים לאחר סיום דיון ההוכחות, ועל כן אין ביהמ"ש יכול לתת יד להגשתו משום שיש בכך כדי לפגוע בהגנתם ובזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים.

14.לאור האמור לעיל, הנני מורה על הוצאת המסמכים שהתווספו לתיק לאחר דיון ההוכחות.

15.מעבר לנדרש אציין, כי גם אם הייתי מתירה את הגשתם, אין בכוחם של המסמכים שצורפו לתיק כדי לסייע בידי התובעים לבסס את תביעתם. כאמור, צורפו לתיק תמונות, אך משלא הוגשו התמונות הללו באמצעות מי שצילם אותן, אין ביהמ"ש יודע מתי צולמו התמונות ומה התמונות האלה מתעדות ומראות.

16.באשר למסמך התמחור שצורף ע"י התובעים, הרי אין למסמך זה כל ערך ראייתי שהוא משהוגש לתיק שלא באמצעות עורכו ומשלא הגיע עורך המסמך לבית המשפט למתן עדות כדי להסביר את הדברים שרשם וכדי לבסס את טענות התובעים. יתרה מזו, עורך מסמך התמחור כלל לא ביקר בשטח ולא בדק את כמות הקומפוסט או את אורך צינור הניקוז. לא זאת אף זאת, עורך המסמך שהינו שמאי מקרקעין במקצועו מעיד על עצמו, כי אין לו את המומחיות הנדרשת לצורך הערכת עלויות צינור הניקוז והקומפוסט. די בכל אלה על מנת לקבוע, כי אין למסמך זה כל נפקות ראייתית.