בן יעקב נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) על סירוב המשיבה להכיר בזכאות העוררת לתגמולים לפי חוק הרדיפות.

ואלה בקצרה קורות העוררת בתקופת השואה:

נולדה בבודפשט בשנת 1923. עוד בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ממשלת הונגריה חוקקה חוקים אנטישמיים שערערו מעמדם וביטחונם של יהודי הונגריה והוריה בחששם מפני הבאות שלחו את העוררת בתחילת שנת 1939, בהיותה כבת חמש עשרה לפנימייה באנגליה. בהיותה בפנימייה פרצה המלחמה ולא היתה לה אפשרות לחזור למשפחתה. את אחיה הצליחו ההורים למלט בשנת 1940 מהונגריה לא"י. הוריה נאסרו ב- 1944 נשלחו לברגן בלזן, שרדו את השואה ועם תום המלחמה עלו לארץ, העוררת הצטרפה אליהם בשנת 1948.

בעדותה בפני הוועדה הוסיפה העוררת את הפרטים הבאים:

אביה עבד לפני המלחמה בבית חרושת לטקסטיל בגבול בולגריה אוסטריה שהיה בבעלות יהודי מוינה. לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה) במרץ 1938, הבעלים של בית החרושת רמז לאבי העוררת שלא יוכל להמשיך להעסיקו והיתה דאגה בקרב יהודי הונגריה לגבי גורלם. בסופו של דבר האב איבד את מקום עבודתו.

כמו כן סיפרה כי משפחת אמה חיה בחבל הסודטים ועם כניסת הגרמנים ברחו לסלובקיה (חבל הסודטים סופח לגרמניה בעקבות הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938 – ר. ג). לדברי העוררת, גם התפתחות זו הגבירה חששם של הוריה מפני הסכנה הנשקפת להם ולילדיהם.

ב"כ העוררת טוען לתחולת הלכת הפחד על העוררת, לטענתו "לעוררת יש סיפור ייחודי בלי שום קשר לאירועים ההיסטוריים הקשורים ביהודי הונגריה." (עמ' 2 ש' 16) וכן "כשחבל הסודטים סופח הם לא חשבו שזה יפסח עליהם" (שם ש' 23). עוד נאמר בסיכומי העוררת כי בחבל הסודטים לאחר שנכבש חלו על היהודים חוקי הגזע.

דיון

כידוע עילת הנרדפות המכונה "הלכת הפחד" הינה הרחבה של עילת אלימות נאציונאל- סוציאליסטית הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים הגרמני: "מי שסבל נזק בחייו, בגופו, בבריאותו, בחירותו... על ידי שננקטו נגדו אמצעי אלימות נאציונאל- סוציאליסטיים, אם מפאת התנגדותו לנאציזם ואם מחמת גזעו, דתו או השקפתו". אלימות העונה להגדרה זו זכתה את הקורבן לפיצוי מגרמניה. פסק דין חוה שוהם הישראלי – ר"ע 217/83 – הרחיב, בעקבות הפסיקה הגרמנית, את הלכת האלימות גם לפחד מפניה אך זאת בתנאי שהחששות מפניה מעוגנים בעובדות אובייקטיביות.

העוררת, המשחזרת בעדותה את שיקולי הוריה לשלוח ילדיהם אל מחוץ לגבולות הונגריה, טוענת כי עשו כן מפחד הגרמנים בעקבות האנשלוס וההשתלטות הגרמנית על חבל הסודטים, מהלכים היסטוריים שקרו בשנת 1938.

גם אם נקבל דברי העוררת, המהלכים ההיסטוריים והפרטים שסיפרה על משפחתה, אינם מצביעים על חשש מפני אלימות נאציונאל- סוציאליסטית המעוגן בנסיבות אובייקטיביות. ונעיר כי האנטישמיות ההונגרית כלפי היהודים יכלה להוות סיבה לא פחות טובה לעזיבת ארץ הולדתה.

גם אם נסכים עם דברי העוררת כי להוריה היתה נבואת לב לגבי העומד לקרות, לא מצאנו תשתית היסטורית אובייקטיביות המבססת פחדם מפני הגרמנים. על פי ההלכה הקיימת באשר לתחולת הלכת הפחד על ניצולי הרדיפות צריכה להתקיים זיקה בין החשש הסובייקטיבי מפני אלימות נצינאל-סוציאליסטית לבין תשתית אובייקטיבית שיש בה לבסס את סבירותו של החשש, ראה רע"א 2150/08 יונגרייז נ' הרשות המוסמכת.

אין לנו ספק כי בתחילת שנת 1939, מועד בו נשלחה העוררת לאנגליה, האנטישמיות באירופה הטרידה והדאיגה לא מעט יהודים, אולם לא די בכך כדי להחיל על העוררת ושכמותה את הלכת הפחד, החלטה כזו אינה עולה בקנה אחד עם חוק הרדיפות וההלכה הפסוקה.

סוף דבר, הערר נדחה.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.