בן נעים(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון, מיום 22/06/10, לעצור את העורר לצורכי חקירה, וזאת עד יום 27/06/10.

החשד המיוחס לעורר הוא חשד של מעורבות בדקירה ובתקיפה בצוותא חדא עם נוספים, ביחס לשני קורבנות, אשר שניהם הגיעו לבית חולים בעקבות הדקירות.

הסנגור טען ארוכות בבימ"ש קמא, וגם כאן, כי אין ראיות הקושרות את מרשו, וכי הקורבן לא זיהה אותו ולכן אפילו גירסת אליבי שלו שקרית – אין ראיות שמצדיקות המשך מעצר.

עוד טען כי אין חשש למסוכנות מאחר ומדובר באדם ללא עבר פלילי, וכי אין חשש שיבוש משום שהיה לו יום לשבש כל ראיות מרגע שהוזמן על ידי המשטרה להתייצב בחקירה למחרת היום ועד שהתייצב בהתאם להזמנה.

דין הערר להידחות, בכפוף לעניין אחד, והוא צמצום ימי המעצר עד יום ו', 25/06/10, שעה 10:00, צמצום שגם ב"כ המדינה מסכימה לו בהגינותה.

החקירה העמידה חשדות ראשוניים מספיקים לצורך הארכת מעצר לפי סעיף 13.

לא נדרשות בשלב זה ראיות לכאורה. די בחשד סביר. אם כי נכון שמידת הראיה והרף הראייתי עולים ככל שהליך החקירה והמעצר נמשכים.

בענייננו, הראיות מספיקות אף ליותר מאשר להארכת מעצר ראשונה.

עמד על כך בימ"ש קמא בהחלטתו.

יש אולי להבהיר ספציפית, לאחר שב"כ המדינה מיוזמתה אמרה שאין לה התנגדות לחשוף זאת (וצריך לציין כי זוהי מחווה), שהקורבן קושר את העורר לאלו שתקפו אותו.

הקורבן נתן התייחסות בעדות ובהבהרה בתשאול.

אין סתירה בין הדברים. אין זה שבפעם הראשונה הוא לא ציין בכלל את העורר ובפעם השנייה הוא המציא אותו. יש פשוט שאלה שלא נשאלה עד הסוף, אבל ניתנה תשובה שמתיישבת גם עם זיהוי, ואז הייתה הבהרה שהבהירה כי אמנם מדובר בעורר.

יש גם בעיה עם גירסת האליבי.

יש מכלול ראייתי שקושר את העורר לעבירות.

יש כאן מסוכנות שעולה מעצם טיבה של העבירה, של דקירה בסכין בצוותא.

לא נדרש לשם כך עבר פלילי כדי להראות מסוכנות מובהקת.

אלא שבענייננו, אין זהו מעצר לעורר, ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירת אלימות – ולפי הפסיקה מותר להביא גם עניין זה בחשבון.

אך כאמור, לדידי, די במסוכנות העולה מעצם העבירה ומנסיבותיה.

גם בנוגע לשיבוש אינני יכול להסכים עם הסנגור – קיים חשש שיבוש, והעובדה שאדם הוזמן ומגיע בעצמו לחקירה, אינה שקולה לאפשרות שיבוש, משום שבטרם נחקר, טרם הועמדו בפניו הדברים בצורה ברורה.