אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בן מאיר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

בן מאיר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 27/10/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
17225-08
17/10/2013
בפני השופט:
מיכל שרביט

- נגד -
התובע:
איריס בן מאיר על-ידי ב"כ עו"ד מירון קין
הנתבע:
מגדל חברה לביטוח בע"מ על-ידי ב"כ עו"ד מאיה כהן ועו"ד שי מאור
פסק-דין

פסק דין

1.התובעת, ילידת 1960, נפגעה ביום 4.4.07 בתאונת דרכים, שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בתביעה דנן עותרת התובעת לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת הדרכים, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע, כך שהמחלוקת בין הצדדים נטושה אך בשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת.

הנכות הרפואית

2.שני מומחים מונו לבדיקת התובעת: ד"ר אורי ספרן, מומחה בתחום האורטופדיה; ופרופ' מרדכי פרס, מומחה בתחום הראומטולוגיה. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם, וד"ר ספרן אף השיב לשאלות הבהרה מטעם התובעת. עוד יש לציין, כי לאחר שהוגשו סיכומי התובעת, ביקשה התובעת למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הראומטולוגיה. בשל השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, הוריתי על השלמת הגשת הסיכומים, שלאחריהם אבחן אם ליתן פסק דין תוך התייחסות לבקשה זו, או להקדים וליתן החלטה אחרת. אקדים ואומר כבר כעת, כי לא מצאתי להורות על מינוי מומחה נוסף, ונימוקי לכך יובאו בהמשך, לאחר שאפרוש את חוות דעתו של פרופ' פרס.

חוות הדעת בתחום האורטופדיה

3.תלונותיה של התובעת בפני ד"ר ספרן התמקדו באזור הצוואר, כתף ימין וגב תחתון עם הקרנה לרגליים.

4.בבדיקת התובעת על-ידי ד"ר ספרן לא נמצאה הגבלה בטווחי התנועה של הצוואר, ואף לא נמצאה עדות לפגיעה עצבית משנית לבעיית הצוואר. צילומי הרנטגן הדגימו שינויים ניווניים בלבד בעמוד שדרה צווארי. לפיכך, לא נקבעה נכות צמיתה בכל הקשור לצוואר. בחקירתו חזר המומחה על מסקנתו זו. המומחה הבהיר כי בבדיקתו מצא שלתובעת רגישות קלה בצווארה, ומבחינה תפקודית אין לזה השפעה על חיי היום-יום שלה; כי נכות אינה ניתנת בגין כאב, וכי אם היה כאב מאד משמעותי הוא היה מגביל את טווחי התנועה של הנבדק, ואצל התובעת לא נמצאה הגבלה בטווחי התנועה. מכאן עמד על מסקנתו לפיה אין לתובעת נכות בעמוד השדרה הצווארי (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 12 - עמ' 13 ש' 24). בסיכומיה, התובעת אינה מבקשת להשיג נגד קביעה זו.

5.אשר לכתף ימין, ד"ר ספרן ציין כי אובחן אצל התובעת קרע בעובי מלא בגודל 16 מ"מ בגיד הסופרה ספינטוס, וקרע זה עבר תיקון ארתרוסקופי מוצלח עם שיפור ניכר בתלונות התובעת. בבדיקת התובעת נמצאו טווחי תנועה טובים בכתף ימין, וסימני פגיעה מינימליים בגיד הסופרה ספינטוס. צוין, כי בדיקת האולטרה סאונד האחרונה הדגימה חשד לקרע קטן מאד בגיד. לפיכך, נקבע נכות צמיתה בגין כתף ימין בשיעור 5% על פגיעה בצורה קלה בגיד הסופרה ספינטוס. במענה לשאלות הבהרה וכן בחקירתו הבהיר המומחה את המשמעות של החשד לקרע הקטן מאד, בגודל 3 מ"מ. ראשית ציין המומחה, כי מדובר בחשד בלבד, כאשר בדיקת אולטרה סאונד לאחר תיקון ניתוחי היא פחות מדויקת, וכאשר מדובר על קרע קטן מאד, הדיוק עוד קטן יותר, על גבול דיוק הבדיקה; ובכל מקרה אין מדובר בקרע משמעותי (עמ' 16 ש' 23-22; עמ' 18 ש' 31-28; עמ' 19 ש' 2-1, 13-12, 15). שנית, המומחה הבהיר, כי קרע בגיד יכול לגדול במהלך השנים, אך גם עשוי להישאר בגודלו הנוכחי. שינוי בגודל הקרע יכול להתבטא בכאב ובהגבלה ביכולת לבצע מאמץ משמעותי בכתף, אך בה בעת יכול בהחלט להיות א-סיפמפטומטי מבחינה תפקודית, ללא כל החמרה במצב הכתף (תשובה א' לשאלות ההבהרה מיום 18.8.09; עמ' 17 ש' 14-13, 24-23, 26, 28). כך או כך, המומחה סבור, כי גם אם האולטרה סאונד לאחר התיקון הניתוחי היה תקין לחלוטין, יש פגם בגיד לאחר התיקון והוא אינו חוזר להיות תקין, כך שבכל מקרה לתובעת נכות בשיעור 5% (עמ' 19 ש' 7-6).

