בן יאיר נ' ערוץ 10 כלבוטק

החלטה

הבקשה נדחית מחמת העדר סמכות עניינית.

המבקש, שעתר לצו מניעה זמני האוסר על ערוץ 10 לשדר תחקיר בענינו משום שלדבריו התחקיר מוציא את דיבתו רעה, הוסיף בכתב יד את המשפט הבא: "התביעה היא תביעה כספית ולשון הרע על סכום 500,000 ₪". מכאן שהסמכות הענינית לדון בבקשה נתונה לבית משפט השלום.

למעלה מהצורך אציין שגם לגופו של ענין, לו הייתי נדרש לבקשה, לא היה מקום למתן צו במעמד צד אחד, לנוכח הלכת ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 869, שם נקבע כי התרופה בגין פרסום צפוי של לשון הרע היא בדרך כלל תרופה כספית הניתנת בדיעבד, לאחר הפרסום הפוגע, ולא תרופה של צו למניעה מראש של הפרסום הפוגע. בין השאר נקבע באותו ענין:

"אין לקיים חופש ביטוי, ואין אפשרות להעניק לחופש הביטוי את מקומו המרכזי בשיטתנו, אם ניתן יהיה, בדרך של ציווי, למנוע פרסום, זאת בטרם הכרעה בדבר האחריות של המפרסם. משטר צווי מניעה כזה יפגע בתיפקודה של העיתונות, הספרות, השירה ושאר אמצעי הביטוי. מודע אני לכך כי בגישה זו עשויה להיות פגיעה בשם הטוב, אך דבר זה מתבקש, אם רוצים ליתן ביטוי הלכה למעשה - ולא רק בדרך של סיסמה ואמירה - לעקרון חופש הביטוי. עם זאת, אין בגישה זו כדי לסתור את האיזון החקיקתי שנקבע בחוק איסור לשון הרע. איזון זה תופס, מקום שנקבעה האחריות האזרחית. כל עוד אין קביעה של אחריות, יש לחזור לאיזון החוקתי הכולל - אשר האיזון של חוק איסור לשון הרע הוא חלק ממנו - המעניק משקל סגולי מיוחד לעיקרון של חופש הביטוי."

בתיק מצוייה החלטתו של בית משפט השלום, שניתנה בגדרה של בקשה דומה שהגיש המבקש בבית משפט השלום, ולפיה נדחתה הבקשה על הסף, בין השאר משום שלא היתה ברורה שאלת הסמכות לדון בבקשה (ת.א. 13- 05- 56387). לנוכח העובדה שלפחות בבקשה שלפניי הבהיר המבקש כי התביעה היא תביעה כספית בסכום של 500,000 ₪, אני מורה על העברת ההליך לבית משפט השלום בתל אביב לפי ס' 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.