בן נבט נ' ביטוח לאומי ירושלים - הלשכה המשפטית

החלטה

לפניי בקשת הנתבע למינוי מומחה אחר או נוסף. הבקשה מתייחסת לחוות דעתו (כולל תשובות לשאלות הבהרה) של פרופ' דב אופיר, אשר קבע כי שיעור הירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור באוזן ימין של התובע, עולה על 20 דציבלים.

הרקע לבקשה

תביעה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 6.4.10, על פיה נדחתה תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה ובטינטון כ"כפגיעה בעבודה".

בהחלטתי מיום 5.3.12 דחיתי את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף בשל אי עמידת התובע בתנאי הסף של סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. באותה בקשה נטען ששיעור הירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור באוזן ימין של התובע אינו עולה על 20 דציבל, וזאת על יסוד בדיקת שמיעה שבוצעה לתובע ביום 30.9.09 במכון האודיולוגי לאבחון ושיקום השמיעה של הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, אשר בוצעה לפי הפניית הנתבע ואשר תוצאתה הראתה ירידה בשמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור באוזן ימין כדלהלן: 500 הרץ – 10 דציבל, 1000 הרץ – 5 דציבל, 2000 הרץ – 25 דציבל. בהחלטה מיום 5.3.12 נקבע כי בנסיבות העניין, משמונחות לפני בית הדין בדיקות שמיעה סותרות אשר אין לבית הדין אפשרות להעריך איזו מהן בעלת ערך רפואי רב יותר, יש למנות מומחה על מנת שייעץ לבית הדין בדבר שיעור הירידה בשמיעה של התובע באוזן ימין בממוצע תדירויות הדיבור, וזאת לאחר שהתובע יבצע בדיקת שמיעה נוספות במכון שהמומחה יקבע.

הנתבע הגיש בקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 5.3.12, וזו נדחתה. דחיית הבקשה לא הייתה לגופן של טענות הנתבע בבקשה, אלא בית הדין הארצי סבר שלא ייגרם לנתבע נזק אם טענותיו תיבחנה במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיוגש.

פרופ' אופיר הגיש לבית הדין חוות דעת ביום 6.9.12, לאחר שהתובע ביצע בדיקת שמיעה נוספת במכון "קולות", על פי קביעת המומחה. בחוות דעתו ציין פרופ' אופיר כי:

"בדיקת השמיעה מיום 30.9.09 בעלת תבנית שונה לחלוטין מיתר ארבע בדיקות השמיעה. אף כי בוצעה במקום רציני אשר אני עצמי מפנה אליו לבדיקות שמיעה, הבדיקה הזו בעלת תבנית כל כך חריגה ושונה מיתר ארבע בדיקות השמיעה עד שאני מציע גם בה לא להתחשב. ארבע בדיקות השמיעה הנותרות הן אמינות ולא בוצע "רק כדי למכור מכשירי שמיעה" ואין לאחף אחת מהן יתרון על השניה. על פי תבנית ארבע בדיקות השמיעה הנותרות (15.4.08, 9.11.08, 24.8.10, 14.8.12), קיים קשר סיבתי מובהק בין ליקוי השמיעה ותלונת הטינטון של התובע לבין הרעש אליו היה חשוף בעבודתו.

באשר לממוצע השמיעה החושית-עצבית ("העברת עצם") בתדרי הדיבור באוזן מימין, הרי התוצאות בארבע בדיקות השימעה אשר הצעתי לקחת בחשבון:

מכון "הדים" – 15.4.08 – 21.6 דציבל

מכון לוינסון – 9.11.08 – 10 דציבל

מכון ספקטור – 24.8.10 – 23.3. דציבל

מכון קולות 14.8.12 – 33 דציבל

לסיכום, אין תשובה ברורה ומוסכמת בתיק זה. נסיתי להשאר אובייקטיבי ככל האפשר ומתוך ניסיוני בבדיקות שמיעה ועל פי מיטב שיפוטי, בשלוש מתוך ארבע בדיקות השימעה ממוצע השמיעה החושית-עצבית ("העברת עצם") בתדרי הדיבור באוזן ימין פחת מ-20 דציבל ולכן לדעתי התובע עומד בתנאי הסף".

בדיון שהתקיים בתיק ביום 17.10.12 ביקש הנתבע לפסול את חוות דעתו של פרופ' אופיר ולמנות מומחה אחר תחתיו, מבלי לפגוע בטענתו כי לא היה מקום למינוי מומחה מלכתתחילה וכי דין התביעה להידחות על הסף על פי בדיקות השמיעה שהיו בתיק. הנימוק לבקשת הנתבע היה שהמומחה חרג מן השאלה שנשאל בעניין שיעור הירידה בשמיעה באוזן ימין וחיווה דעתו בעניין הקשר הסיבתי בין הירידה בשמיעה לבין הרעש אליו היה התובע חשוף בעבודתו. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את בקשת הנתבע בנימוק שהתייחסות המומחה לנושאים לגביהם לא נתבקשה חוות דעתו אינה פוסלת את חוות דעתו בנושא עליו נשאל וכי הנתבע רשאי להפנות למומחה שאלות הבהרה בקשר לחוות דעתו.

שאלות הבהרה כאמור הועברו למומחה בהחלטה מיום 9.5.13. המומחה נשאל:

מדוע פסל את בדיקת השמיעה של אוניברסיטת חיפה, והאם בדיקה זו אינה דומה לבדיקה של מכון לוינסון וכיצד מתיישבת חוות דעתו עם בדיקת שמיעה זו.

כיצד משפיעה על חוות דעתו העובדה שהבדיקה האחרונה מ-8/12 נעשתה שנים רבות לאחר שהתובע הפסיק להיות חשוף לרעש מזיק לעומת יתר בדיקות השמיעה שבוצעו סמוך לכך והאם העובדה שבבדיקה האחרונה חלה ירידה נוספת חרף היעדר חשיפה לרעש מזה מספר שנים, אינה מעידה כך שהירידה בשמיעת התובע אינה קשורה כלל לחשיפה לרעש.

האם התחשב בחוות דעתו בכך שהמידה בה חצה התובע את הסף הנדרש בבדיקות בהן התובע "עומד" בתנאי הסף, היא קטנה, לעומת המידה הגדולה בה התובע אינו עובר את תנאי הסף בבדיקות השמיעה בהן אינו "עומד" בהם.

לבסוף נשאל המומחה אם הבדיקה של אוניברסיטת חיפה אינה מדוייקת יותר בשים לב לכך שמבוצעות במסגרתה בדיקות נוספות כמו OAE.