6.לא נעלמה מעיני המומחה כי בעברה של התובעת קיים אירוע בודד של כאב בכתף ימין כשלושה חודשים טרם התאונה. למרות זאת, לאור השינוי המשמעותי בעצמת התלונות בגין הכתף מיד לאחר התאונה ועדות לקרע בגיד הסופרה ספינטוס, שלא נמצא קודם לכן, המליץ המומחה לשייך נכות זאת במלואה לתאונה הנדונה. הנתבעת ביקשה לערער אחר ההנחה לפיה לא נמצאה עדות לקרע בגיד קודם לתאונה, וזאת מחמת העובדה שלא הוצגה בפני המומחה בדיקת האולטרה סאונד עצמה, שנטען כי ביצעה התובעת לפני התאונה, שלא אותרה על-ידי הנתבעת בבדיקה מדוקדקת (נספח א' לסיכומי הנתבעת). אין בידי לקבל את טענתה זו של הנתבעת.

המומחה הבהיר כי הסתמך על הרישום של ד"ר סיגל ארקדי מיום 15.1.07 (נ/10), ממנו עולה כי התובעת ביצעה את בדיקת האולטרה סאונד ותוצאותיה כתובות באותו רישום, שבשים לב לאופן ניסוחן ניתן להניח כי ד"ר ארקדי העתיקן מתשובת האולטרה סאונד. תוצאות הבדיקה על-פי רישומן מלמדות כי התובעת סבלה מתהליך דלקתי ללא קרע. חיזוק למסקנתו זו מצא המומחה מרישום הביקור הקודם, מיום 8.1.07 (נ/9), בו נכתב כי קבוע תור לביצוע אולטרה סאונד. אמנם במסמך זה נכתב כי התור קבוע ליום 19.1.07, כלומר לאחר הביקור מיום 15.1.07 בו צוינו תוצאות הבדיקה; אך יש היגיון בסברת המומחה כי אילו גם במועד זה התובעת לא ביצעה את הבדיקה, היה ד"ר ארקדי מציין זאת ברישומיו, ולא מפרט את האבחנה העולה מבדיקת אולטרה סאונד, כפי שנעשה ברישום מיום 15.1.07 (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול ש' 7 - עמ' 10 ש' 11). אף אני כדעת המומחה סבורה, כי כאשר רופא מטפל כותב ברישומיו אודות ביצוע בדיקה לנבדק ספציפי, ניתן להסתמך על רישומיו אלה, ואין להניח כי לא נערכה בדיקה כפי הרשום. לפיכך, הגם שאין מחלוקת כי התובעת סבלה מבעיה בכתף קודם לתאונה, אני מאמצת את קביעת המומחה כי בהעדר עדות לקרע בגיד שלושה חודשים קודם לתאונה, ובהינתן שהמומחה העיד כי תהליך של קרע מתרחש במהלך שנים ולא תוך חודשים ספורים, יש לייחס את מלוא הנכות בכתף בשיעור 5% לתאונה הנדונה (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול ש' 28 - עמ' 12 ש' 1).

7.בכל הנוגע לגב התחתון, על רקע הניתוח שעברה התובעת בעמוד שדרה מתני לייצוב עמוד שדרה תחתון ושחרור לחץ עצבי, ובשים לב לתוצאות הבדיקות, לרבות הבדיקה הקלינית שערך המומחה, נקבעה נכותה של התובעת בשיעור 20%. עם זאת, המומחה סקר בחוות דעתו את עברה הרפואי של התובעת בעניין גבה, ולאורו קבע כי לתובעת כאבי גב תחתון שהופיעו טרם התאונה הנדונה והוחמרו בקשר לתאונה הנדונה. לפיכך, קבע כי מחצית הנכות תשויך לתאונה הנדונה, קרי, 10%, ומחציתה למצב קודם לתאונה. אמנם בפני המומחה הוצגו בעת חקירתו מסמכים נוספים מעברה של התובעת, בעיקר מעברה הרחוק יותר, שלא היו בפניו בעת שערך את חוות דעתו; אולם, המומחה הבהיר, כי גם לאחר אלה אינו רואה לשנות ממסקנת חוות דעתו. המומחה ציין, כי לתובעת היו תלונות ברורות בנוגע לעמוד השדרה מותני קודם לתאונה, ולכן על-פי הערכתו את מצבה קודם לתאונה - מבלי שכמובן בדק אותה לפני התאונה - יש לייחס מחצית מן הנכות למצב קודם. לדעתו, התאונה עשתה שינוי משמעותי במצבה, שגרם לנכות נוספת, והא ראיה שהיא אף נזקקה לניתוח בעמוד השדרה המתני (ראו, בעיקר: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 26-24; עמ' 5 ש' 8-4, 16-14; עמ' 6 ש' 9-1, 28-24, 33-30; עמ' 7 ש' 10-6, 30-28; עמ' 8 ש' 18-13). הסבריו של המומחה בנוגע לחלוקת הנכות, בין זו הקשורה למצב קודם ובין זו הקשורה לתאונה, מפורטים, ברורים ומבוססים היטב על החומר הרפואי. על כן, חרף טענות הנתבעת בעניין זה, איני רואה לסטות מקביעת המומחה.

8. לאור כל האמור, ובשים לב לכך שחקירתו של המומחה לא הביאה לכל שינוי מקביעות חוות הדעת ותשובותיו לשאלות ההבהרה, אני מאמצת את קביעות ד"ר ספרן באשר לנכות שנגרמה לתובעת בגין התאונה, שהיא נכות משוקללת בשיעור 14.5%.

חוות הדעת בתחום הראומטולוגיה

9.פרופ' פרס חיווה דעתו, כי לאור סיפור מחלתה של התובעת, תוצאות בדיקתה על ידו ולימוד המסמכים הרפואיים, אין ספק כי התובעת סובלת גם מתסמונת פיברומיאלגיה, בנוסף לבעיות האורטופדיות בעמוד השדרה ובכתף ימין. המומחה תיאר בקצרה בחוות דעתו את תסמונת הפיברומיאלגיה, שהגורם להתפרצותה אינו ידוע, וגורמים שונים אולי תורמים להתפתחות המחלה אצל חולים מסוימים. על בסיס המסמכים הרפואיים הרלבנטיים שנסקרו בחוות הדעת, המתארים תלונות של כאבים במשך חודשים ושנים, חולשה ועייפות, הרי שעל אף העדר מסמכים רפואיים מילדותה ונערותה של התובעת, המומחה חיווה דעתו "כי ניתן לקבוע בוודאות שאיריס בן מאיר החלה לסבול מפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה שקרתה ב-4.4.2007." (עמ' 13 לחוות הדעת). עם זאת, לדעת המומחה, הנזקים בגב ובכתף הימנית שנגרמו לתובעת בתאונה, ובמיוחד הניתוחים שבוצעו עקב התאונה, החמירו את הכאבים וניתן לשייכם בהחמרת הסימפטומים של הפיברומיאלגיה. כך, לדעת המומחה נכותה של התובעת בגין הפיברומיאלגיה בתקופה שלפני התאונה עמדה על שיעור של 10% נכות; ואילו לאחר התאונה, עם החמרת הסימפטומים, מצבה מתאים לנכות בשיעור 20%. להערכת המומחה, התובעת תחזור למצבה קודם לתאונה, עם תום המתח הקשור בניהול ההליכים המשפטיים בתביעה זו. יחד עם זאת, המומחה ציין, כי "אין לשלול שטראומות עתידיות, גופניות ונפשיות, הצפויות לכל אדם, יחמירו זמנית את הסימפטומים של הפיברומיאלגיה, שיתבטאו בהחמרת הכאבים והעייפות, אולם כאמור, יש לזכור שהחמרת הסימפטומים היא זמנית ועם הזמן ובעזרת תרופות המצב ישתפר עם חלוף תקופת הסטרס, האכזבה והעלבון." (עמ' 15 לחוות הדעת; ההדגשה במקור - מ.ש.).

10.המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו ונותר איתן במסקנתו, הן לעניין המועד בו החלה התובעת לסבול מפיברומיאלגיה עוד קודם לתאונה, הן לעניין החמרתה הזמנית של נכותה בעקבות התאונה והצפי כי תחזור למצבה קודם לתאונה, עם תום ההליך המשפטי.

11.כאן המקום להתייחס לבקשת התובעת למינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה. בקשה זו נסמכה על חוות דעתו של מומחה אחר, פרופ' דן בוסקילה, בהליך אחר, לפיה מחלת הפיברומיאלגיה היא מחלה כרונית שאין מבריאים ממנה. התובעת טוענת כי לשיטת פרופ' פרס מחלתה תחלוף עם סיום ההליכים המשפטיים, וזאת בסתירה לדעתו של פרופ' בוסקילה האמורה. לטענת בא-כוחה, "בויכוח בין הרופאים המלומדים נראה, שקיימת רק תשובה נכונה אחת. לכן מתבקש מינוי מומחה רפואי נוסף בתיק זה, שמא זכויות מי מבעלי הדין יקופחו בשל טעות או ליקוי מאורות מקצועי של רופא זה או אחר." דומה כי ב"כ התובעת לא דק פורתא בדעתו של פרופ' פרס, שהבהיר, וחזר והבהיר, כי אינו סבור שמחלתה של התובעת תחלוף, אלא אך כי נכותה של התובעת תשוב להיות כפי שהיתה קודם לתאונה, עם סיום ההליך המשפטי (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 11; עמ' 42 ש' 12-7, 20, 30-29). הנה כי כן, למעשה אין מחלוקת בין המומחים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה למינוי מומחה נוסף. מעבר לנדרש אציין, כי מכל מקום, לאחר שעיינתי בחוות דעתו של פרופ' פרס ובחקירתו הנגדית, לא מצאתי כי נותרו ספקות או כי יש צורך בחוות דעת נוספת על מנת להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות שבמחלוקת. מכאן, ועל-פי ההלכה המושרשת, אין המקרה דנן בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים מינוי מומחה רפואי נוסף (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676ו-ז (13.3.2002)). אפנה כעת לבחון את חוות דעתו של פרופ' פרס.

12.לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים מעברה של התובעת עד לתאונת הדרכים באפריל 2007, והסבריו של המומחה לגבי אלה, ולאחר שנתתי דעתי לטענות התובעת בסיכומיה, אני מאמצת את קביעת המומחה לפיה התובעת סבלה מפיברומיאלגיה עוד קודם לתאונה, וכי שיעור נכותה קודם לתאונה עמד על 10%. כל כך למה?

בשנת 1987 אנו מוצאים מספר רישומים רפואיים המתעדים כאבים בפרקים, בצוואר, בגב המתני ובירכיים, עם חשד לדלקת פרקים והפנייה לבירור ראומטולוגי, שלא העלה ממצא של דלקת פרקים. בשנת 1994 קיים תיעוד נוסף מחדר המיון בבית חולים איכילוב על כאבים בבטן ימנית תחתונה ובשוק רגל ימין. בדיקותיה נמצאו תקינות. בשנת 2004 ישנו רישום נוסף על כאבים, מזה שנים, בשורש יד ימין, עם טיפולים חוזרים ללא תועלת. לא נמצא דבר בבדיקות. מספר חודשים לאחר מכן, ביקרה התובעת בלילה בחדר המיון עקב התקף של כאבים בחזרה. לא נמצא כל ממצא חריג, תוך שצוין כי נמצאת בלחץ נפשי כבד בגלל מחלת בתה. כעבור שבוע התובעת ממשיכה להתלונן על כאבים בחזה, עייפות קשה, כאבים בעצם החזה. נשלחה לבדיקות. בשנת 2005 התובעת נחבלה בברך שמאל במשחק כדורסל, אך היא מתלוננת על כאבים בשתי הברכיים, עם קושי בהליכה. לא נמצא ממצא בבדיקתה והיא מופנית לפיזיותרפיה. גם לאחר מספר חודשים תלונתה על כאבים בברך ממשיכים, אף שטיפול בהידרותרפיה הקל באופן זמני. בשנת 2006 מתועד התקף של כאבי גב תחתון חזקים עם הקרנה לעכוז מזה שבוע. תיאור על כאבי גב, בצירוף כאב בכתף ימין, מופיע גם בראשית שנת 2007, אף שהפעם אלה קשורים לתאונה שעברה התובעת בביתה. התובעת טופלה בזריקות, בפיזיותרפיה והידרותרפיה, הופנתה למרפאת כאב ולמרפאה תעסוקתית (ראו: הפירוט בעמ' 7-5 לחוות דעת המומחה).

כפי שהבהיר המומחה בחוות דעתו ובעדותו, תלונותיה החוזרות ונשנות של התובעת לאורך השנים על כאבים, שאינם ממוקדים תמיד למקום אחד: כאבי פרקים, כאבים בחזה, כאבים בשורש כף היד, כאבי ברכיים (למרות שנחבלה בברך אחת בלבד), העובדה שנשלחה לבדיקות שונות שלא העלו דבר, וקיבלה טיפולים חוזרים ללא תועלת, כל אלה מעידים על כך שהתובעת לקתה בתסמונת הפיברומיאלגיה עוד קודם לתאונה (ראו: עמ' 13-12 לחוות דעת המומחה; וכן עדותו, בעמ' 33 לפרוטוקול ש' 3-1, 10-8, 17-14, 31-30; עמ' 34 ש' 12-10; עמ' 37 ש' 3-1, 27-21). במענה לשאלתו הישירה של ב"כ התובעת השיב המומחה כי הוא אינו סבור שקביעתו זו מקפחת את התובעת (עמ' 37 ש' 5).

13.יש להוסיף, בהתייחס לטענות התובעת, כי העובדה שהתובעת לא אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה אלא כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה, אין בה כדי לשנות מן המסקנה לפיה היא סבלה מתסמונת זו קודם לתאונה. זאת, בשים לב לעדות המומחה לפיה "רופא כללי כמו רופא משפחה הם לא בקיאים בקריטריונים של פיברומיאלגיה אבל למעשה זה פיברומיאלגיה." (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 17-16; וכן עמ' 12 למטה לחוות דעתו). כמו כן, בנוגע להעדר תיעוד רפואי במשך התקופה שמשנת 1987 ועד שנת 1994, ומאז ועד שנת 2004. גם אם אניח כי אכן אין תיעוד רפואי על תלונות בתקופות ממושכות אלה, כטענת התובעת - הגם שתהיית המומחה בנוגע להעדר תיעוד רפואי כלשהו בתקופות אלה, למצער בנוגע ללידת שני ילדיה של התובעת, בהחלט מעוררת שאלה (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 26-25) - די לדעתי בתיעוד הרפואי מאז שנת 2004 ועד לתאונה באפריל 2007, הכולל כאמור תלונות על כאב בשורש כף יד ימין במשך שנים קודם לכן, וכן תלונות על כאבים בחזה, בשתי הברכיים ובגב תחתון, כדי להצדיק את מסקנת המומחה לפיה לא התאונה גרמה לפרוץ מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת התובעת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